במאמר בווי-נט (Ynet) מתאריך (27.11.08) קורא ד"ר עמוס גולדברג לאמץ גישה יצירתית בנוגע לפתרון הבעיה הפלשתינית שאינה סיפוח או הינתקות, אלא המבוססת על שיתוף פעולה ושותפות עם הפלשתינים ואשר לא מוציאה מכלל אפשרות הקמתה של מדינה דו לאומית במסגרתה תיוותרנה רבות מההתנחלויות ואולי כולן באיו"ש במקומן.
ד"ר גולדברג, היסטוריון המתמחה במחקר היהודים בתקופת השואה ומרצה בתחום זה באוניברסיטה העברית בירושלים, הינו עמית מחקר במכון "ון ליר" ופועל לקדם דיאלוג בין יהודים לפלשתינים. הוא חבר בקבוצת "בני אברהם" הפועלת במשותף עם פלשתינים במאבק לא אלים לסיום הכיבוש הישראלי בחברון. בשיחה עם 'שלום טורונטו' (בגיליון שיתפרסם ב-4.12.08) מבהיר ומפרט ד"ר גולדברג את תפיסת עולמו המנסה למצוא תקווה לסיום הסכסוך.
מהי תנועת "בני אברהם" והאג'נדה שלה? המטרה שלנו הינה להביא לסיום הכיבוש בחברון, אך אין משמעות הדבר בהכרח גירוש היהודים מהעיר. אנו מנסים לקדם עם גורמים פלשתינים בחברון התנגדות לא אלימה לכיבוש ולעוולותיו על-מנת להביא לשינוי במצב הפוליטי וליצור בסיס חדש ליחסים עם הפלשתינים שאינו מונע מיהודים לגור בחברון.
האם דו קיום אפשרי במדינה דו לאומית הכוללת את שטח מדינת ישראל דהיום, איו"ש ורצועת עזה? האופציה של שתי מדינות מופרדות לגמרי הולכת ונראית כבלתי אפשרית ובלתי ישימה בגלל ההתנחלויות. לא ניתן לעקור את ההתנחלויות באיו"ש, שכן מדובר בהתיישבות גדולה המונה כ-300,000 איש ובמנגנונים אדירים שלהם אינטרסים כלכליים. מדובר בליבת מעוזי המתנחלים אשר הפיקו לקחים מההינתקות מעזה. לכן, פתרון "שתי מדינות לשני עמים" נראה כלא ישים עוד וראוי לבחון הסדר על בסיס של דו לאומיות במסגרת של מדינה אחת קונפדרציה, או שתי מדינות עם שני מיעוטים גדולים לאומיים שממילא יצטרכו לכונן מסגרות משותפות.
לא מדובר בהכרח במדינה דו לאומית, כמו במחשבה דו לאומית. עצם המחשבה הזו היא חיובית, שכן זו טעות לעקור אנשים מבתיהם ולוותר על הזיקה היהודית לחבלי ארץ משמעותיים מאוד בהיסטוריה, בדת ובתרבות היהודית. אני בהחלט מזדהה עם הרגשות של המתנחלים כלפי חברון, היא עיר האבות ובעלת רצף של ישוב יהודי ותיק מאוד שהסתיים בצורה אכזרית. מנגד, תפיסת שתי מדינות לשני עמים, כפי שהישראלים תופשים אותה כיום, מבוססת על גישה לא טהורה ובעייתית. בבסיסה הדרה והתנכרות ל"זר" ולשונה. המניע שלה הוא הרצון לראות בהסתלקות הערבים מחיינו על-מנת לזכות בשקט ובשלווה ואולי גם בכדי שנוכל לדמיין את עצמנו סוף סוף כאירופאים.
מדינה דו לאומית, או כל הסדר דו לאומי אחר, בדומה למצב בקנדה הרב-לאומית והרב תרבותית, יכולים להציע פתרון ראוי לסכסוך. ובדיוק כמו בקנדה זהו פתרון שלא יפיג את כל המתחים ויפתור את כל הבעיות אך יתרונותיו עבור שני הצדדים ירבו בסופו של דבר על חסרונותיו. זה לא פתרון אוטופי אלא פתרון אתי ופוליטי.
האם אתה מאתר סימנים מהצד הפלשתיני בדבר נכונות להסכים למדינה דו לאומית שתתבסס על ערכי הדמוקרטיה? איני מומחה לחברה הפלשתינית אבל יש לי רשמים חזקים מאוד ממפגשים הן עם פעילי שטח במאבק נגד הכיבוש והן עם אינטלקטואלים. אני מתרשם שיש בחברה הפלשתינית חוגים ליברליים חזקים הדוגלים ברעיונות דמוקרטיים. המחוייבות של הפלשתינים אזרחי ישראל לדוגמא, לרעיונות דמוקרטיים הרבה יותר גדולה מזו של יהודים בגלל שהם מיעוט ומיעוט תמיד נוטה לדבוק בדמוקרטיה שכן היא יכולה להבטיח את זכויותיו.
צריך גם לשים לב שעם כל המגבלות הקיימות בשטחי הרשות הפלשתינית התקיימו בחירות דמוקרטיות, קיימים מוסדות פוליטיים ויש חופש עיתונות יחסי. צריך לבחון את רמת הדמוקרטיה של החברה הפלשתינית מנקודת מבט היסטורית של תנועה לאומית המצויה בשלבי התהוות ומאבק ולא בהשוואה לדמוקרטיות קיימות ומבוססות. לעומת זאת, ישראל הולכת ומאבדת את צביונה הדמוקרטי, שכן כמחצית האוכלוסיה שתחת שליטתה משוללת זכויות פוליטיות או שלה זכויות מופחתות. למעשה ישראל מתקדמת במהירות לקראת מבנה פוליטי קבוע שבפועל הוא מדינת אפרטהייד.
האם היית מוכן לחיות במדינה דו לאומית ישראלית -פלשתינית? באופן עקרוני נראה לי שהתשובה חיובית. אני מתגורר בירושלים שהיא הלכה למעשה עיר דו לאומית. יש בכך עושר וגירוי של יצירה שבונה זהויות ותרבות מאוד עשירות ומורכבות. אבל צריך כמובן למצוא פתרון שיספק את המאוויים של היהודים והפלשתינים במסגרת של קיום משותף. הנושא עודנו דורש בירור ובחינה ברמת הפרטים במגוון עצום של תחומים כדי לבדוק את ישימותו. בסופו של דבר זו עבודה רבה שעדיין לא נעשתה. אך קודם לכך צריך לשנות משהו בתפישה המנטלית והרגשית - להפסיק לראות בפלשתינים איזה גורם שצריך להיפטר ממנו - אם אי אפשר במלחמה אז באמצעות הסכם, אלא לראות בהם חלק מהוויית חיינו שזהותנו ומצבנו הגיאו-פוליטי קושר אותנו אליהם ללא אפשרות ממשית של הינתקות.
האם במסגרת הפתרון שאתה מדבר עליו - מדינה (או צורה פוליטי אחרת) דו לאומית - יצטרכו התושבים היהודים לפנות את בתיהם ונכסיהם כדי לקלוט את הפליטים הפלשתינים? אני רחוק מלדעת את כל התשובות לכל השאלות. העבודה הדקדקנית על הפרטים היא חשובה מאוד וצריכה להיעשות במשא-ומתן ובשיתוף פעולה, והיא עוד טרם התחילה. ככלל, אני לא חושב שיהודים צריכים לפנות את בתיהם עבור הפליטים. אני חושב שלא ניתן ולא צריך ליישם את זכות השיבה ככתבה וכלשונה. לא ניתן להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור, אך צריך לתקן את המצב הקיים בו יש אפליה מוחלטת לטובת היהודים שבאה לידי ביטוי לדוגמא באי הקמת ישוב ערבי חדש מאז 1948 לעומת הקמת מאות ישובים יהודיים או לדוגמא בייעוד קרקעות הקרן הקיימת לישראל - קרקעות הלאום - ליהודים בלבד. כל אחד יודע שממשאבי המדינה ומההון הלאומי נהנית קבוצה אחת בלבד. וזה דורש תיקון שיכול להתאפשר רק במסגרת של תיקון פוליטי. אבל ייתכנו פתרונות פוליטיים קונקרטיים מגוונים במסגרת המחשבה הדו לאומית. רק צריך להתחיל לחשוב אותה ברצינות וביצירתיות.
