1. אנרג'י סולושיינס – הרצף המדהים של יוטה, 5 ניצחונות רצופים במשחקים בהם פיגרו בהפרש דו ספרתי, הוא שיחת היום ב-NBA. ובצדק. מעבר לשיא ההיסטורי שלבטח לא יישבר בקרוב, העובדה המעניינת עוד יותר היא שהג'אז מנצחת קבוצות חזקות למרות שאל ג'פרסון אינו יציב, שההתקפה חורקת עם מקום 18 בליגה מחוץ לקשת (34.7%) וכשרוני פרייס, ארל ווטסון, ראג'ה בל וגורדון הייוורד מדייקים רק ב-37% מהשדה ומטה. מעבר ליכולת המופלאה שמגלה דרון וויליאמס בשני הרבעים המסיימים מדי ערב, וממחיקת 88 נקודות פיגור במהלך הרצף, הג'אז נהנים בינתיים מתפוקה מרשימה של אנדריי קירילנקו, האקדוחן הרוסי שלא שיחק באליפות העולם התחזק פיזית בפגרה, ושידרג את הטאץ'. 57% משלוש נק' רושם קירילנקו, שמוכיח שהוא הרבה יותר משחקן הגנה בלבד.
2. שקיעתה של הזריחה - בשקט בשקט הספרס כבר ב-1:8. בשבוע שעבר הזכרנו עד כמה חשובה הפתיחה המצוינת של ריצ'ארד ג'פרסון העונה, אולם הנתון המדהים בהצלחת הטקסנים היא שסן אנטוניו לומדת לנצח בלי טים דאנקן. דאנקן לא הגיע בשלושת המשחקים האחרונים לכמות נק' דו ספרתית, לראשונה בהיסטוריה ב-3 משחקים רצופים, וממוצעיו – 13.2 נק' ו-7.2 ריבאונדים – הם החלשים ביותר שלו בקריירה. למרות הנשק החשוב בקבוצה הופך למשני בחשיבותו, הספרס מגלים עומק ובגרות עם 108.9 נק' למשחק, הכמות הגבוהה ביותר שרשמו מאז 1988. דאנקן בירידה, הקבוצה לא. מזכיר במשהו כיצד ירד דייויד רובינסון מהבמה ופינה לו בנאמנות את הדרך לתפקיד המרכזי בהצגה.
3. די-ויס – הקליפרס רק קיבלו בחזרה את בלייק גריפין ואיבדו את בארון דייויס. לא משהו שלא מורגלים אליו אצל האחות החורגת בלוס אנג'לס, אבל הפעם דווקא אולי ייצא מזה דבר טוב. דייויס ממשיך לגלות יכולת רעה, עבר לתפקיד שחקן ספסל וכעת החליטה הקבוצה להשביתו למספר שבועות בגלל כאבים בברכו. האמת? הוא גמור ועדיף שיישב בצד וייתן לצעירים להתפתח עד שיסכים לקניית חוזהו. מהשחקן המלהיב של אמצע העשור הקודם לא נותר כלום למעט הזקנקן והכינוי. והקליפרס לא מצליחים למצוא לו קבוצה שתקלוט אותו בטרייד. מספרים של 10 נק' ו-5 אסיסטים הם נמוכים מדי עבור שחקן שמקבל 13 מיליון דולרים העונה ו-42 מיליון דולרים בשלוש העונות הבאות.
4. חסר גיל, חסר סיכוי? 19.9 נק', 9.5 אס' ו-4 ריב' למשחק מספק סטיב נאש, כמעט בן 37, לפיניקס. האיש פנומן, וכל סופרלטיב נוסף (שרובם ככולם כבר נאמרו עליו) רק יפגום. זו עלולה להיות עונתו האחרונה של נאש בקריירה. הגב לא מתפקד כמעט עשור, הרגליים עייפות אבל איכשהו התשוקה שלו לכדור הכתום ולמסירה הנכונה בזמן הנכון אינה נגמרת. הניקס פוזלים לכיוונו, משהו שיכול להתממש אם הסאנס יפנימו שאינם הולכים לשום מקום, ויש לא מעט קבוצות שהקנדי יכול להביאן לכדי איום על התואר. תנו לו ללכת, FREE STEVIE.
5. מלכוד 72 – עושה רושם שהציפייה שקבוצה כזו או אחרת תשבור את שיא הניצחונות האלמותי של שיקגו הגדולה משנות ה-90, 72 ניצחונות בעונה הרגילה, מפילה קבוצות. דיברו על מיאמי, והיא כבר רחוקה שנות אור מהישג זה. דיברו על הלייקרס ואז הגיעו שני הפסדים רצופים."אתה צריך לשחק כדורסל ולא לחשוב על דברים כאלו. ברגע שזה נכנס לך לראש ויושב שם אתה לא באמת מי שאתה" – אמר דרק פישר בחוכמה. אחרי ההפסד מול פיניקס, במשחק בו קלעו הסאנס 22 שלשות, הוסיף: "לי יש חמש אליפויות כששיחקתי בדרך מסוימת". הדרך של פיל ג'קסון, ובצדק, אינה עוברת דרך שיא מדהים אך חסר משמעות שכזה. גם הוא יודע שלבנק יוצאים באפריל ואת הכסף מעבירים ביוני.
6. בוש ונכלם – כריס בוש נראה במשחקי ההיט העונה כמו ה"גבר הולך לאיבוד" בשירו של שלמה ארצי. הוא מתלונן כי אינו מסתגל לשיטת המשחק של אריק ספולסטרה, כי אינו מחובר מספיק לשחקנים החדשים וגם ללברון ג'יימס ושומע שהוא רך. אמת, בוש מעולם לא היה חזק פיזית אבל גם במשחק מול טורונטו הוא לא הסתדר עם שחקנים נטולי מסה כאנדראה ברניאני או כישורים כאמיר ג'ונסון. 14.5 נק' ו-6 ריב' למשחק מחזירים את בוש למימדיו הטבעיים ומוכיחים שוב שבקבוצה ראויה הוא לעולם לא היה מגיע למעמד של פרנצ'ייז פלייר.
7. היכן האהבה? קווין לאב עשוי להעניק למינסוטה היסטוריה נוספת מעבר להופעת ה-31 נק' ו-31 ריב' מול אמארה והניקס. הוא בדרך לאולסטאר (ראשון של הקבוצה מאז קווין גארנט). 18.4 נק' למשחק, 14.8 ריב' ו-8 משחקים העונה בדאבל דאבל שווים לסנטר העבה של הוולבס מקום במשחק הכוכבים. השיפור במשחקו אינו מקרי: עזיבת אל ג'פרסון והעובדה שלצידו משחק דארקו מיליצ'יץ' החלשלוש עזרה ללאב, שכבר בעונה שעברה הוביל את הליגה בריבאונדים פר 48 דקות. אחוז הריבאונדים שהוא קוטף מהסך הקבוצתי עומד על 24%, כשרק שאק, דווייט האוורד וצ'ארלס אוקלי רשמו אחוז גבוה יותר עד גיל 22. וכל זאת ב-30 דקות בלבד למשחק. כי לאב אחרי הכל הוא עוד ילד שלומד. מינסוטה כנראה מצאה את הגארנט שלה לשנים הבאות.
8. רוקד עם כוכבים – ראז'ון רונדו מעמיד מספרים פנטסטים לכל הדעות מפתיחת העונה. 10.8 נק', 15.1 אס', 5.2 ריב' ו-2.7 חטיפות מראים כי ידו בכל הנעשה במגרש. אבל מעבר לזה, המהות של רונדו היא היותו שחקן ההגנה מהטובים בליגה, בטח ובטח בקו האחורי. שימו לב מה עשה הבחור לרכזים הבכירים שמולו ב-6 המשחקים האחרונים של הסלטיקס: ברנדון ג'נינגס קלע רק 13 נק' ב-5 מ-13 מהשדה ואיבד 3 כדורים. דריק רוז 18 ב-18 מ-19 עם 6 איבודים. ראסל ווסטברוק נעצר על 16 ב-6 מ-16 ו-8 איבודים. ג'ייסון קיד 0 נק' ו-3 איבודים. דוויין ווייד, עליו שמר רונדו בחלק גדול מהזמן במפגש מול מיאמי, סיים עם 8 ב-2 מ-12, ואו.ג'יי מאיו נעצר על 12 ב-5 מ-14. את הסיכום תעשו בעצמכם.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/5/196625.jpg
9. זה תמיד הגנה – עומרי כספי מגלה בסך הכל יכולת טובה העונה, ומדבר על כך ששיפר את משחק ההגנה שלו. אבל כספי הוא עדיין אופציה התקפית גדולה יותר מזו ההגנתית, ויש לקוות כי ה-D תבוא עם הזמן. 7 מ-9 הסמול פורוורדים הפותחים מול הישראלי קלעו מולו במספרים כפולים, כשהבולטים היו מייקל ביזלי עם 42 נק' ורודי גאי עם 32. היחידים שלא הגיעו לכמות גבוהה מ-9 נק' היו ג'מאריו מון מהקאבס שלעולם לא יהיה פקטור בהתקפה וגרנט היל המזדקן של פיניקס. בשבוע שעבר גילה עומרי כי רון ארטסט הזמינו לעבוד איתו בקיץ הבא בלוס אנג'לס על משחק ההגנה וטען כי יעזור לו לשדרג את רמתו בתחום. שיילך על זה.
10. הולכים אל הלא נודע – וינס קרטר ורשארד לואיס שיחקו בעונה שעברה לראשונה יחד בחמישייה אחת. זה נגמר עם הממוצעים החלשים ביותר של השניים בקריירה. אורלנדו חייבת את צמד הסקוררים שלה בשיאם כדי לאיים על האליפות, ובינתיים זה נראה רע. לואיס קולע רק 10.4 נק', 6 פחות מממוצע הקריירה, 31% מחוץ לקשת ופחות מ-38% מהשדה. קרטר בן ה-33 מאבד את זה יותר עם 14.8 נק', ירידה של 8 נק' מהממוצע לאורך השנים, ומשנה בהתאם את משחקו. החודר והמטביע המלהיב לקח העונה רק 2 ריב' בהתקפה, שליש מזריקותיו מגיעות מחוץ לקשת (33 מ-101) ובשני המשחקים האחרונים קלע יחד רק 23 נק'. אורלנדו אמנם שניה במזרח עם 3:6, אך כדי לעקוף את בוסטון היא חייבת את שני הסקוררים הוותיקים במיטבם. וכלל לא בטוח שזה יקרה.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/7/196627.jpg