רשות ניירות ערך החליטה השבוע להשתתף במימון התובענה הייצוגית, שהגיש שלמה צאייג נגד הבנק למסחר. השתתפות הרשות תכלול, לקיחת חלק במימון הערעור, על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. מדובר בתביעה בסכום של כ-33 אלף שקל.
הבנק למסחר התמוטט בעקבות מעילת הענק שביצעה הפקידה אתי אלון. עם פרסום דבר המעילה בבנק התברר, כי היקפה גדול בהרבה מהונו העצמי של הבנק ויביא כנראה לחיסולו. למחרת נסגרו שעריו, מונה לו מנהל מורשה ומיד הושעה המסחר בבורסה במניותיו.
בההלך החודשים שמאז התפוצצות פרשת אתי אלון, מונה לבנק מפרק זמני, וכיום מונחת בפני בית המשפט בקשה למינוי מפרק קבוע. עברו בסך הכל 24 שעות מפרסום הסיפור ועד שמצאו עצמם בעלי המניות של הבנק - כשבידיהם ניירות חסרי ערך. בעוד לקוחות הבנק קבלו הבטחה לפיצוי על נזקיהם בשיעור גבוה על-ידי המדינה, נשאר ציבור בעלי המניות ללא כל פיצוי.
על רקע זה הגיש צאייג, שהינו בעל מניות הבנק בשם הציבור, תביעה לפיצוי בשל אבדן ערך מניותיו. כמו כן, הוא הגיש בקשה להכיר בתביעה זו כתובענה ייצוגית. ב-10 בנובמבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
בית המשפט המחוזי טען, בין השאר, כי אין מדובר במספר רב של בעלי מניות, ולפיכך אין גדלה של הקבוצה מצדיק ניהול תובענה ייצוגית; כי ההפסד של התובע אינו קטן, ומצדיק ניהול תביעה אישית, וסביר להניח שקיימים בעלי מניות שהפסדיהם גדולים עוד יותר; כי ניהול התובענה כייצוגית עלול לחייב את בעלי המניות האחרים לטוב ולרע, למרות שלא היה להם יומם בבית המשפט; וכן שאחד המבחנים להכשרת תביעה להתברר כתובענה ייצוגית הוא קיומו של ענין משותף לכל חברי הקבוצה המיוצגת ובמקרה הנוכחי, כיוון שכל אחד מחברי הקבוצה רכש את מניות הבנק במועד שונה ובמחיר שונה, הרי הפסדו של כל אחד מחברי הקבוצה שונה, ולשם הוכחת נזקו של כל אחד יידרש ברור משפטי נפרד.
רשות ניירות ערך, מצידה, סבורה, כי הקביעה שגודל הקבוצה אינו מצדיק הגשת תובענה ייצוגית - מנוגדת לפסיקה בתיק שמש נגד רייכרט., לפי פסיקה זו, כך מסבירים ברשות ני"ע, ציבור בעלי המניות בחברה ציבורית הוא קבוצה שגדלה מצדיק ניהול תובענה ייצוגית. הקביעה, כי הנזק שנגרם לצאייג גדול מספיק כדי להצדיק ניהול תביעה אישית, ואשר על כן אינו מצדיק ניהול תובענה ייצוגית, גם הוא מוטעה עובדתית ומשפטית.
סכומה הנמוך של התביעה, אינו מצדיק, לדעת משפטנים ברשות - ניהול תביעה יקרה נגד שבעה עשר נתבעים, בהם דירקטורים, פירמת רואי חשבון, בעל שליטה בבנק והמפקח על הבנקים.
הרשות סבורים, כי הקביעה שניהול תביעה כייצוגית הינו אפשרי, רק כאשר כל בעלי המניות הנמנים על הקבוצה רכשו את המניות במועד אחד ובמחיר אחד, משמעותה ביטול מכשיר התובענה הייצוגית, שכן מקרה כזה לא קיים במציאות.
המשמעות של נימוקי החלטת בית המשפט היא, כי מכשיר התובענה הייצוגית ניתן לשימוש רק בידי תובעים שתביעתם קטנה במיוחד, לא בכל חברה ציבורית, כי ציבור בעלי המניות לא בהכרח מהווה קבוצה גדולה מספיק, ורק בנסיבות בהן הנזק של כל בעלי המניות שווה. קביעות אלה משמעותן כמעט חיסול מכשיר התובענה הייצוגית.
גם חסימת דרכם של משקיעים מוסדיים, שמנהלים גם את כספם של אחרים, בפני הגשת תובענות ייצוגיות, פוגעת באינטרס של המשקיעים, משום שפעמים רבות הם הגופים המתאימים לניהול תובענות ייצוגיות. בשל כך, יש עניין רב בהבאת קביעות אלה לבחינה מחודשת על-ידי בית המשפט העליון, על מנת שיחזיר לחיים מכשיר זה, שהינו כלי חשוב מאד לשם שמירת זכויותיהם של ציבור המשקיעים בשוק ההון.
רשות ניירות ערך מעודדת את המשקיעים להגיש תובענות ייצוגיות ובהתאם לשיקול הדעת שלה בכל מקרה ומקרה גם מסייעת במימונן. מאז שנקבע ההסדר לפיו יש בידי הרשות סמכות להשתתף במימון תובענות ייצוגיות, העבירה הרשות לצורך זה למעלה מ-1.6 מיליון שקל.