בשנת 2001 חלה עלייה של 38% בהיקף התלונות, שנשלחו אל נציב התלונות של הרשות השניה. מספרם הגיע ל-972 לעומת 703 תלונות בשנת 2002.
מדובר במגמה מתמשכת של עליה במספר התלונות המגיעות אל נציב התלונות בשנים האחרונות. מגמה זו נמשכת גם השנה. על-פי הנתונים המצטברים, נכון למחצית שנת 2002 עולה, כי שיעור הגידול בתלונות לשנה זו מוערך ב-100% לעומת שנת 2001.
לעומת זאת, בתחום הרדיו האזורי, מספר התלונות נמוך יחסית. זאת בעיקר בשל העבודה שלמרבית תחנות הרדיו יש קו-פתוח למאזינים, והן משום שמרבית מנהלי התחנות אחראים באופן ישיר לפניות הציבור. מהדוח עולה, כי תחנת הרדיו שחרגה מספר פעמים מכללי האתיקה היא "רדיו ללא הפסקה".
הגידול במספר התלונות כולל את כל ארבעת זכייני הטלוויזיה, על-פי ההתפלגות הבאה: רשת - 431 (30%); קשת - 357 (24%), טלעד - 404 (28%); חברת החדשות של ערוץ 2 - 178 (12%); הטלוויזיה החינוכית - 20 (1%) והרשות השניה - 75 (5%).
מבחינת סוג התלונות עולה, כי חלה עליה משמעותית במספר התלונות המפונות לערוץ 2, בעיקר בנושא אופי שידור החדשות. כמו כן, חלה עלייה בתלונות אודות תוכן ותוכניות, בעיקר בנושאים הקשורים לסקסיזם ואלימות.
מהדוח עולה עוד, כי חלה עליי במספר התלונות אשר טופלו באופן נפרד ולא כמכלול. על-פי הנתונים, 71% מן התלונות טופלו לגופן לעומת 52% בשנת 2000. כמו חלה ירידה במספר התלונות הצודקות (13%) לעומת שנת 2002 (18%).
הנציב מסביר את השינוי שחל, במאמצים שנעשים להפגיש בין המתלונן לבין הזכיין וליישב את הבעיות, על-ידי הבהרת כוונות, ולא דווקא חיפוש אחר הצדק המוחלט.
מנגד, מסביר הנציב את המספר הגבוה של התלונות, כתגובה של "צרכנות תקשורת עירנית". למרות זאת, קובע הנציב, כי הציבור הישראלי עדיין לא פיתח מספיק מודעות ויכולת עמידה על התנאים כצרכן. לטענתו, החברה האזרחית צריכה להיות מושתת על מרכזיותו של האזרח המודע והפעיל. אזרח אשר פועל למען חופש ההתארגנות, וולנטריזם ותקשורת הוגנת.
חזרה כזאת מאופיינת גם במעורבות חברתית של ארגונים עסקיים, אשר מעורבותם מקנה משקל חשוב, לייצוג רצונות הציבור, והשפעתו על התקשורת.
אולם בחברה הישראלית אין מספיק ארגוניים חברתיים אשר משתמשים בעוצמתם אל מול התקשורת. ארגונים אלה מעדיפים ליצור לובי בכנסת ובממשלה על פני מעורבות ממשית בקביעת מדיניות התקשורת. לטענת הנציב, גישה זאת תביא להתדרדרות רמת הטלוויזיה המסחרית, ופחות ופחות תעסוק בשאלות המעסיקות את השיח הציבורי.
הנציב מדבר גם על שליטת תאגידי התקשורת בשוק, אשר אינה מאפשרת כינסה של כוחות חדשים לשוק התקשורת. במדינה דמוקרטית, טוען הנציב, פועלים כוחת של השוק החופשי, אולם בשוק התקשורת הישראלי של היום, שולטים ארבעת ברוני התקשורת השומרים על כוחם הבלעדי בשוק זה. מדובר במשפחת נמרודי, אליעזר פישמן, משפחת מוזס, ומשפחת שוקן.
לאור המצב קרא הנציב ליצור אמנה, אשר תגדיר את מרחב השיח הציבורי והיחסים בין כל גורמי שוק התקשורת. לטענתו, קולו של הציבור אינו נשמע, ואין הוא מעורב בעתיד התקשורת האלקטרוני.
הוא מדגיש את שחביות תפקידו כנציב תלונות הציבור, אשר לו יכולת ההשפעה על מועצת הרשות השנייה העוסקת בעיצוב המדיניות. לפיכך, קורא הנציב להרחבת אמצעי הטיפול שברשותו, על-מנת לגייס את הציבור לייתר מעורבות.
