שנת תשס"ב לא תירשם בתולדות המשק הישראלי כשנה שנרצה לזכור. זו הייתה שנה קשה מאוד לכלכלה הישראלית, שסימניה העיקריים היו: עלייה בשיעור האבטלה, פגיעה בכוח הקנייה של ציבור המועסקים (מיסים, אינפלציה והורדות שכר), המשך הירידה בתוצר, קפיצה בשיעור האינפלציה עקב פיחות, כמעט בלתי נשלט, אובדן שליטה של קברניטי המשק - שגיאות חמורות בניהול המדיניות התקציבית (האוצר) והמדיניות המוניטארית (בנק ישראל), גידול דרמטי בחובות המסופקים של המערכת הבנקאית, פרשת בנק קונטיננטל והבנק לפיתוח התעשיה, פרשת הבנק למסחר, וזוהי רק רשימה חלקית.
שוק ההון לא נשאר, ולא יכול היה להישאר אדיש, לכל אלה. חוסר האמון שלו התבטא בזינוק הדולר כלפי השקל, בפתיחת חשבונות בחו"ל, בירידות שערים חדות מאוד באג"ח הממשלתיות הצמודות למדד ובאיגרות החוב השקליות, ועוד.
במחלקת המחקר של חברת מיטב קובעים, כי בשוק ההון עבר השנה "כתר" האפיק המנצח מצמודי המדד לצמודי המט"ח. המניות, על-פי מיטב, התרחקו מהזירה העיקרית, והתנהגותן היתה לעיתים סולידית אף יותר מזו של איגרות החוב הממשלתיות.
לא כל השנה הייתה כזו. שנת תשס"ב נפתחה (אחרי כמה ימי ירידות תחת הלם הפיגועים בארה"ב) דווקא בעליות שערים נאות בכל אפיקי ההשקעה, מגמה שנמשכה עד ינואר 2002, ואז, במקביל להידרדרות באופן הניהול המדיניות הכלכלית התפתחה מפולת בשווקים שנמשכה עד 23/6/02, ממנה התאושש השוק והתייצב רק בחודשים האחרונים.
שוק המניות: דריכה במקום ברמה נמוכה שנת תשס"ב נפתחה ימים אחדים בלבד לאחר פיגוע התאומים בניו יורק, כאשר העולם בכלל והשווקים הפיננסיים בפרט פעלו תחת הלם ההתרחשויות. כמה ימים של ירידות חדות, שמבחינה כרונולוגית השתייכו עדיין לשנת תשס"א, הביאו את שוק המניות בת"א לרמה נמוכה מאוד. רמה משמשת נקודת מוצא למדידת התשואות בשנת תשס"ב ועובדה זו "מייפה", על-פי מיטב, את התוצאות.
לאחר ההלם הראשוני, התאושש שוק המניות האמריקני וסחף עימו שווקים נוספים, ובכלל זה גם את שוק המניות בת"א. זרז נוסף לעליות בשוק המקומי - היה הפחתת הריבית הדרמטית בשיעור 2% על-ידי בנק ישראל לקראת סוף דצמבר. מה שהביא את גל העליות לשיאו.
מיום 16.9.01, שהיה היום האחרון למסחר בשנת תשס"א, ועד ליום 6.1.02, שהיה נקודת השיא של שוק מניות בשנת החולפת, נסק מדד המניות הכללי בת"א ב-24.9%.
אלא, שההתפכחות הכואבת שבאה בהמשך כתוצאה מההשלכות השליליות של מהלך הפחתת הריבית, שלא היה מלווה בקיצוץ מתחייב ומוסכם בתקציב, הביאה להתפתחות מגמה שלילית בשוק המניות בת"א. מגמה זו נתמכה על-ידי ירידות שערים גם בבורסות בעולם, אינתיפאדה מחמירה מבית (חומת-מגן), הסתבכויות פיננסיות כמו פרשת הבנק למסחר, גידול ניכר בחובות המסופקים של הבנקים, ועוד.
מבט על שוק המניות על מדדיו השונים, מצביע על ירידה מתונה בשיעור של 2.3% במדד המוביל של ת"א 25 וירידה בשיעור של 2.4% במדד ת"א 100. בשני המדדים האלה הייתה תרומה חיובית מאוד למניית טבע, שעלתה בשיעור שנתי של 13.5%.
מדד היתר ירד ב-1% ומדד התל-טק הושפע שלילית ממדד הנאסד"ק וירד ב-13.4%. (מדד הנאסד"ק ירד ב-16.8%). הענף הגרוע ביותר היה זה שדווקא הומלץ בחום על-ידי מרבית הגופים בשוק ההון - מניות הבנקים המסחריים. אלה ירדו השנה ב-20.4%. המניה הטובה ביותר בין מניות ת"א 100 הייתה פמס, שהציגה דוחות כספיים טובים מאוד, וצברה עלייה של 123.5%. הגרועה ביותר הייתה פולאר השקעות שאיבדה 62.6%.
שוק המט"ח: פיחות חד כלפי האירו פיחות השקל מול הדולר הסתכם השנה ב-8.3%. פיחות השקל כלפי האירו הסתכם ב-16.5%. הפיחות של השקל מול סל המטבעות הסתכם ב-10.6%. המטבע החזק ביותר היה הכתר הנורבגי, שכלפיו פוחת השקל ב-26.1%. המטבע החלש ביותר היה הראנד הדרום אפריקאי, שכלפיו התחזק השקל ב-11.8%.
הגורמם שהשפיע מאוד על שוק המט"ח המקומי היה, המעבר לתנודות חזקות למדי שנרשמו בשוקי המט"ח הבינלאומיים, בעיקר ב"יחסי הכוחות" בין הדולר לאירו. במקביל המשיכו גורמים כלכליים לפעול בכיוון של פיחות השקל: הורדת הריבית הנומינלית, ולא פחות חשוב - הריאלי, על-ידי בנק ישראל. במיוחד בלטה בעניין זה, הפחתת הריבית (2%) הדרמטית על-ידי בנק ישראל בדצמבר 2001. עם זאת, הטלטלה הפיננסית שאחזה מאוחר יותר בשווקים, והגיעה לשיאה ביוני, כאשר הדולר נשק ל-5 שקלים, הביאה להעלאת ריבית ואף להכפלתה בחודש אחד (יוני) ל-9.1%. הכפלה זו הגדילה באחת את הפרשי הריבית וגרמה לתיסוף חד של הדולר.
במקביל הושפע שער הדולר מירידה חדה בזרמי המט"ח לישראל: בתחום ההשקעות הריאליות, השקעות פיננסיות, התיירות, גידול הגירעון המסחרי, קיטון ניכר מאוד בגיוסי הון מצד חברות ישראליות בחו"ל, ועוד. בנוסף, תמכה בהתחזקותו, ההסלמה הביטחונית עם הפלשתינאים (חומת מגן במארס-אפריל), שהוסיפה מימד של אי-וודאות אשר התבטאה בשער השקל.
לאלה נוספו חוסר האמון של הציבור במדיניות הכלכלית, שהתבטא בעיקר בפתיחת פקדונות מט"ח בחו"ל ורכישת קרנות נאמנות המתמחות באג"ח בינלאומי. צמודי הדולר עלו בשנת תשס"ב ב-7.8%. זאת, במקביל לפיחות.
צמודי המדד: גם לא חצי מן המדד אחרי שנת תשס"א, שבה כיכבו צמודי המדד והעניקו למשקיעים את התשואה הגבוהה ביותר, חזרו צמודי המדד לסורם משכבר הימים, והיו בשנת תשס"ב אפיק השקעה מאכזב. לכאורה מדובר בתופעה מוזרה, שהרי שיעור האינפלציה עלה בתלילות והסתכם ב-6.2%, וצמודי המדד אמורים הרי להגן על המשקיעים מפניה.
בפועל, הגורם הדומיננטי שהשפיע על התנהגות צמודי המדד, היה גודל הגירעון בתקציב וגיוסי ההון המוגברים שנבעו ממנו, ולא - האינפלציה.
התנהלות האוצר בנושא התקציב הייתה כה שגויה ואומללה, שהיא יצרה חוסר אמון מוחלט במערכת, והתגובה התבטאה היטב בכל החזיתות, ובכלל זה - בשוק צמודי המדד.
האפיק השקלי: הקורבן העיקרי של המדיניות הכלכלית השנה נפתחה בהמשך המגמה של הורדת הריבית מ-6.3% ועד לרמה של 3.8%. הרמה הנמוכה ביותר מאז ומעולם אליה הגיעה הריבית בישראל. התגובה המיידית הייתה, עליות שערים חדות באיגרות החוב השקליות. אלא שבהמשך נכנס שוק ההון לטלטלה פיננסית עזה. בסיכום שנתי של פעילות שוק איגרות החוב השקליות, נרשמו תשואות ירודות מאוד. איגרות החוב הממשלתיות הלא צמודות, עלו בשיעור משוקלל של 2.7% בלבד.
הגורמים שהשפיעו על התנהגות האפיק השקלי, ובמיוחד על אג"ח מסוג "שחר", היו: מדיניות הריבית של בנק ישראל: הפחתה מרמה של 6.3% לרמה של 3.8%, ומאז 5 העלאות ריבית שהביאו אותה לרמה של 9.1%. מדיניות הגיוס של האוצר באג"ח מסוג "שחר": הגדלה ניכרת של היצע ההנפקות של אג"ח אלה. וזרימת כספים פנימה ובעיקר החוצה לקרנות הנאמנות השקליות.
קרנות הנאמנות: תעשייה במצוקה תעשיית קרנות הנאמנות חוותה בשנת תשס"ב תנודות חדות ביותר, הן במונחי התשואות שהיא השיגה, והן במונחי הכניסה של הכספים אליה ויציאתם ממנה.
הטלטלות בשווקים הפיננסיים ניכרו יותר מכל בתעשייה זו, המהווה השתקפות של המתרחש בשווקים - בעוצמה חזקה ובאופן מיידי. "מדד מיטב" לקרנות הנאמנות ירד בשנה החולפת ב- 0.1% כאשר הקרנות הטובות ביותר היו (במקביל לאפיקי ההשקעה) הקרנות המתמחות במט"ח - עם תשואה חיובית של 12.3%, והגרועות ביותר היו הקרנות המתמחות במניות עם תשואה שלילית של 19.9%.
אבל, הסיפור של השנה שייך דווקא למעבר חד של כספים - כניסה מהירה ויציאה מהירה. מבט אל נתוני הפתיחה והסגירה של התעשייה, יוצר רושם לא נכון של רגיעה יחסית. ערב שנת תשס"ב, מנתה תעשיית הקרנות 468 קרנות, עם היקף נכסים כולל של 57 מיליארד שקל. בסופה נרשמו בשוק 565 קרנות, בהיקף כולל של כ-48 מיליארד שקל.
במהלך השנה החולפת הגיעה תעשיית הקרנות להיקף נכסים של כ-78.1 מיליארד שקל (בסוף פברואר), ובתוך חצי שנה בלבד, היא צנחה לכ-48 מיליארד שקל. נחיתה קשה בשיעור של קרוב ל-40%. בתוך כך, ברמת ההתמחות הקבוצתית, החידוש של השנה היה, הפופולריות הרבה שצברו הקרנות המתמחות באג"ח בינלאומי, אליהן הזרים הציבור, סכום של כ-3 מיליארד שקל (לאחרונה ניכרת יציאה מקרנות אלה) והיציאה של כ-13 מיליארד שקל מן הקרנות השקליות, שנהגו דווקא לככב בשנים האחרונות.
תשואות ריאליות שליליות לקופות הגמל וביטוחי מנהלים השנה היתה שנה קשה מאוד למשקיעים המוסדיים. פתיחה טובה נרשמה אמנם בחודשים אוקטובר 2001 עד ינואר 2002. היא נבעה מהתאוששות של שוק המניות, ומהעלייה החדה שנרשמה בכל שלושת אפיקי ההשקעה הסולידיים: צמודי מדד, שקלים ומט"ח - עלייה שהואצה תודות להפחתת הריבית בשיעור 2% בדצמבר.
אך המשך השנה, היה סיפור שונה לחלוטין: ירידות שערים חדות בכל אפיקי ההשקעה, למעט המט"ח (שמהוה רכיב קטן מאוד בגופים אלה), מחקו את כל התשואה הריאלית החיובית שהושגה עד אז. בשנה החולפת השיגו קופות הגמל וביטוחי המנהלים תשואות ריאליות שליליות בשיעור שנע בין 4.0% ל-6.0%.
האכזבה תורגמה על-ידי המשקיעים לפדיונות מאסיביים. מקופות הגמל יצא בשנת תשס"ב סכום של כ-2 מיליארד שקל. מרבית הסכום הזה מצא את דרכו לפקדונות שקליים, וחלקו - לתוכניות חיסכון ולצריכה.