לישראל זכות בירושלים ואין להיחפז לויתורים על חלקים מהעיר עבור הפלשתינים. כך טוען ד"ר דורי גולד בספר חדש שיצא לאור בשבוע שעבר בהוצאת ידיעות - ספרי חמד, וכותרתו: "המערכה על ירושלים: האתגר המדיני של ישראל".
גולד מתמודד עם הטענות שמשמיעים פלשתינים בדבר חוסר היעדר נוכחות יהודית משמעותית בירושלים במשך מאות בשנים. בחיפוש בארכיון הלאומי בלונדון מצא גולד את המברק הבריטי המקורי מהקונסוליה הבריטית אשר מתעד רוב יהודי בירושלים כבר בשנת 1863. מעבר לכך, בספרו יש סיקור של חוות דעת של המשפטנים הבינלאומיים הגדולים, שגרסו כי זכותה של ישראל, אחרי מלחמת ששת הימים לירושלים היא החזקה ביותר. הספר כולל דיון בנושא ירושלים והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242.
לאחר ניתוח מעמיק של הזיקה של כל הדתות לירושלים, גולד מסביר את הגישה של האיסלאם הרדיקלי לנושא. הוא מתריע, שמאז המתקפה של הטליבאן על הפסלים הבודהיסטים באפגניסטן, המקומות הקדושים במזרח התיכון ובדרום אסיה, כולל כנסיות ומסגדים, איבדו את החסינות שלעיתים הוענקה להם. ישראל הייתה עדה למגמה זאת בקבר יוסף, קבר רחל, הרס העתיקות. על בסיס זה, קובע גולד שרק ישראל יכולה להגן על שלמותם וביטחונם של המקומות הקדושים לכל הדתות ולא האו"ם (או משטר בינלאומי) ולא הרשות הפלשתינית.
על-פי ד"ר גולד, יש ניסיון פלשתיני אינטנסיבי לשלול את הזיקה היהודית לירושלים בכל הזדמנות, כולל הכחשת קיומו של בית המקדש בירושלים. נרטיבה זאת חודרת גם לאוניברסיטאות מערביות. לאחרונה אפילו סלאם פייאד, ראש הממשלה הפלשתיני, דיבר בוועידה בין-דתית באו"ם והזכיר אך ורק את הזיקה האיסלאמית והנוצרית לירושלים תוך כדי התעלמות מהזיקה היהודית.
הדיפלומטיה הישראלית אינה מתמודדת במערכה הזו, אומר גולד. כאשר שואלים נציגים פלשתינים מה היעד שלהם מהתהליך המדיני, הם עונים תשובה מוגדרת היטב: מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. לעומת זאת, הנציגים הישראלים נוטים לענות שהיעד הישראלי הוא הסדר מדיני, שאומנם מהווה מטרה חשובה אך מופשטת. כך נוצרה אסימטריה ברורה בין הגישה הפלשתינית והגישה הישראלית, המנציחה את האינטרס הפלשתיני.
