התנועה להגינות שלטונית עתרה (28.8.03) לבג"צ נגד הקיצוץ הצפוי בקצבאות הילדים, במסגרת התוכנית הכלכלית החדשה שקבע האוצר, בטענה כי הוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, באשר הוא פוגע בזכות הקניין ובזכות לשוויון וכן בזכות לקיום מינימלי, המתבטאת בחובתה של המדינה להבטיח מינימום של קיום אנושי בסיסי לאזרחיה.
העתירה, שהוגשה על-ידי יו"ר התנועה להגינות שלטונית, מוטי איזנברג, מכוונת נגד המדינה, שר האוצר, בנימין נתניהו, שר העבודה והרווחה, זבולון אורלב והמוסד לביטוח לאומי. השופטת מרים נאור החליטה להעביר את העתירה להרכב של 3 שופטים, וקבעה כי על המדינה להשיב לעתירה עד 5 ימים לפני מועד הדיון שייקבע.
בעתירה, סוקרת העותרת את הרקע החקיקתי לקצבאות הילדים, ממנו עולה כי מאז שנת 97', כל המשפחות בעלות אותו מספר ילדים (מ-3 ילדים ומעלה) מקבלת את אותה הקיצבה, בלא קשר לרמת ההכנסה או לשירות בצבא וכו'. במרס 2002 הופחתו הקצבאות ב-12% וביולי שבאותה שנה, במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של שנת 2002, הן הורדו ב-4 אחוזים נוספים.
מנתונים רשמיים עולה, כי בשנת 2002 עמד סך כל מקבלי הקצבאות על 935 אלף משפחות וכ-2,179,000 ילדים, כאשר מספר הזכאים לקיצבה עולה בממוצע באחוז עד שניים מידי שנה.
הגזמה רבה באשר לנטל שמהוות המשפחות ברוכות הילדים העותרת טוענת, כי נתוני הביטוח הלאומי מעידים כי "קיימת הגזמה רבה, ביחס לכובד הנטל שמהוות משפחות ברוכות ילדים על הקופה הציבורית". על-פי הנתונים, יש 1549 משפחות בעלות 10 ילדים, ו-1063 משפחות בעלות 11 ילדים ויותר.
היועצת הכלכלית של ועדת הכספים, סמדר אלחנני, אמרה באחד הדיונים, כי "יש לזכור. שכדי לשמור על השוויון האופקי. מן הראוי לשמור על ערכן הריאלי של קצבאות הילדים. כך שמשפחה עם ילדים תשלם פחות מס מאשר משפחה עם הכנסה זהה ללא ילדים, לפחות בגין נקודת זיכוי אחת בגין כל ילד (כאשר רואים בקצבאות ילדים תחליף לנקודות זיכוי ממס הכנסה)".
אלחנני הוסיפה, כי "הפחתת קצבאות הילדים. היא העלאת נטל המס בצורה לא שיוויונית. בהעלאת נטל המס נושאות רק משפחות עם ילדים ולא משפחות או יחידים ללא ילדים".
לפני יישום התוכנית: משפחה בת 3 ילדים מקבלת 581 ש"ח הקיצוץ שחל בקצבאות הילדים עד כה, מסתכם ב-1.8 מיליארד ש"ח. לפני חוק ההסדרים לשנת 2002, קיבלה כל משפחה אשר בה שלושה ילדים 685 ש"ח, ואילו אחריו הופחת הסכום ל-603 ש"ח. החל בינואר 2003 שוב הופחת הסכום, והוא עומד על 581 ש"ח למשפחה אשר בה שלושה ילדים.
מדוח של המוסד לביטוח לאומי, הדן בהשלכות התוכנית הכלכלית החדשה, עולה כי "בשם העיקרון של 'קיצבה שווה לכל ילד' יקוצצו עוד כ-2.6 מיליארדי ש"ח", זאת על-ידי "השוואת הקיצבה לכל הילדים, ברמה של 144 ש"ח לחודש בעבור כל ילד, במהלך הדרגתי של 4 שלבים במשך השנתיים וחצי הבאות".
"כל המשפחות שלהן ילדים תיפגענה מהקיצוץ. למשפחות שבהן ילד אחד או שני ילדים, יופחתו 2-4 ש"ח לחודש, אך הפגיעה בקצבאות הילדים למשפחות שלהן שלושה ילדים ויותר משמעותית יותר. בסוף המהלך יפחתו קצבאות הילדים בסכומים הנעים בין 149 ש"ח לחודש למשפחה אשר בה שלושה ילדים, ל-4071 ש"ח, למשפחה עם עשרה ילדים". גם בשנים 2004-2006 תימשך מדיניות אי-עדכון קצבאות הילדים.
הביטוח הלאומי: הקיצוץ יוסיף 135 אלף ילדים למעגל העוני בהתייחס גם להפחתה הניכרת בגמלה להבטחת הכנסה, טוענת העותרת, "מבדיקה שערך המוסד לביטוח לאומי עולה, כי ארבעת העשירונים הנמוכים נושאים ב-74% מנטל הקיצוץ בקצבאות הילדים, ואילו על שני העשירונים העליונים נופלים 4% מהקיצוץ בלבד. אומדני משרד העבודה והרווחה הם, שצעדים אלה יביאו להוספה של עוד כ-135,600 ילדים למעגל העוני (כל ילד שלישי)".
עוד עולה מדוח הביטוח הלאומי, כי "הקיצוץ הנוסף בקצבאות ילדים פוגע בכל המשפחות העניות, אך בעיקר ב-105 אלף משפחות עניות עם 3 ילדים ויותר. המשפחות העניות תהיינה עניות יותר; הכנסתן תפחת בכ-820 ש"ח לחודש, שהם 20% מההכנסה".
העותרת טוענת, כי קצבאות הילדים מהוות למעשה "השלמת הכנסה", וכך התייחס אליהן המחוקק בכל מערכת החקיקה הסוציאלית.
יישום התוכנית: קיצבה שווה בסך 144 ש"ח לילד; העותרת: 4.80 ש"ח לילד ליום הם בבחינת לעג לרש כשם שגמלת הבטחת הכנסה איננה תלויה במספר הילדים במשפחה, כך גם שאר הגמלאות אינן תלויות. "מתן קיצבה שווה בסך 144 ש"ח לילד, שהם 4.80 ש"ח לילד ליום (גם לילד העשירי במשפחה) - הוא לעג לרש אשר אינו מבטיח קיום אנושי בכבוד לילדי ישראל".
לפיכך, נטען בעתירה, דינו של לוח ד' בחוק הביטוח הלאומי להתבטל, בהיותו סותר את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מאחר ו"במסורת היהודית תופס מקום של כבוד עניין הצדקה לעני והדאגה לכל מחסורו... הדאגה לעני, למסכן, לרש, לדל ולאביון תופסת מקום מיוחד וערכי בערכי היהדות. ערכים, אשר מדינת ישראל שואפת, הן במגילת העצמאות והן בחוקי היסוד, להגשימם".
מעבר לכך, נטען, הקיצוץ בשיעור הקצבאות מהווה פגיעה בזכות הקניינית לקצבת ילדים, ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד, מאחר וישנה חלופה שהציע המוסד לביטוח לאומי, שתשיג את אותה רמת קיצוץ בן 31%, אולם בהצעה זו הקיצוץ יהא אחיד.
כמו כן, טוענת העותרת כי הקיצוץ פוגע בזכות לשוויון, ולכל הפחות בזכות להפליה מתקנת לה זכאות המשפחות ברוכות הילדים. "לכאורה נותנת קיצבה אחידה מענה לזכות השוויון; ולא היא. שיוויון מתמטי בקיצבה לכל ילד, בלי לקחת בחשבון את מספר הילדים במשפחתו, אינו שיוויון אמיתי, כלכלי; אין זה שיוויון בזכות המהותית".
"אילו הייתה קצבת הילד מכסה את מלוא עלותו של גידול ילד, היה השוויון המהותי מוגשם במתן קצבה שווה לכל ילד. אולם, קצבת הילד מכסה רק חלק מעלות גידולו. לפיכך, כל ילד נוסף מגדיל את ה"גרעון" בתקציב המשפחתי... השוויון המהותי בין הילדים מחייב קיצבה העולה עם מספר הילדים במשפחה".
העותרת אף מצטטת מדברי נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, לפיהם "כבוד האדם מניח מינימום של קיום אנושי. אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו נפגע. אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע... ניתן להסיק מכבוד האדם את הזכות לסיפוק צרכים בסיסיים לקיום האנושי". לאור נתוני הביטוח הלאומי, לפיהם יתווספו משפחות רבות נוספות אל מתחת לקו העוני, נפגעת גם זכותם של אלה לכבודם.
המחוקק היה מודע לבעיות החוקתיות שמעלה התוכנית הכלכלית העותרת אף טוענת כי המחוקק היה מודע לבעייתיות החוקתית שבתוכנית הכלכלית. היועצת המשפטית לועדת הכספים, ג'ודי וסרמן, התריעה על-כך בדיון בוועדה, באומרה "מה שקורה כאן בעצם, הלכו לקצבאות ילדים, שנותנת הייתי אומרת בעצם את הצד השני של המטבע של הבטחת הכנסה, מקצצים גם אותה ולטעמי שני הדברים גם יחד, ההצטברות של השניים האלה גם יחד, מביאים לחוסר מידתיות וחוסר חוקתיות..".
וסרמן הוסיפה, כי "מבחינת חוק הבטחת הכנסה. אם מדובר בזוג עם 2 ילדים או זוג עם 10 ילדים, מדובר באותה גימלה בדיוק. אין פיצוי, כך נקרא לזה, אין תשלום נוסף בגין הילד השלישי, הרביעי, העשירי והשנים-עשר. מה שהיה קיים עד עכשיו, הפיצוי אם כך נקרא לו, ניתן במסגרת קצבאות הילדים, כאשר עבור הילדים הראשונים היה תשלום קטן, ולילדים הבאים אחריהם היו גמלאות גדולות יותר".
לסיכום, ציינה העותרת, כי מאחר ומדובר בחוק תקציבי, בדומה לחוק התקציב השנתי ולחוק יסודות התקציב, עליהם כבר נפסק כי הם נמצאים במדרגה נורמטיבית מעט נמוכה יותר מאשר זו עליה עומד חוק 'רגיל', מאחר ואינם מתיימרים ליצור נורמות חדשות, אלא לפעול לשם תכלית תקציבית בלבד, הרי שלבית המשפט אמור להיות קל יותר להתערב בהליך החקיקה, כאשר זו אינו חוקתי, כנטען.
בג"צ 7757/03 התנועה להגינות שלטונית נ' מדינת ישראל ואח' 