בית המשפט העליון דחה (יום ב', 18.8.03) את הערר שהגיש ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, השייח' ראאד סלאח, על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. השופטת דורית בייניש קיבלה את עמדת הפרקליטות, לפיה אין להסתפק חלופה כגון במעצר בית, זאת לאור מעמדו הבכיר של הנאשם, קשריו הענפים עם ארגוני טרור והעובדה שהמשיך בפעילות אסורה גם לאחר שהוזהר.
השייח' סלאח מואשם, יחד עם 4 בכירים נוספים בתנועה, בשורה של עבירות לפי חוק העונשין, הפקודה למניעת טרור, תקנות ההגנה לשעת חירום והחוק לאיסור הלבנת הון ובכלל זה קשירת קשר לביצוע פשע, מגע עם סוכן חוץ, ביצוע שרות עבור התאחדות בלתי מותרת, חברות בארגון טרוריסטי, חברות בהתאגדות בלתי מותרת, הלבנת הון, עשיית פעולה ברכוש אסור, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומסירת ידיעות לאויב. זהו אחד מכתבי האישום החמורים שהוגשו נגד פעילים בתנועה, שהתיימרה לעסוק בעניינים ציבוריים במגזר הערבי.
בחודש שעבר, האריך שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יגאל גריל, את מעצרם של החמישה עד תום ההליכים, וקבע כי העבירות "בוצעו לאורך תקופה ממושכת, בצורה שיטתית ומתוחכמת". עוד כתב בהחלטתו, כי "מדובר בכמות ניכרת של ראיות, הבאה לידי ביטוי בהקלטות ותמלילים, מסמכים שנתפסו, הודעות שנגבו, וחוות דעת של מומחים. באי כח הצדדים עשו מאמץ ניכר על-מנת להתמודד עם כמות כה רבה של ראיות בכל הנוגע לניתוח העובדות והסקת המסקנות המשפטיות".
סוללת עורכי דין בבית המשפט בבית המשפט העליון התייצבה היום סוללת עורכי דין: השייח' סלאח הגיע חמוש בפרקליטיו, עו"ד פהים דאוד, עו"ד ריאד אניס ועו"ד מוחמד אבו-עבד; המדינה הגיעה מצויידת לא פחות, עם המשנה לפרקליטת המדינה (פלילי), עו"ד נאוה בן-אור, פרקליטת מחוז הצפון, עו"ד סילביה פריימן, עו"ד ע' אייזנגר, עו"ד רז ולטר ועו"ד שרון איל.
השופטת דורית בייניש קבעה, כי "התביעה הגישה לבית המשפט תשתית ראייתית פרי עבודת איסוף מקיפה, חקירה מודיעינית ומעקב של מומחים מקצועיים. כל אלה נאספו לחומר רב היקף, אשר על פניו, בבחינה לכאורית, יש בו פוטנציאל ראייתי מפליל כנדרש בשלב זה של ההליכים".
כך למשל, "מחומר הראיות לכאורה עולה, כי יו"ר הקואליציה ('קואליציית הצדקה' - ארגון גג המאחד עשרות ארגונים איסלמיים מרחבי העולם - נ.ש.) הינו השייח' יוסף מוצטפא אל קירדאוי, אשר לטענת התביעה נתן הכשר הלכתי בפסיקותיו לביצוע פיגועי התאבדות ואישור להרג אזרחים ישראליים ולג'יהאד נגד ישראל, ומשמש מקור סמכות דתי לתנועת החמאס. מן החומר שנאסף עולה שכאשר נמנע מן העורר בצו מינהלי לצאת את הארץ, בין היתר, בשל חשש של מפגש עם השייח' קירדאוי הנ"ל, נוצר בין השניים קשר טלפוני".
גם תמיכה כספית 'תמימה' במשפחות שאהידים מהווה עידוד ותמריץ לפעולות טרור "התמיכה במשפחות ה'שאהידים', שהעורר היה מעורב בה באופן פעיל, בכך שסייע בבחירת המטרות אליהן הועברו הכספים ובהוראות להעברתם, יש בה על פניה, מתן עידוד ויצירת עורף תומך לפיגועים הרצחניים של מתאבדי החמאס", קבעה בייניש.
בחקירתו, הכחיש סלאח את הקשרים שיוחסו לו והכחיש את ידיעת העובדות, הן ביחס למהותם של הגופים שהואשם בקשרים עימם, הן ביחס למעורבות בפעילות האסורה והן ביחס לידיעתו מי הם אותם סוכני חוץ עימם קיים קשרים. בשלב הבא במהלך החקירה, בחר סלאח בזכות השתיקה, ולמעשה לא נתן בחקירה הסבר שיש בו כדי להפריך על פניו את האשמות המיוחסות לו.
פרקליטיו של סלאח טענו, כי "בכל החומר הרב שנאסף, אין ראיות לכך שהכסף נאסף למטרות צבאיות ולצורך מימון פעילות טרור. לשיטתם, מדובר בפעילות צדקה בלבד, לשם קיום אחת ממצוות היסוד של דת האיסלם. לטענתם, גם השיחות שקויימו עם 'סוכני חוץ' לא כללו העברת מידע הפוגע בביטחון".
סניגוריו: מדובר ב"עבירות ביטחוניות באופן פורמלי בלבד" עוד טענו, כי הפעילות שהתביעה מייחסת לסלאח ולנאשמים האחרים, הן "עבירות ביטחוניות באופן פורמלי בלבד, עקב העובדה שמדובר בקשרים עם ארגונים בלתי-חוקיים. עם זאת, טוענים הם כי בשל אופי הפעילות של העורר, אין בה כל פגיעה בביטחון המדינה. עוד ביקשו הם להבליט את הפעילות הכספית שנעשתה בתוך ישראל, ולהמעיט מהמשמעות של העברת הכספים לשטחים".
השופטת בייניש דחתה את טענתם וקבעה, כי "גם אם נכונה טענת הסניגורים שהכספים שהועברו לא נועדו במישרין לפעילות צבאית טרוריסטית, הרי העברות כספים לתמיכה במשפחות מפגעים-מתאבדים ואסירים ביטחוניים הן בגדר עידוד ותמריץ לפעולות טרור רצחניות ואין הן דומות לקיום מצוות דתיות גרידא של תמיכה בעניים ונזקקים, אשר העורר ובאי-כוחו מבקשים לחסות בצילן".
השופטת בייניש סיכמה את החלטתה, באומרה כי "אופי העבירות המיוחסות לעורר, הקשרים הענפים של העורר עם ארגוני הטרור, דרכי התקשורת המרובות שהפעיל, העובדה שלא נרתע מהמשך הפעילות בעקבות אזהרות קודמות, ויכולתו של העורר להמשיך ולקיים את הקשרים ואת שיתוף הפעולה עם הארגונים האסורים ומטרותיהם וכן מעמדו הבכיר בשרשרת הפעילות האסורה, מצביעים על-כך, שבשלב זה של ההליכים, אין ניתן למנוע את הסיכון הנשקף מהעורר שלא בתנאי מעצר".
בש"פ 7223/03 שייח' ראאד בן סאלח מחאג'נה נ' מדינת ישראל 