"תנאי המעצר בישראל הינם מחפירים ובניגוד לחוק ותנאים אלה מביאים לכך, שלעיתים חשודים מודים בביצוע העבירות המיוחסות להם במטרה להיחלץ מתנאי המעצר הקשים." כך אמרה שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, ביום עיון (יום ו', 8.11.2002), שנערך במכללה למנהל בראשל"צ, ביוזמת התנועה למלחמה בעוני ובשיתוף הסנגוריה הציבורית הארצית ובית הספר למשפטים של המכללה.
ביסוד הרעיון לכנס יום עיון, עומדים הנתונים החמורים, המעידים כי אחוז ההרשעות של הנאשמים בתיקים פליליים בישראל הינו מהגבוהים בעולם - עומד כיום על 97%, וזאת לעומת 61% בלבד בארה"ב בתיקים פדרליים. נתון זה מעלה חשש כבד, כי נאשמים רבים לא זוכים בישראל למשפט צדק.
השופטת דורנר ציינה, כי "חוק המעצרים במדינת ישראל הוא חוק ראוי, אולם יישומו של החוק לוקה מאוד בחסר: מדינת ישראל עוצרת לא פעם חשודים בניגוד לחוק גם אם לא מתקיימים מלוא התנאים המתירים מעצרו של חשוד, בתי המשפט שולחים לעיתים אנשים למעצר וניתן לומר כי מספר המעצרים הולך וגדל, יחסית למספר כתבי האישום."
ביום העיון השתתפו משפטנים בכירים, בהם: סגן נשיא בית משפט השלום באשקלון, רענן בן-יוסף; משנה לפרקליטת המדינה, עו"ד נאוה בן-אור; הסנגור הציבורי הארצי, עו"ד דורי פינטו; ד"ר דיויד וינר מהסנגוריה הציבורית; נשיא מועצת העיתונות, פרופ' מרדכי קרמניצר; הסנגור הציבורי היוצא, פרופ' קנת מן; פרופ' דניאל סינקליר, ד"ר אורן גזל מאוניברסיטת חיפה, עו"ד יורם סגי זקס (יו"ר התנועה למלחמה בעוני), עו"ד אביגדור פלדמן וח"כ אופיר פינס - לשעבר יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט.
יו"ר התנועה למלחמה בעוני, עו"ד יורם סגי-זקס, אמר ביום העיון כי "נקודת המוצא צריכה להיות שבכל מערכת משפט בעולם יש טעויות והרשעות סרק, השאלה היא איך אנו יכולים להקטין את כמות ההרשעות הללו למינימום". לגישתו, "יש לשקול אפשרות של שילוב של נציגי ציבור ('חבר מושבעים'), בבתי המשפט בישראל במטרה להפחית את אחוז ההרשעות הגבוה העומד כיום על 97%".
תקציר דברי הנואמים ביום העיון, כפי שהועבר על-ידי התנועה למלחמה בעוני: להלן תקציר הנושאים המרכזיים שעלו בכנס המשפט הפלילי שנערך במכללה למנהל בראשון לציון ביום שישי ה-8.11.02 ביוזמת התנועה למלחמה בעוני, בשיתוף עם הסנגוריה הציבורית הארצית ובית הספר למשפטים של המכללה למנהל.
יום העיון נועד לבחון את סוגיית השאלה "האם בישראל מורשעים חפים מפשע"?
מושב ראשון – מבט משווה וביקורתי על המשפט הפלילי בארץ ובעולם, יו"ר פרופ' קנת מן.
פרופ' קנת מן, סניגור ציבורי ארצי בדימוס - יש רבים שנשפטים ללא ייצוג, מחמת הסיבה שלא זכאים למינוי סנגור ציבורי וגם משום ששופטים בוחרים בהפעלת שיקול דעת לא למנות סניגורים בעיקר בגלל התפיסה שהאמצעים הכלכלים לא מספיקים כדי לכסות את החשבון. בהליך ללא ייצוג אין כלים לנאשם להבין את ההליך בכלל, וזה כמובן פוגע באינטרס הציבור. זה קורה לכ-40, 50 אחוז של הנאשמים, זו תופעה שאין לה אח ורע במדינות נאורות אחרות.
- בעניין הזיכויים עשיתי מחקר לפני כשנה, שמייצג נתונים מ-99 ו-2000. מדובר בכ-2500 תיקים שמייצגים את כלל האוכלוסיה. נבדקו נושאים שונים. היום נתרכז בעניין הזיכויים.
לא רציתי לפרסם את הנתון הזה עד היום, מכיוון שרציתי להציג זאת בצורה יותר ממוקדת, ולהסביר את זה ולא למסור את זה כנתון מבודד. עד היום לא היתה לי הזדמנות כמו שיש לי היום.
מצאתי ששיעור הזיכויים מסך הכל התיקים שהגיעו לשלב הקראה, הוא 3% זיכויים מלאים כאשר, בכמה מבתי משפט שלום, כמעט ולא היו זיכויים בכלל. ניתן היה לחשוב, אם כן שהורשעו 97%, אך הטבלה הבאה אומרת שלא נכון להסיק את המסקנה הזו, משום ש-11% לא הורשעו, הסיבות יכולות להיות רבות: כמו אי הרשעה על-פי דין, משפטים חוזרים וכו'. אך מדובר כמובן באחוז מורשעים גדול מאוד.
דליה דורנר, שופטת בית המשפט העליון - תנאי המעצר בישראל הם מחפירים, ובניגוד לחוק. תנאים אלה מביאים לכך, שלעיתים חשודים מודים בביצוע העבירות המיוחסות להם במטרה להיחלץ מתנאי המעצר הקשים.
- חוק המעצרים במדינת ישראל הוא חוק ראוי, אולם יישומו של החוק לוקה מאוד בחסר: מדינת ישראל עוצרת לא פעם חשודים בניגוד לחוק. גם אם לא מתקיימים מלוא התנאים המתירים מעצרו של חשוד, בתי המשפט שולחים לעיתים אנשים למעצר.
- אני קיבלתי נתונים מהמשרד לביטחון פנים, וכן מהנהלת בתי המשפט, וניתן לומר כי מספר המעצרים הולך וגדל, יחסית למספר כתבי האישום.
אני מניחה שאחת הסיבות לכך היא המודעות לסכנה של האלימות במשפחה. אך עדיין בעיני זו לא סיבה מספקת, גם במצבים אלה, המעצר לא צריך להיות אוטומטי.
- לדעתי אין לעצור אדם על-פי מידע מודיעיני שאפילו לא מראים לו. מידע מודיעיני הוא מאוד סתמי וראשוני. צריך להיות איזה מידע גלוי, שניתן יהיה להציגו כך שיוכל האדם להגיב עליו לפני שנשלח למעצר, ומכאן שנאשם צריך להיות מיוצג, כי אחרת האדם אבוד.
ד"ר דויד וינר, סגן בכיר א' לסנגור הציבורי הארצי - לפני כ-14 שעות במדינת מרילנד בארה"ב, אדם בשם ברנרד שוחרר לאחר שישב 20 שנה בבית סוהר בגין עבירה שלא ביצע. כל מה שאמר לאחר שהשתחרר היה שהוא שמח להיות בחוץ. האירוע הזה הוא המספר 115 מסוג האירועים הללו שהתרחשו בשנים האחרונות בארה"ב כתוצאה מזיכוי dna.
אנו צריכים לשפר ככל שאנו יכולים לשפר, את המצב הפלילי. היום בפעם הראשונה כתוצאה מהתפתחות המדע, יש אנשים שאנו יכולים להוכיח בוודאות מוחלטת שהורשעו בגין עבירות שלא ביצעו.
יש קבוצה קטנה מאוד של עבירות שיכולות להיות כאלה שיבדקו באמצעות הטכנולוגיה, עבירות שבהן התקיימו מס' תנאים: יש ראיה ודאית לאשמה והיא נשתמרה באופן כזה שניתן להפיק ממנה dna.
כאשר נעשו הניסויים הללו ב dna והציגו את הזיכויים, התקשרו לסניגורים וסיפרו להם, התגובה של כל הסניגורים היתה תדהמה מוחלטת. הם גם היו משוכנעים שהאדם אשם. כאן מסתתר מסר עמוק ומורכב. תחשבו על המשמעות של העניין הזה, ומה זה צריך לשדר לנו לגבי היכולת שלנו לדעת מי אשם ומי לא אשם.
- אנו יכולים לנסות לזהות את האנטומיה של הרשעת שווא. היניסיון הראשון נעשה בספר בו מוצג המחקר הראשון שבדק את 67 המקרים הראשונים שזוכו לבסוף באופן ודאי. החוקרים הלכו ובדקו מה יוצר הרשעת שווא הם מצאו 6 גורמים:
1) זיהוי שגוי של עדים – הגורם המרכזי.
2) הודאות שווא – גם זאת לא הפתעה, יש קבוצה נכבדת של הודאות שווא של אנשים שמודים בעבירות שכלל לא ביצעו.
3) התנהגות בלתי הולמת של רשויות התביעה והחקירה, של הסתרת ראיות והשפעה על עדים. בכל התיקים הללו היה מדובר בשוטרים ותובעים שהיו משוכנעים לחלוטין שיש בידיהם את האדם הנכון ומבחינתם עיגול פינות היה נראה נכון מוסרית.
4) שימוש במדובב – אדם שעושה הסכם עד מדינה.
5) ראיות פורמזיות – זה נתון מפתיע לדעתי, היה פעם משהו שקראו לו השוואה מיקרוסקופית של שערות, העניין הוא שהמדע הזה לא היה מעולם מדע, ז"א הוא היה מדע שגוי לחלוטין. לדאבוננו היתה תקופה שהציגו חוות דעת כאלו, שנמצאות הרבה בהרשעות שווא. הסתבר כמו כן, שהיה בארה"ב זיוף תוצאות של הבדיקות הפורמזיות. עולה השאלה איך זמן רב לא עלו על הזיוף הזה. התשובה היא למעשה שהסניגורים מעולם לא טרחו לבדוק את הדברים הללו.
6) הסנגוריה לא עשתה עבודתה באופן ראוי.
עו"ד נאווה בן-אור, משנה לפרקליטת המדינה בשנת 99 נפתחו במדינת ישראל 533 אלף תיקים. 130 אלף נסגרו באופן מיידי, 320 אלף נסגרו לאחר חקירה.
רק בשאר התיקים הוגשו כתבי אישום ונפתח משפט. אחוזי ההרשעה הגבוהים, עליהם מצהיר נושא הכנס (97%), מתייחסים אך ורק לאותם תיקים שבהם הוגשו כתבי אישום.
לפיכך, המצב בישראל תקין ביותר. בישראל בניגוד לנעשה בארה"ב ובמדינות אחרות, הפרקליטות שוקלת הרבה יותר בטרם מגישה כתב אישום, בישראל הסינון הוא רציני הרבה יותר.
פרופ' דניאל סינקלר, המסלול האקדמאי, המכללה למנהל נתן סקירה היסטורית בעניין חבר המושבעים. לדבריו, תפקידו של חבר המושבעים, להגן על הזכויות הדמוקרטיות של האזרח בהליך המשפטי. ואולם בפועל, במהלך השנים, אין ודאות שחבר מושבעים, אכן מבצע תפקיד זה.
מושב שני – רפורמה במשפט הפלילי ושילוב נציגי ציבור, יו"ר: עו"ד יורם סגי זקס, יו"ר התנועה למלחמה בעוני מפעילת פרויקט הל"ב במשפט עו"ד יורם סגי-זקס, יו"ר התנועה למלחמה בעוני - נקודת המוצא צריכה להיות, שבכל מערכת משפט בעולם יש טעויות והרשעות סרק. השאלה היא איך אנו יכולים להקטין את כמות ההרשעות הללו למינימום.
העלייה בהרשעות היא עלייה מוכחת. יש לבחון מה קרה בעשרים שנה האחרונות שהביא לעליה המשמעותית באחוזי ההרשעות, בהשוואה למדינות אחרות כמו אוסטרליה וארה"ב (שם כ-70 אחוז הרשעות).
ברצוני לפרט את הבעיות המרכזיות בשיטת המשפט הפלילי:
- יש עליה משמעותית בכמות ההרשעות מאז שנכנס תיקון 10 א' לחוק, בעניין אשמה על-פי הודאה. יש קושי גדול לסניגורים להתמודד עם מה שקורה במשטרה.
- יש בעיה נוספת של הרשעות שווא. בדרך כלל, מה שקורה הוא שיש מידע מודיעיני שמנסים לאמת אותו באמצעים פסולים. אלה דברים שאנו צריכים להילחם בהם.
- אני חושב שבין היתר רצוי שנאמץ פרויקט של בדיקה באמצעות dna גם בישראל, בדיקה שיכולה להוכיח את חפותו של אדם ואף את אשמתו.
- בעיה נוספת שיש היא סמכות גדולה מידי ל"דן יחיד". יש לאזן את הסמכות, אולי באמצעות שילוב של מוטבים שיש רצון להשית מאסר ממושך.
- בעיה נוספת היא הנושא של משפטים חוזרים. דוגמא לכך היא האי הרשעה של עמוס ברנס. המשפטים החוזרים שניתנים בישראל ניתנים במשורה, וניתן לספור אותם על שתי ידיים.
- לגבי המעצרים, כבוד השופטת דורנר פירטה בעניין הזה ולא ארחיב. יש מעצרים רבים מידי לזמן ארוך מידי.
- נושא נוסף שיש להידרש אליו הוא הגשת כתבי אישום לביהמ"ש שהמסנן היחידי הוא התובע, מוכשר ככל שיהיה. אין סיבה שלא תינתן לשופט סמכות לבטל כתבי אישום מטעמים של צדק ומטעמים אחרים.
- נושא נוסף שיש להידרש אליו, הוא נושא מינוי השופטים. אחוז השופטים שמתמנים מתוך המערכת הציבורית הוא גבוה מהסקטור הפרטי. אני חושב שאדם מגיע לכס השיפוט עם השקפת עולם שהתגבשה לאורך ניסיונו במהלך השנים. בעניין זה יש לאזן.
- הבעיה האחרונה שאני רוצה להציג, היא שבאחוז הרשעות גבוה מדובר בעסקות טיעון.
להלן הפתרונות: - נוכחות סנגור בהליכי חקירה יכולה להוות פתרון טוב להודאות שווא.
- הקטנת מעצרים, קיצור המעצר – יש להפחית ל-6 חודשים.
- חלופה נוספת היא ערעורים על זיכויים. ברגע שאדם מזוכה יש ספק סביר, יכול להיווצר מצב אבסורדי בו בסה"כ בכל הערכאות רוב השופטים זיכו והנאשם יורשע.
- פתרון נוסף הוא הרשעה רק פה אחד.
- צריך במקביל גם לפעול לשינוי המדיניות של משפטים חוזרים. צריך לצאת מנקודת מוצא שאין מערכת שלא טועה.
- יש לפעול למינוי שופטים מהמגזר הפרטי ומהסנגוריה הציבורית.
- לעניין שילוב נציגי ציבור: במידה מסוימת, בגלל שאחוז ההרשעות אצלנו גבוה יותר ממוקמות אחרים, צריך לחשוב על אפשרות של שילוב של נציגי ציבור, כמו שנעשה אצלנו בבית הדין לעבודה ובבית המשפט הצבאי. אני רוצה להעיר תשומת לבכם לסקר שערך סטיב אדלר בבית הדין לעבודה, שם מצא שאחוז גבוה של החלטות התהפכו בהרכב בו היו נציגי ציבור.
- לסיום, חשוב להידרש לזלזול בפרוצדורה שיש במשפט הישראלי הפלילי. אני לא מציע לקבל את המודל האמריקני שמדבר על פסילת ראיות באופן טוטלי. יש מודל קנדי שמדבר על איזון בכל מה שקשור לראיות פסולות. אצלנו, התחושה היא שבמעט מקרים יש פסלות ראיות בגלל שנגבו באמצעים פסולים.
ח"כ אופיר פינס, לשעבר יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת תנאי המעצר ותנאי הכליאה בישראל מחפירים, והם בניגוד לקבוע בחוק המעצרים. הממשלה לא נוקפת אצבע כדי לשפר את התנאים בבתי הסוהר ואת העומס והצפיפות. זו גם הסיבה שהממשלה מחליטה לערוך שחרורים מנהליים סיטונאים של עבריינים שהורשעו במטרה לפנות מקום לעובדים זרים המועמדים לגירוש, והרי מקומם של אלה הוא לא בבתי הסוהר.
הציבור והחברה הישראלית משלמים את מחיר השחרורים הסיטונאים, משום שעבריינים שהורשעו, מחד לא ריצו את מלוא עונשם, ומאידך שוחררו בלא שעברו תהליך כלשהו של שיקום.
השופט רענן בן-יוסף, סגן נשיא בית משפט השלום באשקלון אני חושב שהתשובה לשאלה האם יש מורשעים חפים מפשע היא חיובית. אין רבותא בכך, מדובר במערכת אנושית, ואנשים טועים. בדרך כלל התוצאה היותר איומה היא שמישהו מורשע שלא כדין ונשללת חירותו. ראיה הכי טובה לכך שיש הרשעות לא נכונות, זה שבערעורים אנשים מזוכים.
עו"ד אביגדור פלדמן - האופן שבו בית המשפט הפלילי פועל בתיקי פשע חמור בעיקר, יוצרת תחושה של בית חרושת.
- אדם שואל את עצמו איפה לשים את האצבע על החולי הקשה. וצר לי לומר, שהאצבע מופנית כלפי השופטים שמוכנים לשאת על עצמם אחריות של דיון בתיק פשע חמור בתנאים הקיימים. שופט שמוכן לתנאים הללו הוא שופט לא מוסרי. שופט ראוי יאמר שהוא לא מוכן לעבוד בתנאים שבהם הוא שומע שעה בתיק בחודש אפריל, ועוד שעה בחודש יולי.
- אני ייצגתי אנשים שמבעטים והולכים במערכת כמו רוחות רפאים, אנשים שהורשעו רק על בסיס הודאות. אדם מפגר מורשע ברוב דעות ברצח, הולך לעליון שמחזיר למחוזי, מורשע ברצח, חוזר לעליון מורשע באונס שמחזיר זאת למחוזי, שם הוא מורשע בכל הסעיפים.
- יש משהו פגום בשופטים. המחוקק קבע 9 חודשים מעצר עד תום ההליכים כחריג. השופטים בבית המשפט העליון מאריכים ומאריכים מעצרים. דורנר אמרה ששופט שמאריך מעבר לתשעה חודשים לא מאמין בחזקת החפות.
פרופ' מרדכי קרמניצר, האוניברסיטה העברית, נשיא מועצת העיתונות - אני חושב שכל עוד יש שופטים, צריך לגרום לכך שהם יעשו עבודה. ולדעתי, התרופה העיקרית לליקויים בהליך הפלילי שלנו הוא זה שהשופט הוא מן שופט כדורגל, בעוד שמבחינתי השופט צריך להיות האיש שעליו האחריות לקבוע מה היה עובדתית.
הדברים חשובים בעיקר לאור המספרים של הנאשמים הלא מיוצגים. בנוסף, חלק מעורכי הדין לא נותנים ייצוג נאות. המערכת, בשיטה כפי שהיא עובדת, לא מסוגלת למלא את התפקיד היסודי שלה. אם לשופט תהיה אחריות הוא ישן פחות.
- העניין עם שופטי צד או נציגי ציבור, לא נראה לי כדרך מוצלחת להתמודד עם הבעיות. יש לזכור שמה שמביאים לישראל מעצבים אותו בדרך ישראלית. אני לא רואה מצב בו יגיעו 12 מושבעים ישראלים לכל הדיונים. מושבעים במדינה כמו ישראל, עם השסעים הרבים, נאשם אתיופי ירצה נציגים אתיופים וכו' וכו'.
- לגבי שופטי צד - אנחנו מכניסים את עצמנו למכה של בעיות, שאחת מהן, היא השפעות לא לגיטימיות שיכולות להיות על שופט. גם חלק מהשופטים יעסקו באיסוף אינפורמציה מחוץ לעולם בית המשפט. לנציגי ציבור לא תהיה כאן לגיטימיות מהציבור.
ד"ר אורן גזל, אוניברסיטת חיפה בעיית המערכת בישראל היא בעיית העומס, וכמות התיקים. הנתון המשמעותי הוא שבעשרים השנים האחרונות, קטן שיעור הזיכויים בישראל באופן משמעותי. השינוי הוא הגידול בעומס.
טענתי היא, שחייבים לבחון הליך פלילי שיהיה הרבה יותר יעיל פשוט וענייני. בעניין זה, למשל, זכות הייצוג לעניים חייבת להיות מורחבת.
