הערה: "
לאחר הגשת התביעה ופרסומה ב-News1 כדלהלן ובמסגרת הליך גישור נדחתה התביעה בהסכמה והתובעים התנצלו בפני עו"ד חריש".
המתווך ואיש העסקים שלמה מאור תובע מעו"ד גילעד חריש ומשלושה אחרים 0.5% מתמורת המכירות של פרויקט שכונת הארגזים, בן 1,200 דירות, בדרום תל אביב . שווי הפרויקט במחירי מכירה נאמד בכ-200 מיליון דולר, כך שמאור תובע כ-1 מיליון דולר. עו"ד חריש והאחרים הגישו כתבי הגנה, שבהם דחו את תביעתו של מאור ואמרו כי אין לה בסיס.
מתחם שכונת הארגזים, המיועד לפרויקט פינוי-בינוי הגדול ביותר בארץ, נמכר בעבר ע"י מינהל מקרקעי ישראל ליזם ישעיהו חקשורי ולחברת המנופים אביוד, בבעלות אבי יוחנן. אשתקד מכרו את המתחם ל
דנקנר השקעות בעסקת אחוזים.
בתביעתו אומר מאור, כי פעל במשך שנים כדי לקדם את הפרויקט. הוא ניהל מו"מ עם התושבים על פינוי מרצון, יזם את הגדלת זכויות הבנייה מ-860 ל-1,200 דירות, כדי שהפרויקט יהיה רווחי, ואף חתם עם הסכם עם אדריכלים.
בשלב מסוים - אומר מאור - ארגן קבוצה של 5 יזמים מתושבי השכונה. הקבוצה פנתה לעו"ד חריש כדי שיכין הסכם ביניהם, וכן הסכם לפינוי תושבי השכונה. אז, אומר מאור, התברר לו כי עו"ד חריש, הקים "מאחורי גבו", חברה מתחרה, בשם "אם אין אני לי", בשליטתו, ליזום הפרויקט, ומינה את חמשת היזמים מהשכונה, כמנהליה. לטענת מאור, עו"ד חריש ניהל נגדו "מערכה מכוערת", בין היתר על-ידי פניות לנציגי משרד השיכון ולבכיר במינהל, כדי לקדם את פעילות חברתו.
"חריש פעל נגד עסקות בינינו לבין יזמים" עוד טוען מאור, כי עו"ד חריש פעל נגד עסקה שגובשה בזמנו בינו (מאור) לבין חברת נידר, שהייתה אמורה לרכוש את הקרקע מהמינהל ולבנות עליה. לטענת מאור, פנה עו"ד חריש לקבלן מתחרה, סמי מצלאווי, כדי שיגיש אף הוא תוכנית לבינוי המתחם. נידר זכתה לבסוף, ב-1997, במכרז של המינהל, לרכישת השטח ב-4 מיליון שקל, ועוד הוצאות פינוי של הדיירים בהיקף גדול. מאוחר יותר נסוגה נידר מהעסקה עם המינהל, מאחר שהושמעו איומים כלפי מנהליה, ואף הוטל חומר נפץ ליד ביתם. המשטרה חקרה בנושא, אך לא גילתה עד היום מי הטיל את חומר הנפץ. היו גם איומים של תושב מקומי נגד מאור.
המתיחות בין מאור לעו"ד חריש נמשכה. המינהל הוציא מכרז חדש למכירת המתחם, אחרי ביטול העסקה עם נידר. במכרז זכו הקבלן חקשורי ואיש העסקים אבי יוחנן. הצעה מתחרה, של הקבלן מתי מגן, נפסלה משום שהייתה ללא מחיר. מאור טוען כי עו"ד חריש הוא שפנה למגן כדי שיתמודד, ומאור ואנשיו אף שיתפו פעולה אתו (עם מגן).
בנובמבר 2000 הודיע עו"ד חריש למאור, כי יתגמל אותו על פעילותו בקידום הפרויקט ב-175 אלף דולר או במחיר דירת 4 חדרים בפרויקט, הנמוך מבין השניים. מאור אומר כי עד היום לא קיבל דבר, ובאוגוסט 2005 אף הודיע לו חריש כי "אינני חייב לך אגורה שחוקה". מאור אומר עוד, כי בשנים האחרונות ניסה מספר פעמים, באמצעות עורכי דין מטעמו, להגיע לפשרה עם עו"ד חריש, אך לשווא.
מאור הגיש תלונה נגד עו"ד חריש לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. הוועדה דחתה את התלונה, לאחר שקיבלה את הסבריו של חריש.
ב-20.8.06 נחתם חוזה, שבו מכרו חקשורי ויוחנן את הפרויקט לדנקנר השקעות. בחוזה נכלל סעיף שבו נאמר כי עו"ד חריש יקבל מהיזמים 0.4% מתמורת המכירות של הדירות, וזאת ללא מתן שירותים משפטיים בתמורה.
עו"ד חריש בתגובה: תביעת סרק "זוהי תביעת סרק" - אומר עו"ד חריש, בכתב ההגנה שהגיש לפני כשבועיים. עו"ד חריש מציין, כי התביעה היא בגין אירועים שקרו, אם בכלל, לפני יותר משבע שנים, ועל כן דינה להידחות, בשל התיישנות. למרות זאת, הוא מתאר את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו, תוך הדגשה שמעולם לא היה עורך דינו של מאור.
זו גירסת עו"ד חריש: מאור, עם אדם נוסף, פנו אליו (לחריש) ב-1994, הציגו עצמם כשליחי ציבור ונציגי ועד תושבי השכונה ו"ארגון נפגעי שכונות", וביקשו שייצג את הוועד. אולם לאחר שנה התברר לחריש, שמאור מבקש להיות יזם. "דבר זה העלה חיוך על-פי כל מי ששמע", אומר חריש, "שהרי ברור כי פרויקט ענק כזה צריך להבנות על-ידי חברה גדולה, ולא על-ידי פרטיים ללא ניסיון ויכולת כלכלית".
חריש מאשר כי אכן הוקמה חברה בשם "אם אין אני לי", אך לגירסתו, חברה זו הייתה אמורה להיות בבעלות תושבי השכונה, והוא עצמו נרשם כבעליה רק באופן זמני. "אם אין אני לי" היא שהייתה צריכה לשלם את שכר הטרחה הן לחריש והן למאור. אני מעולם לא התחייבתי לשלם דבר למאור - אומר עו"ד חריש. הוא גם מכחיש כל קשר עם הקבלנים סמי מצלאווי ומתי מגן, ואומר שהחלטתם לגשת למכרזי המינהל נעשתה בתיאום עם ועד תושבי השכונה.
אמנם, אומר עו"ד חריש, בשנת 2000 הסכים לשלם למאור 175 אלף דולר, אך הדגיש כבר אז, כי תשלום זה הוא לפנים משורת הדין. התשלום הותנה בשורת תנאים, ובהם שמאור יפסיק את פעילותו העצמאית בשכונה ויפסיק כל פעילות נגד עו"ד חריש. לא שילמתי לו, כי הוא לא קיים את התנאים - אומר עו"ד חריש.
"המינהל ניצל את ימי בין השמשות כדי לקפח את התושבים" תגובתו של חריש חושפת, כי ב-1996 ניצל מינהל מקרקעי ישראל את "ימי בין השמשות", ערב הקמתה של ממשלה חדשה, כדי לפרסם מכרז למכירת הפרויקט במחיר נמוך ביותר ובתנאים מקפחים לתושבי השכונה. חריש הגיש בשם שנים מתושבי השכונה עתירה לבג"צ נגד המינהל, בגדין המכרז המקפח. גם מאור וחבריו הגישו עתירה דומה. ואכן, בית המשפט העליון הורה למנהל לפרסם מכרז חדש, שבו יתחייב הזוכה לתת לכל מתפנה דירת 4 חדרים, ועוד 68 אלף דולר במזומן. "זהו הישג ללא תקדים" - אומר חריש.
אשר לשכר הטרחה שהובטח לו מסביר עו"ד חריש, כי בזמנו חתם על הסכם עם חקשורי-יוחנן, שלפיו יקבל 0.6% מתמורת המכירה של הדירות, ויתן בתמורה שירותים משפטיים. לאחר שדקנר השקעות רכשה את הפרויקט היה צורך לחתום על חוזה חדש בעניין זה, מאחר שדנקנר ביקשה לשלם גם ליועץ המשפטי שלה. לכן נקבע, שחריש יקבל 0.4% מתמורת המכירה, ללא התחייבות לשירותים משפטיים.
בנוסף אומר עו"ד חריש, כי בפועל, עד היום לא קיבל כל תשלום בעד פעילותו בפרויקט, למרות שבמשך השנים הקדיש לו אלפי שעות עבודה.
