בית משפט השלום בירושלים קבע (יום ב', 4.8.03), בהחלטת ביניים, כי חברת ביטוח, המודיעה כי פוליסה שהנפיקה תבוטל בתאריך מסויים, אם עד אז לא יותקנו בנכס אמצעי המיגון, מצהירה למעשה, כי עד לאותו תאריך, הפוליסה תקפה וכבר השתכללה.
בפני השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן, הובאה תביעתו של רמי שחר, שפנה לאריה חברה לביטוח בע"מ, כדי שתבטח את רכבו, כאשר ברכב היתה כבר מותקנת מערכת מיגון. החברה דרשה כי שחר יתקין מיגון נוסף ברכבו תוך 7 ימים, והוציאה לרכב פוליסת ביטוח מקיף שנכנסה לתוקף ביום שלמחרת.
בתום 7 הימים שהוקצבו, העניקה החברה לשחר ארכה של כ-3 שבועות להתקנת מערכת המיגון. בתקופת הארכה, נגנב הרכב ומאז לא אותר. על-פי תנאי הפוליסה, עד ליום הגניבה לא חוייב שחר להתקין את מערכת המיגון, בשל הארכה שקיבל, ולכן לטענתו, הפוליסה היתה בתוקף. למרות זאת, חברת הביטוח דחתה את דרישתו לשלם את תגמולי הביטוח, בטענה שברכב לא הותקנה מערכת המיגון הנדרשת.
שחר וחברת הביטוח הסכימו כי בית המשפט יכריע תחילה בשאלה "האם העובדה שהרכב המבוטח נגנב טרם חלף המועד להתקנת המיגונים פוטרת את חברת הביטוח מחבותה", ולפי הכרעתו - באם החברה תימצא אחרית - ינוהל שלב ההוכחות במשפט.
התובע: לשון הפוליסה ברורה - המבטחת העניקה ארכה להתקנת המיגון הטענה המרכזית של שחר היתה, כי סירובה של חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח, מנוגדת להוראת הפוליסה ומהווה הפרה של חובת תום הלב. לביסוס דבריו, הביא שחר פסיקה של בית המשפט, לפיה בחוזה אחיד, "כאשר נוסח ותוכן הפוליסה אינם בהירים, יש לפרש את המסמך כנגד מנסחו, היינו כמעט תמיד כנגד חברת הביטוח... במקרה של ספק, יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח".
עוד טען התובע, כי תניות פטור מחיוב או תניות המצמצמות חיוב והן תניות המיטיבות עם חברת הביטוח - תפורשנה באורח מצמצם, לאמור, לטובתו של המבוטח. לדבריו, המשמעות הפשוטה והברורה של מכתב הארכת המועד להתקנת המיגון, היא שהמבטחת מעניקה ארכה לצורך התקנת המיגון, ובזמן ארכה זו, הפוליסה כולה בתוקף.
לחלופין, טען, גם אם אנו נזקקים לפרשנות המכתב, הרי לפי פסיקת בית המשפט עליה נסמך לעיל, פרשנות המכתב יכולה לפעול אך ורק לטובתו של המבוטח, הוא התובע.
חברת הביטוח: לא ניתנה ארכה אלא היתה זו הודעת ביטול פוליסה טענתה המרכזית של חברת הביטוח היתה, שהתובע הפר את תנאי המיגון הנדרש והמוסכם ברכב. ולפיכך, אין הפוליסה חלה על הגניבה נשוא תביעה זו. לטענתה, בפוליסה הוסכם כי "תנאי מוקדם לכיסוי גניבה או פריצה על-פי פוליסה זו, כי ברכב המבוטח קיימים ומופעלים מיגונים המפורטים מטה, בכל עת שהרכב אינו מאוייש".
החברה טענה כי הפירוש היחיד לסעיף זה בפוליסה, הוא שתחולת הפוליסה על מקרה גניבה או פריצה כפופה ו/או מותנית בקיום תנאי מתלה, שכל עוד אינו מתקיים, הכיסוי הביטוחי אינו משתכלל ונכנס לתוקף. לכן, לטענתה, באי-התקנת המיגון הופרה הפוליסה, ולכן שלחה לשחר מכתב ביטול פוליסה, בהתראה של 21 יום, כנדרש.
כתגובה לטענת התובע, כי נתנה לו ארכה של 21 ימים להתקנת מערכת המיגון, טוענת חברת הביטוח כי הארכה שנתנה לתובע הינה הודעה לפני ביטול הפוליסה. הארכה המוסכמת היחידה שנתנה הנתבעת, לטענתה, היתה ארכה של 7 ימים, מיום חתימת הפוליסה.
השופטת: אין ממש בטענות חברת הביטוח השופטת אגמון-גונן קבעה כי "איני מוצאת ממש בטענת הנתבעת בגין כפיפות הכיסוי הביטוחי לתנאי מתלה של התקנת המיגון. הדבר אינו משתמע מהפוליסה או מהמכתבים ששלחה הנתבעת לתובע כחלק בלתי נפרד מהפוליסה. ההיפך הוא הנכון, לשון הפוליסה ותוכנה, וכן לשון ותוכן המכתבים ששלחה הנתבעת לתובע, מלמדים על כניסת הפוליסה לתוקף ועל מתן ארכה להמשך תוקפה ל-21 ימים נוספים, לצורך התקנת מערכת המיגון".
יתירה מכך: הנתבעת מביאה בעצמה את הסכמת התובע, כפי שהועלתה על הכתב: "אני מודע לכך כי אם לא אשלים את השלמת המיגון עד לתום תקופת הארכה שביקשתי, לא יהא כיסוי לרכב מפני גניבה
לאחר התאריך הנ"ל".
"והרי מהלאו נלמד ההן: אם הוסכם שלאחר המועד האחרון להתקנת המיגון לא יהיה כיסוי ביטוחי לרכב בגין גניבה או פריצה, הרי שאין מנוס אלא להסיק שלפני המועד הנ"ל יש לרכב כיסוי ביטוחי".
"מכתב נוסף שנשלח לתובע על-ידי הנתבעת ביום 31.1.02, כעשרה חודשים לאחר גניבת הרכב, פותח במילים: 'תוקף הפוליסה לביטוח הרכב שלך עומד לפוג...'. נוסח המכתב מלמד על-כך, שלדעת הנתבעת הפוליסה תקפה גם היום", הוסיפה השופטת.
מעבר לכך, כבר נפסק כי "סעיף ובו התניה על תוקף הפוליסה, מן הראוי שיאמר זאת מפורשות וברורות", ולכן, אם החברה טוענת כי הארכה שבמכתב אינה מתייחסת לגניבה או פריצה, היה עליה לציין זאת באופן מפורש.
על חברה המסייגת את חבותה, חלה חובת גילוי ווידוא אקטיבית בסיכום דבריה, ציטטה השופטת אגמון-גונן מפסק דינו של השופט שמגר: "לאור הנסיבות המיוחדות המאפינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות, שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי.
"חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את עירנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי".
לסיכום, קבעה, "תנאי הפוליסה מולאו ולמשיב עומדת הזכות לשיפוי בגין הגניבה של רכבו", ולפיכך ינוהל קדם משפט, לקביעת גובה החבות.
ת.א. 13618/01 רמי שחר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ