על-פי הפסיקה, ארגון עובדים יציג מייצג את כלל העובדים במקום עבודה, או ענף מסוים, ואיננו שליח של עובד בודד, או של קבוצת עובדים. כך ציין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר.
השופט אדלר אמר, כי משמעות הדבר היא שארגון יציג יכול להסכים על פיטורי צמצום, אם הוא סבור שמהלך זה נעשה לטובת כלל העובדים וזאת למרות הפגיעה בעובדים מסוימים.
השופט אדלר ציין כל זאת בערב עיון לזכרו של פרופ' גדי הראל ז"ל, שעמד בראש האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה בשנים 2000-2002. ערב העיון נערך באוניברסיטת חיפה, והשופט אדלר הרצה בו על "חובת הייצוג ההוגן - תפקידו של ארגון העובדים ביחסי העבודה החדשים".
לדברי השופט אדלר, תפקידו של הארגון היציג, הוא תפקיד קשה ומורכב. עליו לפשר בין אינטרסים שונים של קבוצות עובדים שונות ביחידת המיקוח (מפעל או ענף מקצועי), ולהגיע לתוצאה שטובה לכלל העובדים, גם על חשבון עובדים בודדים.
ניהול ארגון יציג מחייב גמישות ואיזון בין אינטרסים והתחשבות בשיקולים ארוכי טווח. אך זהו גם בסיס הכוח שלו לנהל מו"מ עם המעסיקים והמהות של מערכת יחסי העבודה הקיבוציים בישראל. לכן, בית הדין לעבודה נוטה שלא להתערב ביחסים הפנימיים בתוך הארגון היציג, אלא במקרים חריגים. לדברי השופט אדלר, התערבות כזו תחליש את כוחו של הארגון היציג שהוא ממילא הצד החלש יותר במערכת יחסי העבודה.
בית הדין לעבודה נוטה לצמצם את העילות המאפשרות לקבוצות עובדים, או עובד בודד, להגיש תובענה נגד הארגון היציג. הרחבת האפשרות להגשת תובענות נגד הארגון היציג תביא לגל של תביעות, תיצור קשיים ביכולתו להגיע לפשרות עם המעביד ותפגע בסופיות של ההסכמים עם המעביד. התוצאה תהיה שהמעסיקים יימנעו מלנהל מו"מ עם הארגון היציג. לכן, מי שמאמין בשוק חופשי צריך לאפשר מו"מ בין ארגון עובדים יציג למעביד, אמר השופט אדלר.
השופט אדלר טען, כי הרחבת "תורת הייצוג ההוגן", שמקורה בארה"ב מאפשרת לעובדים בודדים לתבוע את הארגון היציג, והיא סכנה ליחסי העבודה המאורגנים בישראל ומשמעותה הקרבת האינטרסים הכלליים לטובת אינטרסים פרטיים. בית הדין מנסה לשמור על יכולת ההתארגנות של העובדים ולכן התערבות ביחסים הפנימיים בארגון היציג תעשה רק במידתיות הנדרשת ומתוך ראייה מצמצמת.
