מנהג מילת הנשים במצרים הוא נושא אשר הפך לאחרונה להיות מדובר ביותר בתקשורת המצרית. המערכה התקשורתית בטלוויזיה ובעיתונים עוררה את הפולמוס הישן-חדש בסוגיה זו. דוגמא לפעילות התקשורתית הוא הטקס שנערך בקהיר בחודש יוני השנה, מטעם המועצה הלאומית המצרית לאם ולילד, בהשתתפותה של רעיית הנשיא המצרי סוזאן מבארכ.
מכון ממר"י (
www.memri.org.i), שערך סקירה בנושא זה, קובע כי הגורמים המעורבים בפולמוס ביחס למילת הנשים באו משלושה מחנות עיקריים: מחנה הרפורמיסטים - אנשי ממשל וגורמים חברתיים המתנגדים למנהג זה; מחנה האיסלמיסטים - התומך במנהג זה והמחנה השלישי הכולל בעלי עמדות בכירות בממסד הדתי במצרים ואישים דתיים אחרים אשר נמנעים מלנקוט עמדה חד משמעית.
עיקרי העמדות השונות הרפורמיסטים המתנגדים למילת הנשים:
בכנס שנערך בקהיר בין ה-21 ל-23 ביוני 2003 בנושא מילת הנשים ביוזמתם של "המועצה הלאומית המצרית לאם ולילד" ומספר ארגונים לא-ממשלתיים ממצרים, מאירופה ומהאו"ם בהם UNICEF נידון בעיקר הפן החוקי העשוי לסייע למאבק נגד מילת נשים. בכנס השתתפו משלחות מ-28 מדינות ערביות ואפריקניות בהן נהוגה מילת נשים בנוסף למומחים בינ"ל. המשתתפים הדגישו כי ביצוע המנהג פוגע בכבודה של האישה, גורם למחלות ולתסביכים נפשיים ואינו מעוגן בטקסטים אסלאמיים הלכתיים.
כמה דוברים הדגישו את ההיבט הפלילי ואת אי החוקיות של המעשה. רעיית נשיא מצרים, סוזאן מבארכ, שהיא נשיאת הועדה המקצועית המייעצת למועצה הלאומית לאם ולילד הגדירה בנאום הפתיחה של הוועידה את מילת הנשים כהפרת זכויות אדם והדגישה כי "לא יתכן המשך הפקרת אנושיותן של הנשים".
נשיא בית המשפט לעבירות קלות באל-מעאדי שבקהיר, ח'ליל מצטפא ח'ליל, הגדיר את מילת הנשים, כ"עבירה פלילית הנעשית בהסכמת השלטונות", והדגיש כי "[מילת נשים] היא התנהגות פלילית המתאימה לתיאור בחוק של עבירת פציעה מכוונת על כל צורותיה". עוד טען ח'ליל, כי מילת נשים היא גם עבירה על חקיקה אחרת שאינה מתירה חשיפת איברי מין ונגיעה בהם אלא לצרכים רפואיים, דבר שאינו חל על מילת הנשים.
גם מומחה למחלות נפש מאוניברסיטת קהיר, דר' מומתאז עבד אל-והאב, הגדיר את מילת הנשים" כסוג של אלימות נגד נשים, תוך תיאור ההשלכות הנפשיות שיש למנהג. ראשית, המילה גורמת למחלות נפש רבות ולתסביכים נפשיים, דבר הגורם לאישה להגיע למצב של גירושים המכונים 'גירושים רגשיים' או '[גירושים] בשתיקה'.
שנית, מילת הנשים משחיתה את צורתם של איברי המין, דבר המשפיע באופן שלילי על מצבה הנפשי של הילדה, הסבורה כי זהו סוג של עונש. הילדה חשה כי היא "ילדה רעה" וכי הוריה אינם אוהבים אותה ועל כן ביצעו את המעשה הקשה הזה.
שלישית, הנערה מפתחת רגשי נחיתות בהבנת ההבדל בין אברי המין של שני המינים.
ראש איגוד הרופאים המצריים, ד"ר חמדי אל-סיד, עמד על ההיבטים הרפואיים והגופניים המסוכנים לבריאות האישה. לדבריו, מי שמבצע את המילה הינו בדרך כלל אדם חסר מומחיות כירורגית המשתמש באמצעים פרימיטיביים כדי לעצור את הדימום. היעדר אמצעים רפואיים ראויים עלול, לדברי דר' אל-סיד, לגרום למחלות כמו הרעלת דם, טטנוס, מחלות כבד, איידס ואף למוות. בנוסף,עלולה המילה לגרום לכאבים בעת קיום יחסי מין מה שיכול לגרום למשבר בחיי הזוגיות.
על ההיבטים הרפואיים וההלכתיים עמד גם שיח' אל-אזהר לשעבר, מחמוד שלתות בספרו "פסקי ההלכה - מחקר על בעיותיו של המוסלמי המודרני בחייו הפרטיים והציבוריים", שהמהדורה ה-18 שלו יצאה לאור בשנת 2001. שלתות טען כי אין כל הצדקה, לא הלכתית ולא רפואית, לביצוע מילה לנשים וזאת בניגוד למילת הגברים. שלתות מסתמך על עיקרון הלכתי כללי לפיו, הסבת כאב ליצור חי אינה מותרת מבחינה הלכתית אלא למטרות אשר תבאנה לו תועלת שעולה על הכאב שנגרם לו.
לטענתו של שלתות, מילת גברים תורמת לבריאות הגבר משום שהערלה היא כר גידול פורה להפרשות הגורמות לזיהומים. על כן, מילת גברים היא הוראה מחייבת על פי ההלכה המוסלמית. במילת הנשים לא קיים היבט זה.
שלתות דחה את הטיעון של רופאים רבים, לפיו, יש למילת הנשים השפעה כלשהי על היצר המיני של האישה. לטענתו, היצר המיני אינו מושפע ממילת הנשים אלא נובע ממבנה הגוף, ומכוחן וחולשתן של הבלוטות. הראייה לכך היא כי הדרדרות מינית מתרחשת לעתים קרובות גם בקרב נשים שעברו מילה. לדעתו של שלתות, הסוגיה כולה תלויה בבני האדם, בסביבה, בחינוך טוב ובהשגחה תקיפה. על כן, מסקנתו היא כי "אין דבר המחייב מילת נשים והמורה על נחיצותה, לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה מוסרית ורפואית..."
דרכי פעולה אפשריות למאבק במנהג של מילת הנשים הכנס דן גם בשאלת דרכי הפעולה האפשריות למאבק נגד מילת הנשים. הדוברת העיקרית היתה המזכירה הכללית של "המועצה הלאומית לאם ולילד", מושירה ח'טאב, אשר מנתה שתי דרכים אפשריות: הראשונה, חקיקה שתקבע קריטריונים להערכת הנזקים הגופניים שנגרמו לנערה ותקבע את הפיצויים המגיעים לה והשנייה, פעולה בדרכים חינוכיות כדי למנוע את התפשטותו של המנהג.
חלימה וארזזי, שדיברה בכנס מטעם האו"ם טענה כי החינוך הוא הנשק הטוב ביותר למלחמה במילת הנשים משום שהוא עונה על הצורך של הקהילה להיצמד למסורת התרבותית שלה".
בראיון למהדורה הצרפתית של "אל-אהראם", הדגימה מושירה ח'טאב כיצד נאבק ארגונה במילת הנשים בכפרים במצרים בדרכים חינוכיות: "על מנת לשנות את המנטאליות של האנשים פעלנו בכל כפר באמצעות אנשים בעלי מעמד כמו ראש הכפר, השיח', אנשי דת בכירים או כל דמות אחרת שהאנשים יקשיבו לה ויבטחו בה. דרך האנשים האלה אנו מקווים להגיע למשפחות".
האסלאמיסטים - התומכים במילת נשים
הבסיס הדתי למילת הנשים והלגיטימיות ההלכתית שלה תפסו מאז ומתמיד מקום מרכזי בדיון על שאלת מילת הנשים. רוב הגורמים התומכים במילת נשים נשענים על שתי מסורות אסלאמיות מרכזיות שלטענתם הן מוסמכות. הראשונה, מתייחסת לדברי הנביא כי "[המילה] היא סגולה עבור האישה", השנייה מזכירה את דברי הנביא [מחמד] למוהלת אום עטיה: "ערכי מילה לנשים, אך אל תגזימי במילה] שהרי [אופן זה של ביצוע המילה] מוצא חן ביותר בעיני הבעל ומאיר את פניה [של האישה] בצורה הטובה יותר".
יש לציין כי גם רופאים הנמנים עם החוגים האיסלמיסטים תומכים במילת נשים על יסוד פרשנות דתית זו. מרבית דעות אלה התפרסמו במסגרת כתבה בשבועון האסלאמיסטי, "אל-חקיקה" מאת העיתונאי, עבד אל-רחמן אבו עוף:
לדוגמא, המומחה לרפואת נשים ולמיילדות בחוג לרפואה באוניברסיטת 'עין שמס', דר' מוניר מחמד פוזי, הסתמך בתמיכתו במילה על מסורות אלה: "הנביא [מחמד] ציווה על הנשים לבצע מילה תוך שימוש בביטוי 'ערכי מילה לנשים' [אח'פצ'י]". מונח זה, לדברי פוזי, כלל אישור ברור לפעולת המילה בתנאים מוגדרים מתוך הבנת הקושי והמורכבות של הסוגיה ביחס לנערה, "[שהרי] הוצאת האיבר שגורם הנאה לאישה בשלמותו סותרת בבירור את הסונה הטהורה משום שהדבר עשוי לגרום מחלות וסיבוכים נפשיים לנערות ובכך למנוע מהן את מימוש זכויותיהן הטבעיות. מנגד, אי-ביצוע המילה עשוי לגרום לנערות דלקות ולעיתים אף מחלות".
כך גם מומחים להלכה איסלמית כגון: דר' מחמד אבו לילה - מרצה למחקרים איסלמיים באוניברסיטת אל-אזהר ודר' אחמד יוסף סלימאן - מרצה להלכה אסלאמית באוניברסיטת קהיר.
דר' אבו לילה, ציין כי מנהג מילת הנשים אינו חידוש הסוטה מהלכות הדת ['בדעה'] אלא מנהג העובר מדור לדור עוד מימיו של אברהם. לדבריו, "הנביא [מחמד] שב ואישר את המנהג הזה ואנו ירשנו אותו כמוסלמים אחרי אלפי שנים. [הנביא] התנה כמה תנאים הומאניים ומדעיים לביצועו כדי שלא נפגע באנושיותה של האישה וכדי שהבעל לא יותש לאחר מכן בעת קיום יחסים עם אשתו".
לדעתו של דר' סלימאן, העובדה שהמוסלמים מקיימים מנהג זה במשך אלפי שנים מבטלת את הטענות לפגיעה בחיי המין. הוא הביע פליאה מן הטיעון שהמילה גורמת לנשים להיות פריג'ידיות ואמר כי המוסלמים מקיימים מזה אלפי שנים את מילת הנשים בשעה שהם מנהלים את חייהם הזוגיים באופן טבעי. יתר על כן, טען סלימאן, "מילת הנערה גורמת לצניעות,לכבוד ולאיזון נפשי".
בין התומכים במילת נשים נמצאו גם אינטלקטואלים שגרסו כי אי ביצועה של המילה יגרום להתפשטות תופעות הקיימות במערב כמו מחלת האיידס והתדרדרות של נשים רבים לזנות. חלק מהאינטלקטואלים אף האשימו את המערב כי התנגדותו למילה מכוונת להפיץ בעולם המוסלמי ערכים בלתי מוסריים.
המחבר האיסלמי, דר' אחמד עבד אל-רחמן, יצא נגד המערב אשר בקריאתו לביטול המנהג מביא להתפשטות ערכים בלתי מוסריים בקרב המוסלמים. לטענתו, "אי קיום מילת הנשים פותח את השער להתפשטות התועבה והזנות כפי שקרה במערב בשל ההתעלמות מהדרישה ההומאנית הנורמאלית הזו. האם אנו רוצים להידמות למערב? הפרסומות אותן משדרת הטלוויזיה בימים אלה מאוסות משום שהן סותרות את ההלכה המוסלמית... מטרתן היא להרוס את המשפחה המוסלמית ולהכפיש את החברה המוסלמית והמצרית".
אל-רחמן הוסיף כי המערכה נגד המנהג היא היענות מפוקפקת ללחצים האמריקנים במסגרת מה שמכונה 'חידוש השיח הדתי'. בפועל, טוען עבד אל-רחמן, זהו הרס ולא חידוש: "אנו מבצעים בכניעה מוזרה את מה שכפו עלינו הוועידות [למען] המשפחה והאוכלוסין שנערכו בפקין ובקהיר. זוהי ללא ספק כניעה עיוורת".
גם דר' מחמד אבו לילה יצא נגד הקמפיין ונגד המערב, אשר בהתנגדותו למילת הנשים והגברים גורם להתפשטות מחלת האיידס: "המערכה התקשורתית שלה אנו עדים כיום אינה אלא חלק ממזימה שלמה [שנועדה] להרוס את המסגרת החברתית האיסלמית. האיסור על מילת נשים הוא הכנה לאיסור על מילת גברים. המערב אינו מכיר במילה כלל, לא לנשים ולא לגברים והביטוח הרפואי לתינוקות באמריקה כיום אינו חל על ניתוחים של מילת הגברים שהוצאותיו חלות על המשפחה אם היא מבצעת זאת, מה שגורם להתפשטות מחלת האיידס".
גם המטיף האיסלמי הידוע, השיח' מצטפא אל-אזהרי, הדגיש את מעורבותו של המערב במערכה תקשורתית זו: "זוהי מערכה מפוקפקת שכל מטרתה להפיץ את הפריצות בקרב המוסלמים... התקשורת [המצרית] לא היתה צריכה להשתתף בפשע הזה, אותו מתכננת ארה"ב ושמאחוריו עומד המערב..."
בין תומכי מילת הנשים נמצאו איסלמיסטים שטענו לא בשם עמדותיהם הדתיות אלא בשם יתרונותיה הבריאותיים והפיסיים, כביכול, של מילת הנשים. לטענתם, מילת הנשים מקלה על ניקוי איבר המין ותורמת לקיום יחסי מין "רגילים".
לדוגמא, מומחה לכירורגיה באוניברסיטת אל-אזהר דר' מחמד רפעת אל-בואב, הסביר כי הוצאת חלק מאיבר המין של האישה מקלה על שטיפת המקום ועל ניקויו. כמו כן, הוסיף אל-בואב, כי הדגדגן הוא אבר הבולט לעומת חלקים אחרים של איבר המין הנשי; "הבליטות הזו גורמת לו להתחכך עם הלבוש ועם דברים אחרים, דבר המסב את תשומת ליבה של הנערה הבוגרת לעונג בלתי טבעי אשר עשוי לגרום לה להתמכר אליו באופן יוצא דופן ומזיק... לאחר הנישואין קשה למנוע זאת ממי שהתרגלה לכך. [והדרך היחידה להתמודד עם המצב היא] קיום יחסי מין באופן יוצא דופן, בו הדגדגן שלה מתחכך בכוח כפי שהיא היתה רגילה בעבר.
על כן, הורדת הדגדגן במילה מפחיתה בהרבה את [הסיכוי] להתרחשות זו. בדרך זו האישה אינה מודעת לכך והיא מתענגת עם בעלה בדרך הטבעית [רק ע"י] החיכוך שמתבצע בין האיבר הזכרי לבין הנרתיק של האישה וצוואר הרחם שלה, שהם מקור העונג שלה".
הממסד הדתי - לא בעד ולא נגד
אנשי הדת הבכירים של מצרים הנופלים בקטגוריה זו אינם שוללים את קיומו של המנהג, אך משאירים את ההכרעה בנושא לאחרים בד"כ לרופאים:
לדידו של שיח' אל-אזהר, דר' סייד אל-טנטאוי מילת הנשים הינה סוגיה בה צריכים להכריע הרופאים משום שאין טקסט הלכתי מהימן שעליו ניתן להסתמך.
בדעה דומה מחזיק המופתי של מצרים, נצר פריד ואצל שטען כי המילה היא מנהג חברתי: "הסונה אינה מחייבת [לערוך] מילה וגם לא אוסרת על ביצועה. האיסלם השאיר [את ההכרעה] בסוגיה לבעלי ידע מהימנים, [כלומר] לרופאים מומחים.
לעומתם, השיח' יוסף אל-קרצ'אוי, המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים ומקובל כאחד ממורי ההלכה בחוגי האיסלמיסטים, הביע תמיכה בפתרון של מילה חלקית, משום שלדעתו, זהו הפתרון המתון, הצודק הסביר והמתאים ביותר למציאות. כמו כן, השאיר קרצ'אוי את זכות הבחירה בידי הורי הבנות. בפסק הלכה שנתן בנושא קבע קרצ'אוי כי "מי שסבור שהמילה תשמור על בנותיו באופן הטוב ביותר שיעשה זאת. אני תומך בכך, במיוחד בתקופה בה אנו חיים. [עם זאת] מי שלא ביצע [את מילה] אינו נחשב כמי שביצע חטא משום שאין בכך יותר מאשר סגולה לנשים כפי שאמרו חכמ הדת וכפי שנאמר באחד החדית'ים..."
