בית משפט השלום בירושלים הרשיע (22.9.03) את ישראל בן-נר, ב-8 עבירות של העלבת עובד ציבור, בגלל שכינה את חברת הכנסת זהבה גלאון, בכמה הזדמנויות שונות, בכינויים כמו "בהמה", ו"חברה של מוחמד דחלאן".
על בן-נר נגזרו 120 שעות שירות לתועלת הציבור, ו-15 יום מאסר על-תנאי, אותם יירצה אם יעליב שוב עובד ציבור ב-3 השנים הקרובות.
על-פי כתב האישום המתוקן, שבעובדות המופיעות בו הודה בן-נר, התקשר הלה לחברת הכנסת זהבה גלאון בתאריכים שונים, בהם קילל אותה וכינה אותה בשמות גנאי וביטויים מעליבים ופוגעים, כגון: "יא בהמה, כמה בהמות כמוך...", "שוב ראיינו בהמה בטלוויזיה, שטרנהל ראיינה בהמה", "כמה הרוגים עוד צריכים להיות עד שאת תגני את הפיגוע?", "תמצאי עוד מילה חוץ מבהמה למה שאת עושה", "מוחמד דחלאן, חבר שלך, שרצת אליו, בהמה... בהמה", "לא ראית איזה פרצוף גועל נפש עשה ברק כשנישקת אותו", "אחרי שפיטרו את שולמית דרוויש...", "נו נראה אותך היום בלוויה באפרת".
בא-כוח המשטרה, עו"ד רמי סלאמה, ביקש מבית המשפט להרשיע את בן-נר ולהטיל עליו עונש מאסר על-תנאי ושירות לתועלת הציבור (של"צ). לטענתו, "המבחנים והשיקולים המקובלים אינם מצדיקים הימנעות מהרשעתו". עוד טען, כי "שירות המבחן לא הצביע על סיבה אמיתית המצדיקה הימנעות מהרשעה, או המצביעה על פגיעה מינימלית בנאשם אם יורשע, מה עוד שלא מדובר בעבירה בודדת, אלא בעבירות רבות שבוצעו בתכיפות".
סניגורו של בן-נר, עו"ד שגיא תירוש, דרש מנגד, שלא להרשיע את בן-נר: "לאור העובדה שח"כ גלאון הזמינה את הציבור לפנות אליה ולנהל עמה שיח טלפוני בנושאים אידיאולוגים, מלכתחילה ברור כי היא היתה צפויה לשיחות הטומנות בחובן מחלוקת אידיאולוגית בין המתקשר למתלוננת".
"העובדה כי השיחות בין השניים ארכו זמן רב, וביניהן אחת שנמשכה 20 דקות ואחרת שנמשכה 25 דקות, מלמדת כי לא היו העלבות בשיחות, משום שהשיחות לא הופסקו. ואולם מטבע הדברים, מדובר בשיחות שגלשו לוויכוח ולפיכך אין להחמיר עם הנאשם".
עוד טען עו"ד תירוש, כי "הנאשם הודה, קיצר בהליכים והתסקיר מלמד כי הנאשם מקיים אורח חיים נורמטיבי וקשור בעבודתו עם המגזר הציבורי, ולכן יש חשש כי ההרשעה תסב לו נזק וגם תפגע במצבו הכלכלי. כמו כן הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הגם שלא היה מודע להשלכותיהן". לכן, דרש תירוש שלא להרשיע את בן-נר.
השופטת אילתה זיסקינד בחנה את תסקיר קצין המבחן שהוגש לה, ולאחר שעמדה על טענות הצדדים קבעה כי "לא מצאתי כי בענייננו מתקיימים שיקולים המצדיקים הימנעות מהרשעת הנאשם".
"הכלל הוא, כי מי שמבצע עבירה פלילית - מורשע בדין, וסטייה מן הכלל תהא רק במקרים קיצוניים, בהם הנזק שעלול להיגרם לנאשם המסוים כתוצאה מההרשעה, אינו שקול כנגד עיקרון ההרשעה. במכלול השיקולים יש להתחשב לא רק בנסיבותיו של הנאשם, אלא גם בטיב העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה. לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש, ובכל מקרה רשאי בית המשפט להביא בחשבון נסיבות העניין העומד בפניו, לרבות אופיו של הנאשם, עברו, ונסיבות ביצוע העבירה".
"בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של 'הימנעות מההרשעה' אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של הנאשם מצדיקות זאת... רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה".
"אמנם", קבעה זיסקינד, "מדובר בעבירה ראשונה של הנאשם, שכן אין מקום לקחת בעניינו בחשבון את עבירת המס שבעברו, ומתסקיר שירות המבחן גם עולה כי הנאשם מקיים אורח חיים נורמטיבי, הגם שפורטו בו המניעים להתנהגותו".
"ואולם", הוסיפה, "מול האינטרס האישי, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. בענייננו מדובר בסדרת עבירות חוזרות של העלבת עובד ציבור, והעובדה כי הן חזרו על עצמן כמעט מידי יום ואף בשעות הלילה המאוחרות מלמדת על חומרת המקרה".
"בנוסף, הטחת הביטויים הפוגעים, המשפילים והמעליבים בעובד הציבור נעוצה בדעותיו של עובד הציבור, אך תהא אשר תהא הסיבה לכך, אין כל הצדקה להעלבתו. השיח בין השניים, גם אם גלש למחלוקות אידיאולוגיות, לא הצדיק בשום פנים ואופן שימוש במלים ובביטויים כה בוטים, מה עוד שאין מדובר כאן בהטחת העלבה חד-פעמית בחברת הכנסת, אלא בהטחות קשות שחזרו על עצמן בשיחות החוזרות שקיים עמה הנאשם, כמעט מידי יום ביומו, חלקן אפילו פעמיים ביום וחלקן אף בשעה 02:00".
"אין צורך לומר, כי תרבות הדיבור של הנאשם פגומה ופגועה מיסודה, לאור חזרתו על הביטויים הפוגעים בתכיפות כה גדולה... אמנם עובד הציבור מתוקף תפקידו, חשוף לביקורת ציבורית ולחילוקי דעות על נושאים אידיאולוגים, אך אין בכך כדי להצדיק את העלבתו, הכפשתו או פגיעה בשמו הטוב, ועובד הציבור זכאי למלוא ההגנה במקרה בו נגרמה לו פגיעה מעין זו, של שורת העלבות".
"אי-הרשעת הנאשם הינה משום צעד המבטא מסר מקל ביחס לחומרת העבירה", קבעה זיסקינד, והוסיפה כי הנסיבות לקולא יילקחו בחשבון לעניין העונש שייגזר עליו.
לפיכך, הרשיעה זיסקינד את בן-נר בעבירה של העלבת עובד ציבור, וגזרה עליו כאמור, 120 שעות שירות לטובת הציבור במתנ"ס פיליפ לאון, וכן 15 יום מאסר על-תנאי, כאשר התנאי יופעל באם יעבור בן-נר עבירה נוספת של העלבת עובד ציבור ב-3 השנים הקרובות.
ת.פ. 2409/02 משטרת ישראל נ' ישראל בן-נר _________________
[הערת המערכת: בגלל ריבוי תגובות מתלהמות ובלתי ראויות לידיעה זו, לא נאפשר כאן תגובות גולשים]