פלייאוף 2011 מגלה עבורנו בדיוק את מיאמי על שלל כוכביה ואמונותיה, ומאפשר לנו הצצה לעבר העתיד. היא מוגדרת לנגד העיניים הפקוחות, הבוחנות והמבקרות שלנו מדי ערב, כאשר סדרת הגמר היא כמובן החלק המשמעותי ביותר לאור הפסטיבל ההמוני והלחץ העצום שהיא מביאה עימה. אבל בעוד שברור מאליו שההיט שייכים לדוויין ווייד, ושלברון ג'יימס עומד להתחרות בסקוטי פיפן בתואר מספר 2 הגדול מכולם, נדמה שתעלומת כריס בוש עדיין לא נפתרה. הכוכב מטורונטו שהפך לצלע השלישית במשולש הסטארים בפלורידה טוען כי הוא שעיר לעזאזל והביקורות ההמוניות שליוו אותו השנה אינן אובייקטיביות. סל הניצחון שלו במשחק 3 בדאלאס שהעלה את ההיט ל-1:2 אמור להשתיק את מרבית המקטרגים. כי זה הפיינלס, זהו הרגע החשוב במעמד הנחשק מכולם. וכי כריס בוש קלע את הסל הגדול בקריירה שלו.
בוש לא הגיע לסדרה הזו, דווקא אחרי שבשלושה מחמישה משחקים בגמר המזרח מול הבולס הוא רשם דאבל-דאבל וסייע ללברון ולווייד לנצח. בגמר הנוכחי כל תכונותיו השליליות יוצאות החוצה: משחק פוסט לקוי עד לא קיים, חוסר אגרסיביות משני צידי המגרש, גוף שאינו חזק לביצוע סגירה מושלמת לריבאונד ועצלות הגנתית מכעיסה לנוכח האתלטיות הטמונה בו. בגיל 27, ועם חוזה של 110 מיליון דולרים, עולם הכדורסל ציפה מבוש ליותר מ-9 מ-34 מהשדה בשני משחקי הפתיחה. גם במשחק 3, ה-6 מ-17 מהשדה עימן סיים זעקו לשמיים אולם קליעת הניצחון הייתה כמו זריקת משכך כאבים. בדאלאס דווקא לא ממש התרשמו.
"גם ג'וואן האוורד היה קולע את הזריקה הזו, כריס היה חופשי לגמרי", אמר ג'ייסון טרי. מי שציפה מבוש לבוא לגמר ולתת לעולם הצצה לטיעוניו מדוע הוא ראוי לכסף הגדול ולהגדרת הסופרסטאר בקבוצה המבוססת על כאלו, התאכזב. בוש קלע את הזריקה כשהוא לבד, אחרי שווייד ולברון ניצלו דאבל טים ומסרו לו. זו היתה הזריקה הגדולה בקריירה שלו אך לא משמעותית יותר מהמחדל ההגנתי שביצע בסל הניצחון של דירק נוביצקי במשחק 2 בו הג'רמנייטור לקח אותו לסל והעניק למאבריקס את יתרון הביתיות הזמני. גם במשחק הקודם מרבית הנקודות של הגרמני היו על ראשו של בוש, שטעה שוב ושוב בהחלטות אמידת המרחק בינו לבין הצלף הטקסני. ולמי שזכרונו קצר - 2:30 דקות לסיום ניצב בוש בפני אותה החלטה ומבט פנוי לסל והעדיף למסור.
עיתונאים במיאמי שעקבו אחרי העונה הייחודית של הקבוצה מקרוב, מספרים כי בוש הוא איש שונה. שקט ועל סף המופנם. אפילו את דבר חתונתו הצנועה ביותר הכחיש, והוא משתדל להימנע מאור הזרקורים. לאחדים סיפר כי הוא "אדם רגיל ולא אוהב את המונח כוכב", לחלק כי הוא "עדיין נתקף התרגשות וחרדה לעיתים במשחקים". אבל האמת כואבת עוד יותר: ביחס לשוויו כריס בוש הוא נספח יקר מדי ללברון ולווייד. הקליעה הגדולה שלשום הפכה אותו רשמית לגורם המאזן בין התהילה של השניים לחבורת הקשישים המשלימים שלצידם. להוראס גרנט של ג'ורדן ופיפן. לרון ארטסט שקיבל את הכדור מקובי בראיינט במשחק 7 מול בוסטון בעונה שעברה ואחר כך התפלא "קובי מסר לי! קובי מסר לי!".
הוא הזכיר לרגע אחד את גארי פייטון המושמץ שבמשחק 3 בגמר 2006 מול דאלאס קלע את הזריקה הגורלית שאיש אינו זוכר כיום והעניק להיט את הניצחון הראשון בסידרה בדרך לקאמבק החלומי שנגמר באליפות. כי כפי שקווין דוראנט טוען, בוש הוא בעיקר "חיקוי של בחור קשוח", או "עוד שחקן טוב ולא יותר מזה", כמו שאמר עליו טרי בתחילת הסידרה. הוא עדיין קורס תחת הלחצים ולא יכול להנהיג, אבל כפי שלברון מצא נחמה בחיקו של האח הגדול ווייד, כריס בוש מצא את הספוט האולטימטיבי עבורו. זה שאלמלא ציפיות העל ושכרו הגרנדיוזי והמנופח היה גורם לרבים לאכול את הכובע.
הדבר האהוב עליי ביותר בפלייאוף ובייחוד בסדרות גמר, אלו השחקנים הקטנים והמשלימים שמתעלים בטיימינג מושלם, אלו שבלעדיהם גם הסטארים הכי גדולים לא יכולים לזכות בתואר. תהיתי מי אלו יהיו. בדאלאס עוד לא מצאתי אחד כזה כי ברגעי האמת הארבעה שליד שמים בידי נוביצקי את הכדור והופכים לניצבים קפואים בסרט. במיאמי, בה מסיבה שאינה ברורה אריק ספולסטרה קיצר את הרוטציה שלו בדיוק ברגע הלא נכון, גילינו שכריס בוש הוא כזה. אפילו מאמנו הודה כי ההתקפה האחרונה לא נועדה עבורו. וגם הוא נסוג מההחלטה ללכת פנימה לבוש כדי להכניסו למשחק במהרה כפי שעשו ההיט בשני המשחקים הראשונים.
הוראס טוען עד היום שלא אהב את העובדה שהרגיש כי הוא לא בקטגוריה של מייקל וסקוטי שקיבלו מנוחה בזמן שיתר השחקנים עבדו. “זה היה קשה", סיפר, “אבל כשאתה שם קודם את הקבוצה הכל בא לך בקלות". כך הפך הפורוורד לשחקן השלישי החשוב במערך שהביא לשוורים 3 אליפויות. כך, לפתע פתאום, מצא כריס בוש את הנישה שלו, התובענית פחות, והסביר לנו יותר טוב מכל דבר אחר כי הוא לא סופרסטאר אלא סוג של ביטוח משלים לצמד הגדול במיאמי. וגרם לנו להבין כי סוד בניית הקבוצה המיוחדת הזו לא טמון רק ביכולת אלא בעיקר בהסתרת החסרונות ומיקסום תכונות האופי.
כל העולם עוקב אחר כריס בוש ומנסה להבין מה הוא בדיוק. “הוא כמוני", אומר גרנט, וצודק. שחקן אפור שאינו ראוי ליותר מדי הילה, אינו יכול להוביל ולהנהיג קבוצה ונדרש לעשות דברים אפורים. אבל גם כזה שמסוגל לקלוע זריקה, אמנם חופשית אבל כזו שהייתה יכולה לרסק קריירה. במקום, היא הגדירה אחת, וסייעה לנו ללמוד עוד חלק בפאזל המורכב הקרוי מיאמי היט. יש לו 2 עד 4 משחקים נוספים כדי לגרום לנו לחזור בנו מגישת ה"אוברייטד" כלפיו. או פשוט להראות שהוא ראוי להיות על הבמה הזו. בחודש יוני. ואלוף.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/6/233046.jpg