ועדת השחרורים המיוחדת - בראשה עומד שופט בית המשפט העליון (בדימ.), יעקב קדמי, מתכנסת היום (יום ד', 2.7.03) כדי לדון בבקשות לקציבת עונשם של אסירים שונים. בין 200 התלויות ועומדות בפני הוועדה, מצוי גם עייינו של יגאל עמיר, שרצח את ראש הממשלה יצחק רבין.
הוועדה לא תדון היום (יום ד') בעניינו של עמיר. הוועדה תקיים בקרוב דיון בנושא זה, נוכח ההכרח לקצוב את עונשו של עמיר - ככל אסיר השפוט למאסר עולם.
הוועדה המיוחדת נוהגת להמליץ, במסגרת מדיניותה, על קציבת עונשם של אסירי עולם. רק במקרים חריגים נמנעת הוועדה מלקצוב עונשו של אסיר, וזאת כאשר מדובר באסירים שהורשעו בפיגועי טרור קשים במיוחד. המלצותיה של הוועדה - הנחשבת לגורם מקצועי ובלתי תלוי וכמובן ל: א-פוליטית, מונחות בפני נשיא המדינה ושר המשפטים ומתקבלות בדרך כלל.
עו"ד יורם שפטל פנה השבוע לוועדה (יום ג', 1.7.03), וביקש לקצוב את עונשו של יגאל עמיר. שפטל פנה לוועדה, בעקבות דברים שנאמרו בתקשורת מפיהם של נשיא המדינה משה קצב, ושר המשפטים יוסף (טומי) לפיד, לפיהם הם לא יקצבו את עונשו של עמיר, וכך הוא יינמק בכלא כל ימיו.
במכתבו טוען שפטל, כי משפטנים רבים מקרב ציבור עורכי הדין וגם מקרב האקדמיה המשפטית, מסכימים לגמרי עם האמור להלן, אולם לא יעזו לטעון זאת בכתב ובשמם. שפטל מציין כדוגמא, כי רק עורך דין אחד בישראל היה מוכן להתייצב בפומבי בתקשורת ולהגן עליו בעת היותו סנגורו של דמיאניוק (שהורשע ברצח יהודים בזמן השואה). לכן, כותב שפטל במכתבו, הוא מוצא לנכון לעשות זאת.
לטענת שפטל, הלכה פסוקה היא בבית המשפט העליון, כי יש לגזור עונשם של אסירי עולם, וזאת גם כאשר מדובר בעבריינים שביצעו מעשים קשים אותם מוקיעה החברה כולה. שפטל מביא מדברי בית המשפט בפסק הדין בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, שם נקבע: "... עלינו להוסיף וליישם את עקרונותינו המשפטיים גם כאשר אנו דנים בעובדות קשות ומקוממות, אף אז - לא פחות ולא יותר...";
בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' נידאל בן-עבד אלרזאק זלום, נפסק: "בארצנו - להבדיל מארה"ב למשל - המקובל עד כה ברוב המכריע של המקרים, בהם נגזר עונש מאסר-עולם-חובה, אם לא בכולם, שבשלב כלשהו נקצב עונש המאסר על-ידי נשיא המדינה, המפעיל לשם כך את סמכות ההפחתה בעונש המסורה בידיו לפי חוק יסוד: נשיא המדינה".
שפטל מסתמך גם על דברים שכתב נשיא בת המשפט העליון, אהרן ברק, שפרסם במאמר "כבוד האדם כזכות חוקתית: "מאסר עולם, בלא אפשרות לשחרור מוקדם, נוגד את כבוד האדם".
שפטל כותב עוד:
"זאת ואף זאת, אם ישנו חריג בעניין זה, עניינו הוא אך ורק לגבי מרצחים מקרב ארגוני הטרור הערביים ששמו לעצמם כמטרה להחריב את מדינת ישראל. דא-עקא, שגם כאן החריג אינו חריב ובמשך עשרות השנים האחרונות, שוחררו מן הכלא בנסיבות כאלה ואחרות מאות מרצחים מקרב אנשי הטרור, לרבות כאלה שרצחו תריסר ויותר ישראלים.
"... עם יציאה לדרך של 'מפת הדרכים', צפוי שחרורם של מאות מרצחים מאנשי כנופיות הטרור הערביות, חלקם אשמים ברצח של עשרות ישראלים. בראש התומכים בשחרורם מקרב הציבור בארץ יהיו - ולא במקרה - אלה אשר עומדים בראש המתנגדים לקציבת עונשו של הנדון, גישה המרוקנת מכל תוכן מוסרי את התנגדותם לקציבת עונשו של הנדון, בבחינת 'עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס'. גם עניין זה צריך להיות לנגד עיני הוועדה כשיקול חשוב בקציבת מאסר העולם של הנידון".
כאמור, על שולחן הוועדה מונחות כ-200 בקשות של אסירים, ולכן לא ידוע מתי תדון הוועדה במכתבו של עו"ד שפטל.
