בית משפט השלום ברמלה, בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים, הרשיע (יום ד', 9.7.03) את ד"ר פנחס שטרק, רופא המטולוג, בעבירה של שימוש חורג במקרקעין, לאחר שקיבל חולים בביתו, בלא היתר, דבר המהווה "שימוש חורג" בנכס.
סגן נשיא בית המשפט, השופט שמואל ברוך, קבע בהכרעת הדין, כי "כל אימת שאדם מנהל עסק מסוים, גם אם היקף האנשים שבאים בשערי אותו עסק אינו גדול במיוחד", זקוק לקבלת היתר בנייה, ואין הדבר דומה לאדם העובד מביתו באמצעות המחשב, או לשופט הספון בביתו וכותב פסקי דין.
לבית המשפט הוגש כתב אישום נגד ד"ר שטרק, רופא המטולוג, המתגורר עם אשתו וילדיו בבית צמוד קרקע בגבעת שמואל, אשר קיבל פעמיים בשבוע חולים במחסן שהוסב לחדר העבודה, המצוי בביתו, לאחר שעות עבודתו בבית החולים.
חוק התכנון והבניה, מגדיר 'שימוש חורג' בקרקע, כשימוש "למטרה שלא הותר להשתמש בה, הן במיוחד והן מהיותם באיזור או בשטח מיוחד, לפי כל תכנית" או חוק או היתר אחרים.
אין חולק, כי ההיתר לבניית ביתו של שטרק ניתן לבניית 'בית מגורים'. שטרק הגיש בקשה להיתר לשימוש חורג, אולם זו נדחתה בשלב זה.
עו"ד ברנד טען בשם המדינה, כי "שימוש בחדר כלשהו מחדרי המבנה לקבלת חולים בימים ובשעות קבועים הינו שימוש למרפאה, ומשכך, המדובר בשימוש האסור הן על פי התכנית והן על פי ההיתר, לפיכך היה על הנאשם לקבל היתר לשימוש האמור בטרם ביצע אותו, ומשלא עשה כן, דינו להיות מורשע במיוחס לו בכתב האישום".
הסניגור: פרשנות מרשיעה תביא לידי אבסורד סניגורו של שטרק, עו"ד ניר, טען מנגד כי יישום המצב החוקתי, המחייב הגנה על קניינו של אדם, בצירוף הוראת חוק העונשין, לפיה יש לפרש את החוק בפירוש המקל עם הנאשם, הרי שיש לזכותו.
עו"ד ניר טען, כי התוכנית בה הוצא ההיתר היא ישנה (משנת 70'), ו"מאז חל שינוי של ממש באורחות החיים, בתפיסת החיים, במהותם, והפרשנות של טקסט חוקי, מחייבת דינמיות ואינה יכולה לקפוא על שמריה".
לדבריו, "פרשנות התביעה יכולה להביא לאבסורד... טול למשל מקרה בו לשופט חדר עבודה בביתו, והוא ספון באותו חדר עבודה לצורך כתיבת פסקי דין, לפי לשון החוק היבשה ולפי פרשנות התביעה, מדובר בשימוש חורג... מורה פרטי שמקבל תלמידים בביתו, עובר על החוק... אדם שעובד מביתו באמצעות המחשב, גם אם באותה עת ילדיו מתרוצצים בין רגליו, עובר על החוק", וכן הלאה.
השופט ברוך הסכים עם הסניגור, כי "לא יכולה להיות תשובה חד משמעית, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, ולנתח את העובדות והנסיבות הספציפיות, להפעיל הגיונו, תוך צעידה קדימה עם רוח הזמן והמציאות המשתנה", אולם חלק על מסקנתו כי יישום קריטריונים של מידתיות ומערכתיות, בצירוף העובדה שאיש לא נפגע מעבודתו של שטרק, מחייבים את זיכויו.
השופט ברוך קבע, כי הגם ש"שאין מדובר במרפאה במובן הרגיל של הביטוי, כפי מרפאות קופת חולים המוכרות לכולנו... ואין כל ראיה שהיא שמלבד בדיקה מבוצעות במקום כל פעולות אחרות המאפיינות מרפאה", אולם עדיין הרופא "הופך את אותו בית למקום שאינו רק למגורים, גם אם אין מדובר ב'מרפאה' במובן הרגיל של הביטוי".
ברוך הדגיש, כי אינו קובע מסמרות בנושא, וציין כי "יתכן שקו הגבול בין הסוגים השונים של השימושים והיחס אליהם, יעבור בשאלת קבלת הקהל, לטעמי זהו בהחלט קו גבול ראוי, יתכן שאחרים ימצאו קווי גבול אחרים".
"מה שברור הוא", קבע השופט, "שכל אימת שאדם מנהל עסק מסוים, גם אם היקף האנשים שבאים בשערי אותו עסק אינו גדול במיוחד, וגם אם מדובר בראש ובראשונה באי נוחות לדיירי הבית ולא לשכנים... הרי שמדובר בסוג הפעילות המחייב היתר לשימוש חורג, היתר שלא ניתן לנאשם מעולם (אף שביקש)", ולכן הרשיעו בעבירה של שימוש חורג במקרקעין לפי חוק התכנון והבנייה.
עמ"ק 70820/02 מדינת ישראל נ' פנחס שטרק