משפחתו של הנווט הישראלי השבוי, רון ארד, הגישה (יום ד', 24.9.03) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תביעת פיצויים נזיקית בסך 100 מיליון שקל נגד מוסטפא דיראני, שהחזיק בעבר במשך כשנתיים בנווט השבוי רון ארד. כזכור, בשנת 1994 נחטף לישראל על-ידי סיירת מטכ"ל ומאז הוחזק כ"קלף מיקוח" למשא-ומתן לשחרור רון ארד.
בנוסף, ביקשו בני המשפחה, באמצעות עורכי הדין אליעד שרגא והילה ויצמן, להטיל עיקול על זכויותיו ונכסיו של דיראני, ובכלל זה כספי פיצויים שהוא עשוי לקבל בשל תביעות שהגיש נגד שר הביטחון (על-סך 25 אלף דולר) והמדינה (תביעה נזיקית על-סך 6 מיליון ש"ח).
בני משפחת ארד טוענים בתביעה, כי נגרמו להם "נזקים בגין המעשים והמחדלים המזוויעים והבלתי אנושיים שביצע דיראני ברון ארד, במהלך התקופה הממושכת בה הוחזק תחת שליטתו הבלעדית והמוחלטת". מעשיו ומחדליו של דיראני כללו כליאת שווא, רשלנות והפרת חובות חקוקות רבות, אשר גרמו לרון ולמשפחה כאב וסבל רב, "אשר אינם ניתנים להערכה או לכימות בכל קנה מידה שהוא ונזקים אלה יכומתו לצרכי תביעה זו בלבד".
בכתב התביעה מפורטת בהרחבה פרשת חטיפתו וכליאתו של רון ארד. בתביעה אף מפורטים הנזקים שנגרמו לבני משפחתו בשל היעדרותו של ארד, וזאת בשל מעשיו הנפשעים של דיראני, שבגללם הועבר ארד לידי האירנים ונעלמו עקבותיו.
מוסטפא דיב מרעי דיראני, אזרח לבנון מוסלמי-שיעי, היה ראש מנגנון הביטחון בארגון 'אמ"ל', ופרש ממנו בעקבות סכסוך עם נביה ברי (כיום יו"ר הפרלמנט הלבנוני), תוך שהוא לוקח איתו את ארד השבוי. דיראני טען בעבר, כי אנשי משמרות המהפכה האירניים חטפו את רון ארד, בזמן ששומריו של רון נטשו את עמדתם, כדי לברר מה קורה בכפרם (מיידון) שהותקף על-ידי צה"ל.
רון ארד: 6182 יום בשבי סגן-אלוף רון ארד נשבה ב-16 באוקטובר 86', לאחר שנטש את מטוס הפאנטום שלו באזור צידון, בשל תקלה טכנית. כיום מלאו 6182 ימים לנפילתו בשבי. על-פי הערכת מערכת הביטחון, רון ארד נפל בשבי המיליציה השיעית (אמ"ל) מייד לאחר נפילתו בשבי. מאוחר יותר הועבר לחיזבאללה ומשם לאירן.
בשנת 89' חטפה ישראל את השייח' עבד אל-כרים עובייד, ובשנת 94' חטפו חיילי סיירת מטכ"ל גם את מוסטפא דיראני, בתקווה כי השניים ימסרו מידע על גורלו של הנווט השבוי. ואולם, תקווה זו התבדתה, אך ישראל ממשיכה להחזיק בשניים כקלפי מיקוח עתידיים, למטרה של עסקת חילופין אפשרית, במידה ויתקבל מידע על ארד.
דיראני מוחזק בישראל כעציר מינהלי זה 9 שנים, על-פי צווים שהוצאו על-ידי שר הביטחון ואושרו על-ידי בית המשפט, ולאחרונה הוא מוחזק מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, שנחקק אשתקד.
במהלך השנים, נטען בתביעה, נטל נביה ברי אחראיות על שבייתו של ארד, והצהיר כי "שערה משערות ראשו של רון ארד לא תיפול כל עוד הוא (ברי) בשלטון".
"במהלך החודשים הראשונים לנפילתו בשבי... הועבר ארד על-ידי דיראני פעמים רבות וטולטל בין מקומות מסתור שונים. בתקופה זו, איפשר דיראני לחוקרים סורים ורוסיים גישה ישירה לרון ארד, בכדי לחקור אותו, על כל המשתמע מקיום חקירות אכזריות אלה... בחקירות אלה, עונה רון ארד קשות על-ידי חוקריו, אשר מעבר לעובדה ששללו ממנו את צרכיו הקיומיים הבסיסיים, שללו הם ממנו את כבודו כאדם", נאמר בתביעה.
ב-3.4.87, חזר ברי לדמשק כשהוא מותיר את ארד בידי דיראני, שהמשיך לטלטל את ארד בין מקומות מסתור רבים, "כשרון היה כפות וכלוא בתוך תא המטען של מכוניתו, ללא מים ומזון במשך ימים רבים. גם בתקופה זו המשיך דיראני להתעלל, לתקוף ולהשפיל את ארד".
בספטמבר 87', כחלק ממשא-ומתן שניהלה ישראל עם אמ"ל, הועברו למשפחת ארד 2 תמונות ו-3 מכתבים מרון. אלה היו אותות החיים האחרונים שנתקבלו מרון עד היום.
באותה תקופה, פרש דיראני מאמ"ל והקים ארגון עצמאי בשם "ההתנגדות המאמינה", כאשר הוא "חוטף" את רון מארגון אמ"ל. בתביעה נטען, כי בשנת 88' מכר דיראני את רון ארד לאירנים, ככל הנראה לארגון "משמרות המהפכה", ומאז נעלמו עקבותיו של ארד.
חן ארד: זהו שלב ראשון במלחמה את התביעה בשם המשפחה הגיש חן ארד, אחיו של רון, שאמר כי זהו רק השלב הראשון במערכה שתנהל המשפחה נגד שחרורו של דיראני: "אני מרגיש במלחמה ובמלחמה אני לא רוצה לחשוף את הקלפים שלי, אבל זהו רק השלב הראשון במלחמה נגד שחרורו. יש לנו שלבי פעולה ותוכנית מסודרת ואנחנו נוציא אותה לפועל בקרוב".
"אנחנו נילחם עד הסוף כדי שדיראני לא ישוחררו לביתו. צר לי שבמדינת ישראל, שערכיה הם הסמל, המנוף שאנחנו משתמשים בו זה כסף, אבל אנו מאמינים בצדקתנו. התביעה היא כלי בשבילנו להחזיק אותו פה ובנקודת הזמן הזו - זו הדרך היחידה... לדיראני יש דם על הידיים ומישהו כמו אילן בירן מבקש להפוך אותו ללא רלוונטי", הוסיף חן ארד.
עו"ד אליעד שרגא אמר, כי דיראני אחראי לטלטולים הבלתי פוסקים של ארד, לחקירות והעינויים שעבר בידי הסורים והרוסים. "לדיראני יש הכי הרבה רון על הידיים", אמר שרגא.
פרקליטם של דיראני ועובייד: העתירה היא חלק מקמפיין מתוכנן של מערכת הביטחון פרקליטם של דיראני ועובייד, עו"ד צבי ריש, אמר בתגובה לידיעות על הגשת התביעה, כי היא "חלק מקמפיין מתוכנן שעומדים מאחוריו גורמים במערכת הביטחון". לדבריו, "בעקבות כניסתו של גורם חדש עם גישה חדשה לתהליך, אילן בירן, גורמי ביטחון מסיתים באמצעות המשפחה, מנצלים אותה ואת מצוקתה על-מנת לטרפד את העיסקה בעודה באיבה. בכל מקרה זו עתירה מוקדמת, שכן לא הושלמה שום עיסקה ואין טעם לרוץ לבית המשפט".
עו"ד ריש אמר בכמה הזדמנויות בשבוע האחרון, כי ישראל חטפה את השייח' עובייד לטובת האמריקנים, מאחר ובאותה תקופה נחטף מלבנון הקולונל האמריקני היגנס, ובכלל עובייד מעולם לא נחקר בכל הקשור לרון ארד.
עוד טוען עו"ד ריש, כי האירנים הודו בעבר כי הם מחזיקים ברון, ותמורת שיחרורו, דרשו לקבל מישראל אינפורמציה אודות העלמותם של 4 דיפלומטים אירניים מלבנון, אשר אירן סבורה שישראל קשורה להיעלמם. בישראל הכחישו כי יש בידם מידע בנושא, אולם האירנים אינם מאמינים לכך.
ככל הידוע, אין כל ביסוס עובדתי לדבריו של עו"ד ריש.
שרון למשפחת ארד: בקרוב אקבל 'החלטה קשה' בשבוע שעבר, נפגש ראש הממשלה, אריאל שרון, עם חן, דודו ותמי ארד - אחיו ואשתו של הנווט הישראלי השבוי, רון ארד - והסביר להם את מורכבות המשא-ומתן, ואת הדילמות העומדות בפניו. שרון אף אמר להם, כי בקרוב ייאלץ לקבל "החלטה קשה" בעניינם.
בכך, רמז שרון לשחרורם הצפוי של השייח' עבד אל-כרים עובייד ומוסטפא דיראני, שנחטפו על-מנת לשמש כקלפי מיקוח לשחרורו של ארד. אולם כעת נראה, כי השניים ישוחררו - יחד עם עוד אסירים וגופות של פלשתינים ולבנוניים - בתמורה לגופות שלושת החיילים החטופים ולהחזרתו של טננבאום לישראל.
כזכור, דוח של ועדה בראשות השופט (בדימ.) אליהו וינוגרד, שהוגש לפני כחודש לרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, קובע אין כל נתון או מידע היכולים לסתור את הנחת העבודה, לפיה הנווט רון ארד עודנו חי.
