האופציה
החברה לישראל קיבלה זכויות והטבות בבתי הזיקוק לישראל - בהסכם שנחתם עימה ביום 2.12.02, לרבות אופציה למכור את מניותיה (26%) בבתי הזיקוק. הארכת הזכיון כמוהה כמתנות חינם. זאת למרות חוות דעת משפטית וברורה בנושא זה, שהעידה כי זכויותיה העסקיות של החברה לישראל בבתי הזיקוק, עומדות לפקוע באוקטובר 2003, ובתי הזיקוק עצמם (בחיפה ובאשדוד), חצריה, והנכסים שנצברו, אמורים לעבור לרשות המדינה בתום הזכיון בן 70 שנה שניתן לבתי הזיקוק.
דברים אלה עולים מחוות דעת משפטית מיום 8.3.92, שכתבה היועצת המשפטית של משרד האוצר, עו"ד תמר הקר. הסתמכות על חוות דעת זו מלמדת, כי לא היה מקום ליתן מתנות לקבוצת עופר, על-חשבון הציבור. חלקיה העיקריים של חוות הדעת מובאים כאן.
תשתית לפסילה
נודע לי, כי המסמך, שהינו חוות דעת לכל דבר ועניין, מהווה עתה את אחד האדנים היכול לשמש תשתית משפטית לפסילת ההסכם החדש והמיטיב עם החברה לישראל; והוא גם אחד המסמכים המעיד כי בכירי האוצר, משרד התשתיות וגורמים נוספים, היו מודעים לכך - בעת שנתנו ידם להסכם החדש והמופלג עם החברה לישראל - כי למעשה, לא מגיע לחברה לישראל ובעליה, קבוצת יולי עופר, הטבה כלשהי, ובטח לו אופציה למכור את מניותיה (26%) בבתי הזיקוק תמורת סכום של 570 מיליון ש"ח. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, ומבקר המדינה אליעזר גולדברג, עומדים להסתמך על חוות דעת זו כדי לשלול את ההטבה שניתנה לחברה לישראל.
על-פי אותה חוות דעת מפורטת, המחזיקה 13 עמודים, שכאמור נכתבה ב-1992 (חוות דעת זו הגיעה בימים אלה לעמותת אומ"ץ - שהוקמה בימים אלה על-ידי העיתונאי אריה אבנרי), אותו זכיון ניתן בזמנו מכוח אמנה שנחתמה ביום 18.10.33 בין הנציב העליון לארץ ישראל לבין הצדדים הנוגעים שעסקו אז בהובלת דלק גולמי והפקתו באמצעות בתי הזיקוק. בנעלי הנציב העליון נכנסה, כידוע, ממשלת ישראל.
באותה אמנה נכתב, כי עם פקיעת הזכיון, כל נכסי דלא-ניידי של החברה וכל המחוברים להם שהם חלק מן המפעל, יעברו לבעלות הנציב העליון (כיום - הממשלה) ללא תשלום. ואולם, חייבת הממשלה לשקול באהדה הארכת הזכיון בתנאים שיוסכמו. לגבי הקרקעות, נקבע, ניתנה לחברה זכות לחכור קרקעות מדינה בדמי חכירה נומינליים. עם זאת, הנכסים כולם יחזרו לחזקת המדינה בתום תקופת הזכיון.
החברה לישראל, נקבע במסמך, הינה בעלת מניות בבתי הזיקוק מ-1969. מאז החזירה את השקעתה כמה וכמה פעמים, כך שאין כלפי החברה לישראל שום מחוייבות, גם לא חבות מוסרית.
בחוות הדעת נידחת גם טענת החברה לישראל שהועלתה כבר אז, לפיה הובטחה לה, בכתב, הארכת הזכיון. עו"ד תמר הקר מציינת כי ההסכם הנוסף שנחתם ב-1971, לא מומש, וגם כמה אופציות שעמדו לרשות החברה לישראל - למכור את מניותיה למדינה, גם אלה לא מומשו על-ידי החברה לישראל, גם לא האחרונה שבהן שהיתה שרירה וקיימת רק עד יום 28.5.76. ומכיוון שלא נוצלו, הרי שאין עוד לחברה לישראל אופציה למכור מניות למדינה.
מה קבעה עו"ד הקר
באותה חוות דעת קובעת עו"ד הקר כי אין מקום לתת מתנות לחברה לישראל. נביא כאן את עיקרי הדברים:
- אכן, על הממשלה לשקול באהדה הבקשה, וזאת מכוח הסעיף שבזכיון, אך יש לשים את הרגש על המילים "לשקול" ו-"בתנאים שיוסכמו". אין כל חובה להאריך הזכיון והממשלה רשאית להתנות ההארכה בתנאים שונים, הן "מסחריים" והן "שלטוניים", היינו הן לגבי היחסים החוזיים שבין הממשלה לחברה (בעיקר לגבי הרכוש) ובין הממשלה לבין החברה לישראל כבעלות מניות בבז"ן והן לגבי הנושאים הקשורים במדיניות הממשלה בתחום משק הנפט, רישוי ומיסוי.
- ככל שמדובר בסעיף שנכלל בחוזה עם החברה לישראל - הסעיף מסתמך על נספח א'. נספח זה מעולם לא גובש ולא צורף להסכם. לפיכך, יש לראות את הסעיף לכל היותר כהסכם לעשות הסכם, ואם ייעשה הסכם - על הממשלה להגיש לכנסת הצעת חוק בנדון. מאחר שלא הושג הסכם בעניין תכנו של נספח א' [אותו הסכם הנטען מצד החברה לישראל, י.י.] ושל הצעת חוק הזכיון, לא התגבשה מחוייבות להגיש הצעת חוק לכנסת. מכל מקום, המועד שנקבע לעניין זה חלף, וכן ההארכה שהוסכמה, ובידם אין כל מחוייבות משפטית מכוח סעיף זה, ואין לחברה לישראל זכות לתביעת תרופה כלשהוא בשל הפרת חוזה.
- אשר למחוייבות "מוסרית": יש לשקול אותה, בין היתר לאור כדאיותה העסקית של השקעת החברה לישראל גם ללא הארכת הזכיון. כידוע, השקעה זו החזירה עצמה יותר מפעם אחת.
- ראוי להזכיר את התנאים המיוחדים שקיבלה החברה לישראל בחוזה... החברה השקיעה בבז"ן כ-12 מיליון דולר... והובטח לה דיבידנד בשיעור 9% לשנה צמוד לדולר, בעוד הממשלה מקבלת אחריה 6.75% על מניותיה. רווחים עודפים אחרי חלוקה זו מתחלקים שווה בשווה, והובטח כי לפחות מחציתם יש לחלק במזומנים.
- ככל שמדובר בזכויות יתר שניתנו בזכיון והסותרות את החוקים הקיימים והחלים על כל החברות התעשייתיות בישראל, אין שר האוצר מוסמך להאריכו בלי חקיקה של הכנסת. הכוונה בעיקר למתן פטורים ממיסים שונים ומהוראות חוקים... מבחינה מעשית "הארכת" הזכיון כמוהה כהענקתו, שכן בלי הארכה, הזכויות היו פוקעות, ומעשה ההארכה מחייה וממשיך את תוקפן.. במדינת ישראל אין שר מוסמך להעניק זכויות בניגוד לחוקי הכנסת.
בקרוב - הפסילה
הנושא הזה, לרבות חוות הדעת, עומדים לעלות בשבוע הקרוב גם בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, וגם בהתייחסות היועץ המשפטי לממשלה בפרשה זו. רובינשטיין פועל עתה להגן על טובת הציבור, בדרך של ביטול ההסכם החדש מדצמבר 2002 - שהעניק טובת הנאה בלתי מוצדקת לכאורה לחברה לישראל. מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, עומד להגיש דוח חריף בנושא זה.