במסגרת הדיונים באישור הצעת החוק התכנית להבראת כלכלת ישראל, דוחה הממשלה את תחולתו של תיקון בסעיף ו' – חקיקה תקציבית סעיף 42 חוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), ותיקון לחוק זכויות נפגעי עבירה. משמעות הדבר: מניעת סיוע מכ-10,000 ילדים נפגעי עבירות, הזכאים לסיוע.
לפני כשבוע פרסמנו כאן ב-Nfc, כי יו"ר ועדת חוקה ומשפט ח"כ מיכאל איתן, התנגד לפעולת משרד האוצר לפעול בניגוד לתקנון הכנסת בהליך דחיה וביטול חוקים. כוונת האוצר היתה לזרז את הדיונים בסעיפי החוק להבראת כלכלת ישראל, כדי להביא לאישורה בשבועיים הקרובים לאישור מליאת הכנסת. המהלך לא הצליח, והדיון הועבר לוועדת חוקה חוק ומשפט. אין הדבר אומר כי הדיונים ידחו את קיום ההחלטה לדחות את תחולת החוקים הללו.
מטרת תיקון חוק נועדה להסדיר את חקירתם של ילדים אלא על-ידי חוקר מומחה לילדים. ואין הילדים מעידים ללא נוכחות חוקר ילדים, שהוא קצין מבחן לנוער מטעם משרד העבודה והרווחה. כמו כן, תיקון נוסף שלא יכנס לתוקפו, הוא חקירתם של ילדים מתחת לגיל 12 - במידה והיו עדים או קורבנות לאלימות חמורה שבוצעה על-ידי בן משפחתם.
מטרת משרד האוצר היא לדחות את יישום שני החוקים הללו, שעברו הליך חקיקה. התיקון היה אמור להיכנס לתוקפו ב-1 במאי 2003, אולם תחולתו תתעכב ותיכנס לתוקפה בעוד שלוש שנים (2006). בהתאם לתיקון לדיני הראיות (הגנת ילדים), ילדים מתחת לגיל 12 שהינם עדים בעבירת תקיפה (במקרים שבהם הוא עד לאלימות או שנפגע מאלימות) יחקרו וייוצגו על-ידי חוקר נוער, כדי לחסוך מהקטינים טראומה נפשית נוספת מעבר להימצאותם במקום האירוע שם בוצעה העבירה. החוק אמנם עבר את אישור הכנסת, אך כאמור, הוא לא יכנס לתוקפו.
הספר הכחול לבן הספר הכחול, הוא כפי שהוא מכונה באופוזיציה: "הספר הלבן של החוקים", ובו מוצגים כל תיקוני החקיקה. מתחת לכל תיקון ישנם דברי הסבר (על-פי חוק), ושם נאמר כי "להערכת משרד העבודה והרווחה התיקון האמור יחייב את חוקרי הילדים במשרד לחקור עוד 10,000 ילדים בשנה [וכאן מגיעה השורה החשובה, א.א.] "לנוכח המצב הכלכלי הקשה, מוצע לדחות את יישום התיקון עד ה-1 בינואר 2006". נתון זה חושף את מספרם של 10,000 ילדים החשופים לתקיפה מידי שנה, ואינם נחקרים על-ידי חוקרי ילדים. כמו כל חוק במדינת ישראל, ביצועו עולה הרבה כסף לקופת המדינה.
מקרה נוסף שבו מתקיים תיקון לחקיקה, נאמר כי תיקון זכויות נפגעי העבירה יישמו יידחה והוא יוחל בשנת 2006. לשון המחוקק העדינה הגדירה "מועד יישומו נדחה"; ובמילים אחרות - נדחה עד לעוד 3 שנים כלומר, עובר את שלב החקיקה ואינו מיושם.
'מהפיכת הקורבנות' מתוך מאמר שנכתב על-ידי ד"ר דנה פוגץ' ויתפרסם בספר 'חידושים במשפט' שעתיד לצאת לאור בהוצאת הקרייה האקדמית, מדובר לראשונה על החוק שאושר (2001) ומטרתו: "חוק זה איננו הופך את נפגע העבירה לבעל דין בהליך הפלילי, אך מכיר הוא במעמדו כמי שזכאי למידע ולעתים להבעת דעה בפני גורמי התביעה. החוק כולל זכויות שונות לשירותים, בעיקר זכות למידע אותו ימסרו רשויות החוק לקורבן, על הדרך שבה מתנהל ההליך הפלילי והשלב שבו הוא מצוי בקשר לעבירה ממנה נפגע וכן הזכות לקבל מידע על שירותי סיוע שונים. נפגע עבירת מין או אלימות זכאי להיות מיודע באשר לשלבים נוספים בהליך הפלילי ולאחריו, בהם כוונת התביעה להגיע להסדר טיעון או לעכב הליכים, ומהלך מאסרו של הפוגע, באם ביקש זאת."
כלומר, מטרת החוק היא בין היתר מסירת אינפורמציה לקורבנות בהתייחס להליך הדיון בפרשה. שוב טוען משרד האוצר: "בשל הצורך בהקטנה משמעותית בהוצאות מתקציב המדינה מוצע לתקן את סעיף 29(ג) לחוק זכויות נפגעי העבירה, כך שמועד תחילתן של הוראות הסעיפים המנויים באותו סעיף יידחה בשנתיים נוספות".
חקיקת חוק ואישורו על-ידי הכנסת, אורכת זמן רב מהזמן בו עולה הצורך בקיומו, שלבי החקיקה השונים ועד למתן אישור החוקי על-ידי הכנסת. חשוב לזכור שחוק זה בא להגן על נפגעי אלימות ומשפחותיהם. עדויות רבות נגבו במטרה לסייע לחקיקת החוק, ובמקרים רבים במתן עדות שסיכנה את חיי הקורבנות. החוק בא להסדיר את יידוע הקורבן, לרבות המשפחה לגבי התוקף, יציאתו לחופשה מהכלא, מועד שחרורו מהכלא, ושלבים שונים בחקירה.
קיימת זכות בסיסית להגנה מפני נאשם. לכן החוק שהוא אופרטיבי, משאיר את נפגעי העבירה, חשופים ללא התגוננות, ללא מידע לגבי ההליך. ד"ר פוגץ', משפטנית המומחית לדיני עונשין, מוסיפה: "נפגעי העבירה עומדים ללא אפשרות לומר את דברם בעניין הסדרי טיעון, למשל שחרור עבריין. אין יישום של החוק כיום, למשל אין הקורבנות יודעות על שחרור הנאשם מהכלא, והאם הוא עולה לוועדת שחרורים".
בחוק ניתן לראות את משפחותיהם של קורבנות רצח, מייצגים את האינטרס של הקורבן כמי שאינו יכול להגן על זכותו. במדינות אחרות בעולם, החוק המגן על זכויות נפגעי עבירה, מכיל את אלמנט הפיצוי.
המדינה מקנה פיצויים לקורבנות, שהכספים נלקחים מקופה הממומנת מכספי מסים וקנסות אותן הנאשמים משלמים. כך באנגליה, כל קורבן, עד לעבירות הקטנות, מקבל הודעה עד לביתו, ובו נמסר לו על עדכונים בהליך ויש לו את הזכות לנתינת דעה. כמו כן, קנסות שמוטלים על נאשמים חלקם הולך לקרן, ובו נפגע העבירה זכאי (על פי מדרג) לכסף שניתן לו כפיצוי כספי על הנזק שנגרם לו. בארץ עוד רחוקה הדרך, התשלומים והקנסות זורמים לכיסוי גירעונות כספיים.
"חוק שוכב כאות מתה הינו תעודת עניות למדינה" במסגרת הדיונים על תקציב המדינה, עולה נושא ההיבט הכספי, כך מופיע פעם אחר פעם בספר התקציב כי "בשל הצורך בהקטנה משמעותית בהוצאות מתקציב המדינה מוצע לדחות את מועד תחילתו של...", וכך הלאה וכך הלאה. מתברר שלא בכדי, הממשלה מאשרת בהצעת החוק שני חוקים, האחד חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, לצד חוק יסוד: משק המדינה. מטרת החוק הוא להעלות את המדרגה מ-50 קולות ל-55 קולות. מטרת המחוקק – הממשלה, היא להקטין את מספר הצעות החוק המאושרות על-ידי הכנסת, כדי שעלותן לא תפגום בתקציב המדינה, שכן יישום כל חוק עולה למדינה כסף רב.
האימרה כי "חוק ששוכב כאות מתה, הוא אות עניות למדינה", מתבררת כאן כנכונה. בכנסת מתברר היתה התנגדות לסיוע ממשי, והחוקים הם מינימלים. ניתן לראות כי את הסעיפים היקרים בחקיקה מוציאים בקריאות הראשונות. במקרה שלפנינו עיקרו את החוק, כיוון שאת הזכויות לסיוע ממשי הוציאו.
במקרה שלפנינו, מובאות שתי דוגמאות מיני רבות מחוברת התקציב שמעידות על צעידתה לאחור של מדינה דמוקרטית נאורה ומתוקנת שנועדה לשפר את חיי החברה, ולקדם את מעמד השכבה החלשה, ובמקרה שלפנינו - החלשה ביותר. שכן, אותם קורבנות עבירה אין בידם ובקולם להישמע, במסגרת המחאה הציבורית כנגד התוכנית הכלכלית.