עו"ד עמי פולמן, מפרקה של חברת בית"ר ירושלים אחזקות, שניהלה את הקבוצה בעבר לאחר שרכשה אותה מקבוצת בן גור, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד מנהלי הקבוצה ונגד משה דדש, שכיהן אז כחבר עמותה ויו"ר הקבוצה. את הנזק העריך פולמן בעשרות מיליוני שקלים, ואת הנזק שגרם לו דדש בסכום של 7 מיליון שקלים, אך בגלל צרכי אגרה העמיד את תביעתו על סך 6 מיליון שקלים בסך הכל, כל זאת על הנזקים וההפסדים שנגרמו כביכול לחברה.
בכתב התביעה מדגיש פולמן את חלקו של דדש בעסקת המכירה ומציין כי כל הנתבעים, ביניהם דדש, ידעו את מצבה הכלכלי של הקבוצה והיקף חובותיה, ובכך יצרו הצהרות שהיו בגדר מצג שווא לקבוצה הרוכשת, שנדרשה לשאת בכל חובות העבר.
כתב התביעה מביא רשימת תשלומים ששולמו לדדש בעת היותו יו"ר הקבוצה וחבר ועד העמותה וטוען לחוסר תום לב ולניגוד אינטרסים: "דדש, אשר יזם ודחף את הסכם מכירת המגרשים בבית וגן, קיבל, אישית, מתוך התמורה ששולמה במסגרתו ע"י חברת בית וגן – סך של 5.2 מיליון ש"ח, לפחות, שהם יותר מ- 20% מסך כל התמורה על-פי ההסכם האמור.
לטענת עו"ד פולמן "דדש נטל את הסכום האמור בגין שירותים שנתנו, כביכול, הוא ובני משפחתו לעמותה, וזאת מתוך כספים שנועדו, כאמור, לפרעון חובות מוכחים של העמותה ושהופקדו בידי הנאמנים, בנאמנות, לצורך מטרה זו בלבד.
"פי חוק העמותות, תש"ם - 1980 (להלן - "חוק העמותות"), מנוע היה דדש לקבל שכר כלשהו בגין שירותיו לעמותה, ובמשך השנים הוא גם הציג עצמו כמי שמכהן בתפקידו בלא שכר ובלא תמורה, מתוך שהקבוצה יקרה ללבו, וכאיש עסקים אמיד הוא יכול להרשות לעצמו לפעול למענה בהתנדבות". כך על פי כתב התביעה.
"בדיעבד התברר, כי דדש ראה עצמו כנושה העיקרי והגדול של העמותה, ויצר את המקור לפרעון "החוב". דדש היה ידידם הקרוב של הנאמנים ושל בעלי השליטה בחב' בית וגן, וכאיש החזק והכל יכול בעמותה, הוא זה ש"רקח" את הסכם מכירת המגרשים, דחף לאישורו באסיפה הכללית (ר' נספח ט') ואף תמך בביצוע העסקה, והכל מבלי ליתן איזושהי הודעה מוקדמת על ניגוד האינטרסים המובנה שלו כ"נושה" של העמותה, ועל כוונתו ליטול יותר מ- 20% מהתמורה שתתקבל בהסכם זה, לכיסו".
עוד טוען עו"ד פולמן כי "דדש תבע במועד כלשהו לפצות אותו ואת בני משפחתו בסכום של 2 מיליון דולר על שירותים שנתנו לתובעת. יצויין, כי כתב הדרישות אינו מציין, כי דדש כבר לקח מקופת העמותה את הכספים נשוא כתב הדרישות".
לסיכום כתב התביעה נטען כי "מעשיו של דדש הינם הפרה בוטה של חוק העמותות, דיני השליחות ודיני הנאמנות, והם מנוגדים לכל חובה שבדין של נושא תפקיד לפעול ביושר, בנאמנות ולטובת התאגיד שהוא מייצג".
עוד בכתב התביעה מוזכרות החובות לטענת פולמן שהביאו להתמוטטות הכלכלית של החברה התובעת, בהם חייבים לשאת הנתבעים, ביניהם חוב של 4.1 מיליון שקל לשחקן העבר רונן חרזי, חוב של 2.4 מיליון שקל לעיריית ירושלים על השימוש באיצטדיון טדי, חוב לבנק ישראל וחוב לשחקן העבר סמי מלכה על סך 200 אלף שקל.
"התביעה שלו הזויה לחלוטין", סיפק מאוחר יותר ל-102 FM משה דדש את גרסתו. "הוא טוען כביכול שהעמותה לא העבירה לו את כל החובות של בית"ר ולאחר מכן התגלו לכאורה חובות של אנשים שחלקם כבר נפטרו והיום הוא רוצה מהם את הכספים בחזרה. אני, את הכסף שלקחתי, כבר החזרתי".
"כולם רוצים כותרות, זה הכל ספינים", הסיף דדש. "טובת בית"ר ירושלים לא לנגד עיניו. הוא רוצה את הכסף לעצמו או לגד זאבי. הוא חייב כסף לסמי מלכה ורוצה ולתבוע אותנו כדי שאנחנו נשלם לו. יש שם עוד 6-7 נתבעים, אבל רק משה דדש הוא הכותרת".
עורך הדין, שגיא תירוש, המייצג את דדש אמר: "מדובר בכתב תביעה בלבד, וכל מה שנטען בו הוא ברמה של לכאורה. משה דדש הכחיש מכל וכל את כל המיוחס לו בתביעה זו. חשוב לציין שההליך שנפתח בבית המשפט המחוזי, הליך נפרד בין עמותת בית"ר ירושלים והמנהל המיוחד נגד דדש, הסתיים זה מכבר תוך שהוסרו כל הדרישות והטענות שיוחסו לדדש בעבר ובהווה".
"מה שמנסים לעשות בתביעה הזו באמצעות שימוש בתביעה של גורמים רבים זה פשוט לחפש מקורות כספיים יש מאין. לצדדים הנתבעים יש אסמכתאות לרוב, להזים אחת אחת את כל הטענות המיוחסות להם או למי מהם. אנו משוכענים שבבוא העת, לכשתתקבל החלטה שיפוטית, היא תבטא זו בצורה נאמנה. אנחנו כופרים בכל ההאשמות ללא סייג, יש לנו שבעה ימי הוכחות להזים את הטענות בבית המשפט".