באינתיפדאת אל-אקצא אשר פרצה ב-29.9.00, נהרגו מאז ועד היום 2321 אזרחים ישראלים פלשתינים וזרים לצד אנשי כוחות הביטחון, זאת במהלך אירועים אלימים בשטחי הרשות הפלשתינית ובשטחיה של מדינת ישראל.
ארגון "בצלם" משמש כמרכז מידע ישראלי לזכויות האדם בשטחים, מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987. מאז ועד היום אוסף "בצלם" נתונים אודות נפגעי המאבק המתנהל בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית. הנתונים מפורסמים באתר הארגון ומפרטים את שמות ההרוגים, גיל, מקום מגורים ועוד. המרכז הוקם בשנת 1989 על-ידי אנשי רוח משפטנים רופאים עיתונאים וחברי כנסת. מטרותיו הן להיאבק נגד הפרות זכויות האדם בשטחים.
הארגון יוזם תחקירים ותיעוד של המתרחש בשטחים ונלחם למען השמירה על זכויות האדם. הארגון זכה בעבר לפרסים וחשיפה, אולם עם הקמתה של הרשות הפלשתינית נצטמצמה פעילותו. עיקר במאמצים בעבר היו שמירה על האינטרסים הלא מוגנים של הפלשתינים, אולם משהוקמה הרשות הפלשתינית בראשו של יאסר ערפאת, מתקשה לגייס תומכים כבעבר.
"בצלם" מתקשה היום לאסוף נתונים אודות המחדלים והנפגעים, שכן לדבריהם קיימת דיס-אינפורמציה בין הצד הישראלי לפלשתיני. הנתונים האחרונים מתפרסמים על-ידי חברי ארגון "בצלם", שסוקרים מתחילת אניתיפאדת אל-אקצא ועד היום.
1956 פלשתינים נהרגו מירי כוחות הביטחון הישראלים בשטחים, 357 הוא מספרם של הקטינים מתחת לגיל 18. 177 ישראלים ו-159 כוחות בטחון בידי נהרגו בידי פלשתינים בשטחים. בגבולות מדינת ישראל נהרגו 399 ישראלים אנשי כוחות הבטחון וזרים לעומת 46 פלשתינים. הנתונים כוללים את שמות ההרוגים ונאספו לאחר עבודת שטח ותחקיר של אנשי "בצלם" בישראל וברשות הפלשתינית.
הנתונים הינם יבשים ואינם מעידים על שהתרחש בזירת האירוע. כך לחוקר "בצלם" קשה לקבוע בוודאות מהן הנסיבות בהן נגרם מותו של אדם. האם היה חמוש? האם נשקפה סכנה לחייו? האם נשקפה סכנה לחייל צה"ל?.
הריסת בתי מבוקשים ומחבלים כך מפרסמת "בצלם" נתונים אודות מספר הבתים שנהרסו במהלך השנתיים האחרונות מאז הוחלט להפעיל שוב את תקנה 119 לשעת חירום. 271 בתים נהרסו באופן מלא ובית אחד באופן מלא ונאטמו 3 בתים. הריסת בתים על-פי רוב משמשת כאמצעי ענישה והרתעה עבור בתים שבהם התגוררו פלשתינים החשודים בביצוע פיגועים בישראל. חשוב לציין כי ישראל חידשה את אטימת הבתים מאז אוקטובר 2001 .
ארגון "בצלם" תוקף את החלטת ישראל והזרוע הביצועית – צה"ל לבצע פעולות הריסת מבנים ללא מתן: זכות הטיעון והשימוע עוד בטרם תבוצע הריסת הבית. הכוונה היא לאפשר לדיירי הבית שמועמד להריסה לעתור בפני בג"צ כנגד ההחלטה ובטרם יהיה מאוחר מידי.
בשנה שעברה הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק על-ידי עמאר נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית. נטען שם למתן זכות השימוע בטרם ייהרס ביתו. נשיא ביהמ"ש העליון, השופט ברק דחה את העתירה ופסק כי השאלה שעומדת על הפרק הנה חשובה "הנה, אם על יסוד הנחה זו, חייב המשיב להעניק לעותרים את הזכות להשמיע מראש טענותיהם כנגד הפעלת הסמכות".
אולם האם הרשות המנהלית במקרה שלפנינו – צה"ל שבידיו הזכות להורות על הריסת בתים השופט ברק התייחס לשאלה זאת בסוף פס"ד. על-פי תקנה 119 לתקנות הגנה לשעת חירום: " נאמר מפורשות כי ניתנת האפשרות בפני דיירי הבית לעתור לבג"צ ולערער על החלטה מנהלית שמבוצעת על-ידי צה"ל. האפשרות המוצעת בתקנה המנהלית, היא לאטום זמנית את הבית עד אשר ייתן ביהמ"ש העליון את פסק הדין. אולם, כפי הנראה מתוך דוחות "בצלם" אין התקנות מיושמות בפועל.