בית המשפט המחוזי בירושלים האריך (יום ב', 18.8.03) עד תום ההליכים את מעצרם של יצחק פס וגיסו מתתיהו שבו, החשודים שניסו להעביר ברכבו של פס 8 לבנות חבלה מאזור בנימין לירושלים, דרך מחסום חיזמה, שם נתפסו. סעיפי האישום נגדם: עבירות בנשק שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בפשע. העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין העבירות - 10 שנות מאסר.
בשתי העבירות, קבע בית המשפט, קיימות ראיות לכאורה נגד השניים, ובסעיף החזקת הנשק, קיימת אף חזקת מסוכנות נגדם, שלא היה בידם להפריכה מאחר ובחרו לשתוק בחקירתם.
על-פי חוות דעת מומחי המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, מדובר בלבנות חבלה במשקל של 4 ק"ג, המכילות חומר נפץ מרסק מסוג טריניטרוטולואן (TNT), ציקלוניט (RDX) ואוקטוגן (HMX), המיוצרות על-ידי תע"ש ונמצאות בשימוש המדינה. השניים אף נאשמים כי הסירו את מספרי הסימן והסדרה, כדי להקשות על זיהוי המקור שלהן.
מדובר בנשק למטרה התקפית ולא להגנה עצמית השופטת יהודית צור כתבה בהחלטתה, כי מדובר בנסיבות חמורות במיוחד, שכן פס ושבו נתפסו מובילים נשק בעל כוח קטלני ומסוכן במיוחד, שנועד למטרה התקפית ולא להגנה עצמית. עוד ציינה, כי מדובר בנשק שהוצא מצה"ל או מהמשטרה והסיכון הנובע ממנו לביטחון הציבור ממשי ומיידי.
"במהלך החקירות הממושכות, הקפידו המשיבים לשמור על זכות השתיקה וסירבו להשיב על השאלות הרבות שנשאלו בכל הנוגע למקורן של לבנות החבלה, מדוע החזיקו בהן, לאן נסעו והעיקר - המשיבים לא מסרו כל הסבר לפשר הימצאותם של חומרי חבלה כה מסוכנים במכונית בה נסעו".
השופטת צור דחתה את טיעונו של עו"ד נפתלי ורצברגר, לפיו שבו שתק מאחר ו"לא נשאל בשום מקום בחקירתו על הקשר שלו ללבנות החבלה, והוא סירב להשיב על שאלות החוקרים לאחר שהאשימו אותו בעבירות חמורות של ביצוע פיגועים, דברים שלא היה לו כל קשר אליהם".
מי שנתפס בהחזקת נשק מסוג זה חייב לתת לכך הסבר השופטת קבעה כי "אכן, זכותם של המשיבים לשמור על זכות השתיקה ולא לומר בחקירה דבר, אבל בנסיבות אלה לא ניתן לצפות בשלב זה, כי בית המשפט יתן משקל לדברים שלא באו מפי החשוד עצמו במהלך החקירה, אלא מפי עורך דינו במהלך הדיון, כשהחשודים עצמם בוחרים לשתוק ולא לומר דבר".
"מי שנתפס בהחזקה או בהובלה של נשק מסוג זה חייב, למצער, כדי להסיר מעצמו את חשש הסיכון, להסביר מה היו נסיבות החזקת אותו נשק, מטרתו, מהיכן הגיע לרשותו וכיוצא באלה, נסיבות שיהיה בהן - ולו לכאורה - כדי להרגיע את הציבור מפני הסיכון הנובע ממעשים מסוג זה".
בשקילת חלופות המעצר, דחתה השופטת צור את טענת עו"ד ורצברגר, לפיה "קיים פער בלתי מתקבל על הדעת בין האישומים הקשים והחמורים שיוחסו למשיבים בתחילת החקירה, לבין כתב האישום שהוגש נגדם בסופו של דבר, וכי זו היתה גם הסיבה לשתיקתם במהלך החקירה". "לענייננו", קבעה, "מה שחשוב הוא כי כתב האישום מוגש בסיומה של החקירה, על בסיס חומר שיש בו כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת ובעלת סיכוי סביר להוכחת האישומים נגד המשיבים".
בתוך כך, בדיון נתגלה כי שחר זליגר דביר, תושב עדי עד שנעצר בחשד לעבירות ביטחוניות, שמר במשך כמה חודשים על לבנות החבלה עבור פס ושבו. בחקירתו אמר זליגר, כי ביום בו נעצרו פס ושבו, הגיעו השניים לביתו לאסוף את הלבנים שהפקידו אצלו. עם זאת, בגלי צה"ל דווח כי בשב"כ ובמשטרה אומרים שלהודאתו משקל מפוקפק.
ב"ש 4739/03 מדינת ישראל נ' יצחק פס ומתתיהו שבו