בית משפט השלום בתל אביב הטיל (יום ב', 7.7.03) קנס בסך 20,000 ש"ח על חברת עבודי-נור פרסום חוצות ושות', לאחר שזו הציבה שלטי פרסומות דו-כיווניים בכביש בין-עירוני, שלא כדין.
חברת הפרסום הודתה, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמות לעניין העונש, בהצבת השלטים כאמור, והורשעה בעבירה על חוק הדרכים (שילוט), ובלכלוך רשות הרבים בניגוד לחוק שמירת הניקיון.
במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המדינה להשית קנסות גבוהים על החברה, בהתאם לקבוע בחוק - 100,000 ו-150,000 ש"ח, בגין העבירות בהן הורשעה.
בא-כח החברה, עו"ד אביעד, טען כי יש להתחשב ב'עברה הנקי' של החברה בתחום, ובעובדה שעם קבלת ההתראות, היא פעלה לקבלת היתר, וכשנוכחה שלא תוכל להשיגו, הסירה את השלטים בהקדם, ואף נשאה בעלויות הסרתם.
עו"ד אביעד אף טען, כי אין להתעלם מכך שהחברה אינה היחידה שמפרה את החוק בתחום; הרשויות נוקטות "מדינות של אכיפה סלקטיבית, המהווה התערבות בתחרות עסקית בין הנאשמת למתחרותיה", טען.
השופטת דורית רייך-שפירא דחתה טענה זו, כשהיא מצטטת מפסיקת בית המשפט העליון: "אין אדם העובר עבירה יכול להתגונן בטענה שגם אחרים נוהגים כך. נוהג פסול ובלתי חוקי של הרבים איננו מכשיר את השרץ שבידי היחיד... לא יועיל למערער אם גם אחרים נהגו כמוהו, אם נהגו כך. הנוהג הכללי איננו מלמד על תום ליבו של המערער".
השופטת רייך-שפירא אף הלכה בעמדת הפסיקה מלפני כמה שנים, לפיה "ראוי להחמיר בענישה בעבירות על איכות הסביבה", וציינה כי "מאז המצב לא השתפר כי אם להיפך".
על-אף האמור, ולמרות שהחברה הציבה שלטים גדולים במיוחד (8X2.5 מטר) לשם הפקת רווחים, הרי שלאור עברה הנקי של החברה, והעובדה כי הודתה במעשה ועשתה ככל יכולה להסרת השילוט, לאחר שהותרתה עוד טרם הוגש כתב האישום, החליטה השופטת שלא למצות עימה את הדין, ולקנוס אותה בסך של 20,000 ש"ח, שישולם לקרן לשמירת הניקיון.
כמו כן, הוחתם מנכ"ל החברה על התחייבות בסך 100,000 ש"ח, בשם החברה, להימנע במשך שנתיים מלעבור עבירה מהעבירות המנויות בחוק הדרכים (שילוט) ובחוק שמירת הניקיון.
ת.פ. 6855/02 מדינת ישראל נ' עבודי-נור פרסום חוצות ושות'