שתי השכבות הנחשלות בישראל, על-פי נתוני משרד העבודה והרווחה ומשרד הקליטה וגופים ממשלתיים וארגונים שונים, הם הבדואים והאתיופים שמונים כיום כ-230 אלף איש שרובם מתגוררים באזורים בעייתים מוגדרים.
העלייה מאתיופיה כוללת כיום כ-74,000 איש, 70% מתוכם חיים בשכונות מצוקה ובמרכזי קליטה. רק 50% מהאתיופים בגיל העבודה אכן עובדים, 65% מהמשפחות האתיופיות חיות מתחת לקו העוני, 12% מהנוער האתיופי מוגדר כעבריין.
מחקר שנערך בבית הספר לחינוך של דרבי, בהנחיית פרופ' מיכאל קריינדלר ואשר הקיף שני מרכזי קליטה בצפון הארץ וכלל גם שיחות וראיונות עם מדריכים ומורים מהעדה, העלה, כי תהליכי הקליטה של האתיופים בארץ נחלו כישלון חרוץ והטיפול בהם היה ביוקרטי מיסודו תוך גישה כלפיהם כאל אוכלוסיה נזקקת.
פרופ' קריינדלר טוען, כי בקרב רשויות הקליטה השונות יש התחבטות קבועה לגבי אופן הקליטה - האם יש לעורר שינויים רבים בחייהם בפרק זמן קצר או לחילופין להאט את הקצב ולעכב את הטמעות העולים בחברה הישראלית. עוד טוען פרופ' קריינדלר, כי לעליה מאתיופיה אין משקל פוליטי רב וכוח כלכלי שיכול לסייע בקליטתה, דבר שהיה בעבר בעליות קודמות.
בדרבי מדגישים עוד, כי המגבלות שהטילו רשויות שונות בארץ על מכסת קליטת תלמידים אתיופים בבתי הספר שבתחומן, פגעה עוד יותר בדימוי הבעייתי של העלייה ויצרה לה תדמית מובהקת של נזקקים וחלשים. אנשי דרבי מציינים, כי תהליך למידת השפה העברית לווה בקשיים כאשר הדבר לווה לאורך כל הזמן בבעיות מקבילות ברכישת זהות אזרחית חדשה, שכן שפה חדשה משמעותה גם-זהות חדשה.
מרכזי הקליטה שנבדקו מרוחקים מהערים הקרובות והעולים גרים, לעיתים קרובות, למעלה משלוש שנים במרכזים ואינם מעונינים למהר ולעזוב את המרכז שהפך למשענת קהילתית. במרכזי הקליטה נתקלו חוקרי דרבי בדעות קדומות וסטראוטיפים של החברה הישראלית כלפי האתיופים דבר שגרם, לפי התרשמותם, להסתגרות וחשדנות של בני העדה כלפי הישראלים.
במחקר נוסף שעסק במצב החינוך של האתיופים ואשר הונחה על-ידי דר' חנה בר-ישי מדרבי, התגלו עובדות מעניינות נוספות. מערכות החינוך העירוניות אינן ערוכות לקליטת תלמידים אתיופיים במטרה לגשר על פערי תרבות שקיימים בינם לישראלים, בני אותה שכבת גיל.
פערי התרבות קיימים גם אצל מבוגרים בשל הקודים התרבותיים הייחודיים של האתיופים, כמו כבוד וציות שנחשבות לתכונות חשובות בניגוד למקובל בחברה הישראלית בימינו.
לדברי דר' בר-ישי, המפגש של יהודי אתיופיה עם התרבות הישראלית המזוהה עם התרבות המערבית, יצר בעיות מרובות בקרב הקהילה האתיופית והמעבר מתרבות לתרבות גרם להלם תרבותי. הבעיות הכלכליות צצות ועולות ככל שתרבות הצריכה והחינוך הישראלי חודרות לתודעת העולים ולאור הקיצוצים שנעשו, בשנים האחרונות, בסל הסיוע הכלכלי והחינוכי של העולים.
אנשי דרבי מציינים, כי ההתערות החברתית של העדה מלווה בקשיים, שכן בני העדה אינם מתערים במגוריהם בחברה הישראלית בשל קושי במציאת תעסוקה ובעקבות זאת באי יכולת כלכלית להתחייב לרכישת דירה.
מחקר שנערך בבית הספר לחינוך של דרבי שנערך על האוכלוסייה הבדואית המונה כ-156 אלף איש, בעיקר בצפון ובדרום הארץ, התמקד בחינוך ובנתונים הכלכליים. המחקר כלל שיחות עם מנהלי בתי ספר ותיכונים במגזר, מורים, עשרות מראשי המגזר כולל ראשי מועצות ורשויות, תלמידים בשלושה בתי ספר תיכוניים, הורים, אנשי משרד החינוך וגורמים ממשלתיים נוספים.
על-פי הנתונים של משרד החינוך - הישגי מרבית התלמידים הבדואים נמוכים בשיעור בולט בהשוואה להישגים ממוצעים במערכת החינוך היהודית. חלק מהכישלון בלימודים נובע מחוסר מקצועיות מספקת של מורים שלא זכו להכשרה מקצועית. מהמחקר עולה גם, כי תקציבי החינוך קוצצו בשיעור חד בשנים האחרונות בשיעור גדול משמעותית מהקיצוץ במגזר היהודי.
בדרבי טוענים, כי בין הסיבות העיקריות לכישלון החינוכי ניתן למנות את המעבר מחברה מסורתית משפחתית למודרנית, דימוי עצמי נמוך בהשוואה לשכנים היהודים, מתחים שבטיים ושל חמולות שפוגעים בחינוך, היעדר חינוך משלים ופגיעה קשה במתנסי"ם.
ישנם גם הורים שמעדיפים, כי ילדיהם יצאו לעבוד ולסייע בפרנסת הבית על חשבון למידה ורכישת ידע. שיעור האבטלה אצל הגברים הבדואים עומד על כ-30% אם כי שיעור זה נמצא במחלוקת בין הרשויות השונות. שיעור האבטלה הכללי במגזר אינו מתייחס בבהירות לנשים אך באופן כללי ניתן לקבוע שמדובר בשיעור גבוה מאד. חשוב לציין שגם המגזר הישראלי - ערבי נמצא במצב קשה יחסית אך טוב משל הבדואים והאתיופים.
לסיכום, אנשי דרבי מציינים, כי הבדואים והאתיופים הן שתי שכבות החלשות כיום בחברה הישראלית מבחינה חינוכית וכלכלית. רק מדיניות של העדפה ממשלתית לשיפור במצב, דבר שלא נראה בעליל בשל המצב במשק, עשוי להביא לשיפור מצבם בתוך פרק זמן סביר.