פסק דין תקדימי שניתן היום (א', 10.10.03) בבית המשפט העליון, קובע כי נפילת כף של טרטקטורון, הנמצא במוסך לצורך טיפולים ומנועו כבוי, עקב נגיעה באחת מידיותיו - היא "תאונת דרכים", המזכה את הנפגע בפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בתחילת חודש מאי 96' הזמין אברהם כהן, שעבד כמנהל מחסן לחלקי חילוף במוסך, את נכדו, עידו כהן, לבקר במקום עבודתו.
בין יתר הכלים שהיו במוסך, אוחסן גם טרקטור קטן מסוג case, המכונה גם "מיני מעמיס". הטרקטורון נשלח על-ידי היבואן, מייד לאחר שיובא לארץ, למוסך בו עבד כהן, לביצוע תיקונים והשלמות בטרם יעבור הליכי רישוי ויימכר ללקוח.
הסב, הבן והנכד ניגשו יחד לצפות מקרוב בטרקטורון, שעמד בסככת התיקונים כבוי מנוע, מנותק מצבר, שתי זרועותיו הקדמיות מורמות אל-על ואליהן מחוברת כף. הסב נגע באחת מידיות הטרקטורון, בלי להיכנס לתא המפעיל וכתוצאה מנגיעה זו השתחררה הכף מהזרועות ונפלה על הנכד, שהיה בעת התרחשות התאונה כבן 3, וגרמה לו לנזקים פיזיים שונים.
הנכד הגיש תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד בעלי המוסך, חברת הביטוח "הפניקס", שביטחה את חבות המעבידים של המוסך, תאגיד הביטוח "אבנר" שהוא מבטח החובה של הטרקטורון, וכן נגד 'קרנית', הקרן הסטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.
במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, מונה מומחה רפואי מוסכם, שקבע לנכד-הנפגע נכות צמיתה אורטופדית, בשיעור של 40% וכן נכות צמיתה פלסטית, בשיעור של 10%.
"אבנר" ו"הפניקס" הסכימו להשתתף שווה בשווה בפיצוי לנפגע בסך 800,000 ש"ח, כאשר הוסכם ביניהן שאם ייקבע בתום ההליך כי מדובר בתאונת דרכים, תשפה "אבנר" את "הפניקס" בסך 400,000 ש"ח, ואם ייקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, תשפה "הפניקס" את "אבנר" באותו סכום.
בית המשפט המחוזי החליט, בתום שמיעת הראיות, כי מדובר בתאונת דרכים. על קביעה זו הגישה "אבנר", באמצעות עורך הדין בצלאל שגיא, ערעור לבית המשפט העליון.
בפסק הדין בערעור, שניתן על-ידי השופט סלים ג'ובראן, קובע בית המשפט העליון כי אכן מדובר בתאונת דרכים, על-אף שקביעתו מבוססת על נימוקים שונים מאלה של בית המשפט המחוזי.
ג'ובראן קובע, כי האירוע בו נפגע הנכד הינו "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב", אשר לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נחשב כ"תאונת דרכים", ולכן מזכה את הנפגע בפיצויים כנפגע תאונת דרכים.
ג'ובראן קובע, כי הזזת הידית על-ידי הסב, ובעקבותיה - נפילת הכף - הינה ניצול כוחו המכאני של הרכב, על-אף שאותו כוח מכאני אינו קשור למנוע הרכב כלל.
"ניתן לקבוע", מציין ג'ובראן, "כי הזזת הידית הפעילה את מנגנון החיבור בין זרועות הטרקטורון לכף, הפעלה שכתוצאה ממנה נפלה הכף. הפעלה זו של המנגנון מהווה ניצול כוח מכאני הידראולי. אמנם, אין זה המקרה ה'קלאסי' של הפעלת כוח מכאני, אולם אין הכרח שיהיה מדובר על כוח שהופעל על-ידי מנוע דווקא".
ג'ובראן גם מוצא קשר סיבתי - עובדתי ומשפטי - בין ניצול הכוח המכאני של הטרקטורון לבין הפגיעה בנכד: "אין חולק" אומר ג'ובראן, "שקשר סיבתי עובדתי קיים במקרה דנן, שכן נפילת הכף, שגרמה לנזק, אירעה עקב הזזת הידית. כדי לבדוק קיומו של קשר סיבתי משפטי עלינו להפעיל את מבחן הסיכון, שבוחן, האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכאני של הרכב יוצר. וביתר פירוט: האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון, שניצול הכוח המכאני לייעודו המקורי, הלא תעבורתי, יצר?".
לפי ג'ובראן, התשובה לשאלה האחרונה היא חיובית. לדעתו, ניצול הכוח המכאני של הטרטורון במקרה זה תאם את ייעודו המקורי של הרכב, ולכן הוא בגדר הסיכון שניצול הכוח המכני של הטרטורון יוצר.
לכן, קובע ג'ובראן, על-אף שמסקנה זו אינה עומדת, לכאורה, במבחן "ההיגיון הפשוט והבריא", המסקנה הנכונה מן הבחינה המשפטית היא, שהאירוע בו נפגע הנכד הוא "תאונת דרכים".
את המשיבים בערעור ייצג עורך הדין יצחק גורי.
ע"א 9474/02 "אבנר", איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח' 