השר לביטחון פנים לשעבר, פרופ' שלמה בן-עמי, תוקף את ועדת אור - בראשה עומד השופט תאודור אור, ומאשימה באיפה ואיפה, בכתיבת דוח מגמתי והזוי, שנועד לרצות גורמים שונים. בן-עמי התראיין לערוץ 1, ממקום מושבו הנוכחי - לונדון.
בראיון ארוך ומצולם לעיתונאי גלעד עדין, בביתו בלונדון, טען בן-עמי, כי הוא עצמו קיבל אחריות פרסונלית למה שאירע, "ולכן אני בלונדון - ולא בכנסת". לדבריו, הוא לקח אחריות, מתוקף תפקידו, על-אף שלגישתו הממשלה כולה, ובמיוחד העומד בראשה, נושאים באחריות פרסונלית למשבר באוקטובר 2000.
באותם ימים, אמר, התקיימו 11 הערכות מצב ו-4 ישיבות ממשלה, בהן השתתפו כל הנוגעים בדבר: שרים, ואנשי ביטחון. את המשבר כולו, אמר, ניהל ראש הממשלה אהוד ברק.
בן-עמי הדגיש שוב ושוב, כי הוועדה החמירה עימו, מסיבות שונות, לרבות הצורך להגיש דוח שיהיה מקובל על-ידי כל חברי הוועדה (לרבות השופט האשם חט'יב, חבר הוועדה). בן-עמי נמנע מלהשיב ישירות, האם אהוד ברק הוא האחראי לכך שנהרגו 13 ערבים-ישראלים מירי כוחות המשטרה. יחד עם זאת, הוא הדגיש שוב ושוב, כי הוועדה פסקה נגדו קביעות חסרות שחר, נקטה איפה ואיפה ולמעשה התירה את דמו.
בן-עמי ציין, כי באותן ישיבות שהתקיימו בממשלה, לא נשמעה איזו הצעה מעשית גאונית, שהיה בה כדי להביא לשיכוך המהומות. היתה רק הצעה אחת מעשית, אמר, לקיים הידברות דחופה ומיידית עם נציגי הסקטור הערבי-הישראלי - וזו היתה היוזמה שהוא העלה.
בן-עמי אמר, כי חברי הוועדה החליטו מה שהחליטו ממרחק של שלוש שנים. בכל הכבוד, אמר, הם לקו באי-ענווה, ולא היה מקום שייקבעו את אותן קביעות לגביו.
התוצאה, אמר, היא קביעה מופרכת ומיותרת, לפיה הוא - בן-עמי, לא יוכל לכהן עוד בתפקיד השר לביטחון פנים. כדי להסביר עד כמה מופרכת סנקציה זו, ציין, כי על-פי ועדת אור, הוא - בן-עמי, יכול לשמש כשר הביטחון במדינת ישראל, אך לא בתפקיד השר לביטחון פנים. וזה אבסורד, הדגיש, שכן הוא אינו מצוי עתה במערכת הפוליטית, הוא אינו נותן "רבע סימן", כדבריו, כי ברצותו לשוב, ולכן - בוודאות של 100%, כדבריו, אין סיכון שירצה לכהן בתפקיד זה, ולא היה צורך כלל וכלל בקביעה זו. החלטת הוועדה ניתנה בכל זאת, הדגיש, כדי לרצות גורמים שונים, ולא מתוך צורך ענייני.
______________________
[הערה שלי (י.י.): השר לשעבר פרופ' בן-עמי דיבר מדם ליבו. הוא ביקר קשות את הוועדה, בשפה עשירה ובלא להסתיר את כעסו. דומה כי יהא נכון לציין, כי מדובר בביקורת חריפה שלא נשמעה עד כה נגד הוועדה. כל המוזהרים, ובמיוחד אלה שהוועדה החליטה על סנקציות נגדם, הביעו את כעסקם וביקורתם. אך בן-עמי היה החריף מכולם. הוא מאשים את הוועדה - נזכור נא כי בראשה עומד שופט בית המשפט העליון, תאודור אור, בנקיטת איפה ואיפה והתרת דמו (משוא פנים, י.י.). וזו האשמה חמורה ביותר, במיוחד כשהיא נשמעת מפיו של פרופ', שר לשעבר - וקל וחומר כאשר היא נטענת נגד חבר-שופט בית המשפט העליון].
