שר הרווחה, זבולון אורלב, תקף (יום ד', 2.7.03) בחריפות את המדיניות הכלכלית של הממשלות השונות, שהביאה לכך שהחברה הישראלית נעשתה חולה. "המדיניות השגויה נמשכת ולא חשוב מיהו שר האוצר. באוצר דואגים תמיד לאיזון בין ההוצאות להכנסות, אך כאשר מקצצים בהוצאות כתוצאה מהכנסות נמוכות, גורמים לכך שההכנסות ממשיכות לקטון, ובכך אין תקווה. כלכלה אינה יכולה להיות בריאה אם החברה חולה" אמר אורלב.
אורלב הוסיף, כי קיצוץ הקצבאות לא רק שהוא גורם להעמקת העוני והפערים החברתיים אלא אף אינו מחולל שום צמיחה. את הדברים אמר השר אורלב בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך בקיסריה.
עוד אמר השר בכנס: "אינני מוכן למלא בכינוס זה את תפקיד שר הרווחה שמותיר את הכלכלה לשרים אחרים. אינני רוצה להותיר את הזירה הכלכלית לימין הניאו-שמרני ההולך ומתבסס במקומותינו. אינני מוכן לצמצם עצמי רק לדיבורים על צדק חברתי ועל חמלה ולתת לאחרים לדבר על מדיניות פיסקלית ומוניטרית, כאילו שאלה אינם מענייני כשר הממונה על רווחתם של העניים והחלשים יותר בקרבנו. זו עמדתי מיומי הראשון כשר, ולכן הגשתי לממשלה שורה ארוכה מאוד של הצעות החלטה בתחום הכלכלי גם כאשר היה ברור לכל שהרוב בממשלה איננו מצדד בעמדתי.
הייתי מאוד רוצה להותיר ליד שנעלמה של כוחות המוסר וההגינות למצוא את שביל הזהב, את נקודת שיווי המשקל בין התחרות וכוחות השוק הכלכליים לבין רשת הביטחון החברתי. איננו יכולים לעמוד מהצד לאור מה שנראה כהתרופפות חסרת תקדים של הליכודיות החברתית ושל מחויבות השלטון לשלומם של העניים והחלשים.
ליכודיות חברתית וערבות הדדית אינן רק יעד רצוי, הן סם חיים. רשת הביטחון הסוציאלי היא לכן גם רשת ביטחון בקצבאות, שהוא למעשה העלאת שיעורי המס לבעלי הכנסות נמוכות מאוד, אינה לכן רק פגיעה ברשת הביטחון הסוציאלי. היא עלולה לערער עד היסוד את הביטחון".
השר אורלב הציע כמה קריטריונים אשר, לגישתו ייצרו את המידה הנכונה:
"אסור שמדיניות כלכלית המבוססת על כלכלת שוק תצטייר כהתנערות ממחויבותה החברתית של הממשלה. אני משוכנע שהציבור מבין את חומרת המצב הכלכלי ושהוא נכון לשאת בנטל. אבל נכונות זו מותנית בכך שצעדי הממשלה נתפסים כהכרח לתקופה קצובה, ושחלוקת הנטל תהיה שיווניות וצודקת. ולא, חוסר האימון בכוונות הממשלה בקרב קבוצות אוכלוסייה רבות, עלול לגרום להתפוררות ולשבר.
כדי שזה לא יקרה, אנו חייבים לטפח את השיח החברתי, את הדיאלוג בין הקבוצות המרכיבות אותנו, דיאלוג שמחפש בתום לב חלופות הוגנות של מדיניות כלכלית, דיאלוג הממוקד באיתור שביל הזהב, המידה הנכונה שבין כלכלת שוק ובין מדינת הרווחה.
כלכלת השוק צריכה להתנהל בתנאים של שוויון הזדמנויות מירבי בין עשירים ועניים. הנגישות לחינוך, להכשרה, לתעסוקה צריכה להיות ככל שניתן שווה, וזהו תפקידה של רשת הביטחון הסוציאלית במדינת רווחה. על-פי הבנתי, לכן אין כל סתירה בין כלכלת שוק לרשת ביטחון סוציאלי. ההיפך הוא הנכון - מערך הביטחון הסוציאלי צריך להבטיח תחרות הוגנת בין כל היחידים בחברה, תחרות המבוססת על שוויון הזדמנויות ומיצוי הפוטנציאל של כל אחד ואחד".
