אחרי שכסס את ציפורניו ואת הציפורניים של פינטו על הספסל, ליאו מסי יצא למגרש ופ.ס.ז' החלה לרעוד. כן, מסי כל כך גדול עד שעם רגל אחת ועם כמה ריצות בקושי (לא רק כיוון שלא רצה להסתכן יותר מדי, אלא בעיקר כי לא יכול היה לעשות ספרינט), עזר לברצלונה להתגבר על משחק לא טוב. זה יהיה חצי הגמר השישי ברציפות של בארסה בליגת האלופות וקאמפ נואו הוא עדיין המקום שבו רואים את הקונצרט הכי יפה של הכדורגל העולמי, אבל נכון להיום ברצלונה ממש לא הקבוצה הכי חזקה.
כמובן, מסי תרם לכך שבארסה השתפרה, אך בעיקר לכך שהמשחק של הצרפתים נחלש. כשיודעים שהארגנטיני בסביבה, יותר קשה לצאת להתקפה. אם לכמה מדינות יש נשק גרעיני לצורכי הרתעה, לקטאלונים יש את מסי. ברגע שאנצ'לוטי ראה את מסי מתחמם הוא התחיל להתפלל. כפי שאמר אמש דויד וייה: "מסי השחקן הכי טוב בעולם והוא משפיע על המשחק רק בעצם נוכחותו במגרש".
כמובן שבארסה בלי מסי אינה אותה קבוצה, כשם שריאל מדריד ללא כריסטיאנו רונאלדו אינה אותה ריאל. זוהי הבעיה של שני המועדונים הגדולים האלה, שיצרו בתוכם "מפלצות" שאוכלות הכל.
ברצלונה במצב קשה מבחינת פצועים, אך אם נראה זאת בצורה מספרית - לצ'אבי, פיקה, אינייסטה ומסי נשארו העונה רק שניים או שלושה משחקים חשובים (אם בסוף יגיעו לגמר הצ'מפיונס). אמש מסי הוכיח שהוא לא הכי טוב רק בזכות חבריו, ושבארסה חייבת בדחיפות שחקנים כדי שהתלות בו לא תהיה כל כך גדולה.
לפני המשחק מוריניו אמר שהוא מעדיף את פ.ס.ז' על פני ברצלונה כי "בפאריס יש לי חברים ובברצלונה לא". כמובן, הסיבה האמיתית והלגיטימית היא שמוריניו רואה את בארסה של מסי כמכשול העיקרי להשיג את תואר הצ'מפיונס השלישי שלו ולעזוב את ריאל כאלוף. הוא יודע שהארגנטיני הקטן, אפילו אם הוא צולע, יכול לקחת ממנו את החלום, ובקאמפ נואו יודעים שנגד שלוש הענקיות שנותרו בתחרות, משחק כמו של אתמול לא מספיק.