הנשיא אהרן ברק סירב לבקשת הפסילה של השופטת אורנה שדמי בהסתמך על הלכה שקבע הוא עצמו בפסיקה קודמת, על-פיה דברי שופט יתקבלו תמיד כאמת מוחלטת; בא כוחו של הנאשם בתיק הנוכחי, עו"ד שמאי ליבוביץ', הוא העד המרכזי בתיק בו נקבעה ההלכה, ואשר שימש כאסמכתא יחידה בדיון.
ישראל דרין היה מעורב בתאונת דרכים, שבעקבותיה נפסל רשיון הנהיגה שלו פסילה מנהלית ל-60 יום. בקשתו לביטול הפסילה היתה אמורה לעלות לדיון בפני השופטת שדמי בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו.
מיד עם פתיחת הדיון, לטענתו של ישראל דרין, אמרה השופטת לסניגורו, עו"ד שמאי ליבוביץ', כי היא משוכנעת שדרין אשם בתאונה, ולכן אין טעם להגיש ולדון את בקשת הפסילה. כתוצאה מכך ביקש דרין למחוק את הבקשה. מאוחר יותר עתר לפסילתה של השופטת שדמי, מאחר וזו גיבשה כבר דעה ברורה לגבי אחריותו. ביום 24.12.00 דחתה השופטת שדמי את הבקשה, בנימוק שכלל לא הכריעה בשאלה, גיבשה דעה או שמעה ראיות בנדון.
בגין החלטה זו פנה גרין לבית המשפט העליון, בבקשה לפסול את השופטת מלדון בתיק. בדיון שנערך ביום 11.1.01, כשלושה שבועות לאחר ביטול בקשת הפסילה, התבקשה תגובתה של השופטת שדמי. זו לא שללה את האפשרות מכל וכל, אלא הסבירה שאינה זוכרת חילופי דברים כאלו, את המערער או את פרטי האירוע. היא הוסיפה שלא נתקיים דיון בתיק, וכי אין כל חשש לדעה מוקדמת שלה או משוא פנים בניהול התיק. בתגובתה שנמסרה בכתב, אין הסבר מדוע אם כן משך בא כוחו של דרין את בקשת ביטול הפסילה.
הנשיא ברק החליט שלא לפסול את השופטת מלדון בתיק. את החלטתו נימק בכך שהבקשה לביטול הפסילה לא נדונה לגופה, וההתבטאות הנטענת אינה מופיעה בפרוטוקול [הערה: מרבית השופטים נמנעים מלתעד בפרוטוקול התבטאויות שלהם במהלך הדיונים, ג.א.]. לשופטת עצמה "לא זכורים לה חילופי דברים אלו, כמו גם שאין היא זוכרת לא את המערער ולא את פרטי האירוע". הבקשה נדחתה, וישראל דרין יאלץ לעמוד לדין בפני השופטת שדמי.
נקודה מעניינת: הנשיא ברק מפנה בפסק דינו לפסק דין קודם שלו, בעניין זאב בשן נ' מדינת ישראל, בו קבע כהלכה שדברי שופט (שם דובר בשופטת בית משפט המחוזי, סביונה רוטלוי), יתקבלו תמיד כאמת מוחלטת. פסק הדין בעניין בשן מתייחס לתצהיר שמסר עו"ד שמאי ליבוביץ' עצמו, שבעניינו קבע ברק את פסק הדין שם. עתה משתמש ברק בפסיקתו שם, כהלכה לקביעת פסק הדין כאן.
[ע"פ 9585/00 ישראל דרין נ' מדינת ישראל]