מנהלת מחלקת האשרות במשרד הפנים, בתיה כרמון, הגישה (יום ב', 10.3.03) בבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד ידיעות אחרונות, ההעיתונאים מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי, העורך האחראי ארנון מוזס, והעורך משה ורדי.
התביעה הוגשה על-סך חצי מיליון ש"ח, באמצעות עו"ד יעקב רובין. כתב הגנה טרם הוגש.
בכתב התביעה טוענת כרמון, כי העיתונאים גילת וגרייבסקי פרסמו נגדה בחודש ספטמבר 2002 ב"מוסף לשבת" של העיתון "ידיעות אחרונות" כתבה שיקרית ומגמתית, תוך העלמת עובדות מהותיות.
כרמון טוענת, כי עולה חשד כי גילת וגרייבסקי עשו 'יד אחת' עם בעלי אינטרסים במשרד הפנים ועם ג'ודי שלום-ניר-מוזס (בעלת מניות בעיתון "ידיעות אחרונות"), כדי להכפיש את שמה ולגרום לסילוקה מהמשרד.
כרמון טוענת, כי הדבר נעשה, על-פי החשד, כדי לסכל חקירה משטרתית נגד מוזס, בגין תלונות שהעלתה נגדה כרמון על העסקת עובדים זרים והברחת עובד זר לארץ בניגוד לחוק.
בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים לא בדקו כלל את המקרים שהוזכרו בכתבה, לא שוחחו עם האנשים שענייניהם הוזכרו בכתבה, התעלמו מהעובדה כי פעולותיה של התובעת נעשו בהתאם לסמכותה ולתקדימי בג"צ, וקיבלו כאמת צרופה תלונות שקריות ומגמתיות של ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, הרצל גדז', המצוי עם התובעת בסכסוך משפטי.
בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים נהגו "באדישות מוחלטת, ולחלופין ברשלנות חמורה והביאו בכך לפגיעה אשר תגרום הכתבה בתובעת ובשמה הטוב, כאשר מחד גיסא, פרסמו בעיתונם עובדות שקריות, משוללות כל יסוד המכפישות ללא רחם את שמה של התובעת ומאידך גיסא, העלימו מעיני הקורא עובדות אמיתיות, הצריכות לעניין, והחיוניות להבנת התמונה בשלמותה בנוגע לנושא המסוקר בכתבה, זאת למרות שידעו היטב כי העובדות המופיעות בכתבה, משוללות יסוד.
"בכתבה עשו הנתבעים שימוש בלתי הוגן בכוח הרב שאצור בידי כלי התקשורת בכלל והנתבע מס' 1 בפרט [ידיעות אחרונות, י.י.], כנגד התובעת, מבלי לתת לתובעת הזדמנות הוגנת להגיב לנאמר בכתבה ומבלי שהיה באפשרותה למעשה להתגונן בפני הפגיעה בשמה הטוב. לתובעת חשד, כי מטרת הכתבה היתה לשרת בעלי אינטרסים שהיו מעוניינים בפגיעה בה".
בתביעה טוענת כרמון, כי בליבה מקנן כאמור החשש כי "מניעים לא כשרים הם שעמדו בבסיס החלטתם של הנתבעים לנהל מלחמת חורמה נגד התובעת, החלטה אשר מעידה עשרות מונים כי פרסום הכתבה נגד התובעת נעשה בחוסר תום לב מובהק.
"בליבה של התובעת מקנן החשד כי קיים קשר, לפיו הכתבה כנגדה היתה בין היתר תוצאה של בדיקת המידע על-ידי התובעת, לפיו העסיקה הגב' שלום עובדים זרים לא חוקיים וסירובה של התובעת לאשר לגב' שלום להכניס ארצה אורחים פליפינים.
"לתובעת יסוד להניח כי הנתבעים אשר ידעו על פעולותיה של התובעת, החליטו לעשות הכל כדי להשחיר את פניה של התובעת וכדי לגרום לתובעת להפסיק את בדיקת המידע האמור. ולהשפיע על משטרת ישראל שלא לחקור ברצינות את תלונותיה של התובעת. לתובעת נודע כי קצין במשטרת ישראל מסר לעיתונאים מסויימים אשר התעניינו במקרה את מספר הטלפון של הנתבעת מס' 5 [מיכל גרייבסקי, י.י.], על-מנת שזו תעדכן אותם בפרטים. העובדה כי הנתבעת מס' 5 עומדת בקשר הדוק עם אנשי משטרה הקשורים לחקירת התלונה אשר הגישה התובעת בעניינה של הגב' שלום מצביעה ביותר מרמז על מניעי הנתבעים אשר פורטו לעיל".
