רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אילן שילה, החליט (27.7.03) למחוק על הסף תביעה של תחנת תדלוק בטירה כנגד הממונה על הגבלים עסקיים, לאחר שהשתכנע כי נוכחות הממונה איננה דרושה בדיון.
ביום 2.2.03, הגישה תחנת תדלוק בטירה תביעה כנגד חברת סונול וכנגד הממונה, בטענה כי ראוי היה לשחררה מהסכם אספקת הדלקים שבינה לבין סונול, במסגרת ההסדר המוסכם שנחתם בשנת 1995, בין הממונה על הגבלים עסקיים דאז, ד"ר יורם טורבוביץ, לבין חברות הדלק פז וסונול.
בשנת 1993 קבע הממונה דאז, כי ההסדרים שבין חברות הדלק לבין תחנות התדלוק מהווים הסדרים כובלים. לאחר שהוגשו עררים של כל חברות הדלק על קביעה זו, הגיעו חברות הדלק והממונה להסדרי פשרה (פז וסונול ב- 1995 ודלק ב- 1997) לפיהם, תשחררנה חברות הדלק כשלושים תחנות דלק, כל אחת, בעוד יתר תחנות הדלק תוכלנה לבקש להשתחרר מההסכמים עם חברות הדלק במסגרת תביעות פרטיות בבתי משפט.
מאז נחתמו הסדרים אלה, פנו עשרות תחנות תדלוק לבתי המשפט על-מנת להשתחרר מההסדרים עם חברות הדלק, לרבות תחנות דלק המופעלות על-ידי נכים.
במסגרת התביעה של תחנת התדלוק בטירה צורף הממונה כנתבע, בשל ההסדר המוסכם שרשות ההגבלים העסקיים הייתה צד לו, ומאחר שלטענת תחנת התדלוק, עולות בתביעה שאלות מתחום ההגבלים העסקיים.
המדינה ביקשה, כי התביעה כנגד הממונה על הגבלים עסקיים תימחק על הסף, מאחר שאיננה מגלה כל עילה כנגד הממונה, ואיננה מבקשת ממנו סעד כלשהו. בנוסף, טען הממונה כי במסגרת ההסדרים המוסכמים עם חברות הדלק, הוסכם כי תחנות דלק אשר לא שוחררו בהסדר, יפנו באופן עצמאי בתביעות לערכאות משפטיות מתאימות.
בשבוע שעבר, כאמור, החליט הרשם שילה למחוק את התובענה כנגד הממונה על הסף, לאחר שהשתכנע כי נוכחות הממונה איננה דרושה בדיון. שילה ציין בהחלטתו, כי צודק הממונה בטיעוניו כי "צירופו כבעל דין בתביעות אזרחיות, בהן עולה טענה של הסדר כובל, עלול להטיל נטל בלתי מוצדק על קופת הציבור, ואף להפריע בעד המבקש (הממונה) לנהל את העניינים עליהם הוא מופקד".
עוד כתב השופט שילה, כי התובעת איננה יכולה לקבוע לממונה "את נהלי עבודתו ואת שיקוליו אם לעתור להצטרפות כבעל דין בתביעה אזרחית".