היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מאשים את ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, בהליכה על הסף עד כדי "הליכה בקרבת גבול החוקיות".
רובינשטיין פרסם את חוות דעתו המלאה - המהווה סיכום החקירה, חוות דעת שהינה מחייבת, אותה הגיש לשר לביטחון פנים, צחי הנגבי, ולמפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי. חוות הדעת המלאה, כמו גם סיכום הדברים שלהלן, מלמדת על יחסי הכוחות הרעועים בתוך אורגני האכיפה, ובמיוחד הניסיונות שנעשו מצד פרקליטת המדינה עדנה ארבל וגורמים אחרים, לטרפד מיצוי הדין עם מזרחי.
להלן שלושה מחלקיה העיקריים של ההחלטה, שכתב רובינשטיין (ציטוט): חילוקי דעות כפי שגם מצאו הדברים את דרכם בשלבים מוקדמים לכלי התקשורת, בפרשה זו התגלו חילוקי דעות בין הגורמים הבכירים השונים שעסקו בה. כפי שציינתי גם בהחלטה קודמת בנושא בו היו מחלוקות פנימיות בתוכנו, עת ההחלטה, יש להכריע בין הדעות החולקות, לבור את המוץ מהתבן, ולהעביר את התשתית העובדתית בכור ההיתוך המשפטי. וכלוחית שהיתה על שולחן הנשיא הארי טרומן המנוח [להבדיל]: "The buck stops here", ויש להחליט. הזהרתי עצמי מפני חכמה שלאחר מעשה, ונתתי דעתי באשר לצורך באיזון שבין המכלול הנורמטיבי לבין אי גרימת עוול לאדם.
לא היה שמח ממני - לא רק כיועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית, אלא גם כאזרח המדינה - לוא חקירה זו לא היתה צריכה לבוא לעולם כלל. ואולם משאלה הם פני הדברים והועלו טענות וחשדות, ברור היה לי מלכתחילה שיש לעשות הכל על-מנת לבררם עד תום. מטבעו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה וסוג ההחלטות שעליו לקבל, תמיד תהיינה החלטות בעקבותיהן אלה יריעו בקול שמחה ואלה ירימו קול זעקה. אלה שמחים כי לטעמם צדק נעשה בהחלטה, ואלה משוכנעים כי בטעות יסודה. בבואי להחליט זכרתי אף עתה, כפי שציינתי גם בהחלטה טעונה אחרת, את דברי מ"מ נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז), השופט משה לנדוי [אף כאן להבדיל] בפסק דינו בפרשת אלון מורה [בג"צ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד (1) 1,4]:
"... רב החשש שבית המשפט ייראה כאילו נטש את מקומו הראוי לו וירד אל תוך זירת הויכוח הציבורי, ושהחלטתו תתקבל על-ידי חלק מן הצבור בתשואות ועל ידי חלקו האחר בדחיה גמורה ונרגשת. במובן זה אני רואה עצמי כאן כמי שחובתנו לפסוק על פי הדין בכל ענין המובא לפני בית כדין היא דווקא כופה עלי הר כגיגית, ידעי היטב מראש שהצבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד ובית המשפט בתור מוסד עלול להיפגע במעמדו הראוי לו..."
חקירה ותקשורת אף שאין המדובר במקרה דנן באישיות ציבורית פוליטית, כמו בהחלטות קודמות, אלא בקצין משטרה בכיר, ממונה ולא נבחר, ולכאורה אין החלטה בעניינו אמורה לעורר הדים ציבוריים-פוליטיים של תומכים מזה ומתנגדים מזה, דומה שבנסיבות התיק והחקירה דבר זה עלול לקרות גם כאן, ומכך מבקש אני להתרחק ולהזהיר כממכוות אש. אכן, היו חלקים מסוימים במערכת הפוליטית אשר "סימנו" את ניצב מזרחי כ"איש הרע" והם מייחלים, גם בפומבי, ל"נפילתו". היו גם אחרים, ביניהם כתבים בכירים בכלי התקשורת השונים, אשר נקטו בדרך של הכפשתי המתמדת בנושא זה בדברים שלא היו אמת. במהלך החקירה והטיפול בתיק ניתן לומר שטעמנו מזה וגם מזה. היו שפנו אלינו והתרעמו על כך שאין ממצים את הדין עם ניצב מזרחי, והיו שכתבו וששידרו, כי עוול נעשה לאיש, והיועץ המשפטי לממשלה "מחפש" אותו לשווא, שכן הכל נעשה לכאורה ברשות ובסמכות. היו גם עיתונאים שפנו במהלך החקירה בשאלות וברמזים מהם עלה כי החקירה, והחלטות שונות שלי בנוגע לחקירה שנתקבלו במהלכה, פוגעות בשלטון החוק ופוגעות בחקירות שונות שהתנהלו כנגד אישי ציבור. כך לדוגמא פנה פונה והציג טרוניה על כך שהחלטתי בעניין עריכת הסכם חסינות עם יזמסקי, עלולה לפגוע בחקירות עליהן הוריתי בעניין הבחירות המוקדמות בליכוד. היו גם מי שניסו לרמוז כי גישתי בעניין החקירה נובעת מרצון להגן על אישי ציבור שנחקרים. לא מיניה ולא מקצתיה. אני דוחה כל אלה בבירור ובאופן שאינו משתמע לשני פנים. היודעים את האמת, יודעים נכוחה כי אין לכך שחר. אציין כאן, כי אני עצמי הבעתי בשעתו תמיכה במינויו של מר מזרחי לתפקיד ראש אח"ק; הגשתי בקשה לכנסת להסרת חסינותו של ח"כ ליברמן בקשר לחשד איום והעלבה כלפי מר מזרחי [שנדחתה], ודחיתי, מתוך אמונה בתום ליבו של מר מזרחי, ערר בקשר לתיק נמרודי שבו טיפול [החלטה שאושרה בבג"צ 1689/02 בבית המשפט העליון, כאמור בסעיף 92 לעיל].
לחצים מכל סוג שהוא, מכאן או מכאן, לא השפיעו ולוא במלוא הנימה על גישתי בעניין חקירה זו, והמעיין ימצא שבאופן בסיסי היא היתה עקבית עוד מתחילת הדרך, הרבה קודם לפרסומים ולרמזים שהוזכרו. מצפוני המקצועי ואמונתי השלמה כי במדינת חוק דמוקרטית יש גם גבולות לכוח שבידי השלטון, וככל שהדבר אינו נהיר - יש לעשות להצבתם, הם שהביאוני להחלטתי זו.
אכן, עלי כיועץ המשפטי לממשלה, מוטלת אחריות כבדה, כגורם האחרון הקובע בשאלת פתיחת חקירה והגשת כתבי אישום. כאשר מדובר על החלטות הנוגעות לקצין משטרה בכיר, אחריות זו כבדה כפליים. ברי, כי קצין משטרה בכיר, האחראי לחקירתם של שועי הארץ, קונה לו אויבים רבים, בעלי כוח והשפעה. לא בלתי סביר הוא כי אויבים אלה מבקשים לפגוע בו, ועל דרך זו לפגוע, מעבר לפגיעה האישית בו, גם ביכולת האפקטיבית לביצוע חקירות רגישות אלה. יש להביא בחשבון את אלה. מאידך גיסא, עלי לבדוק האם אין המדובר במקרה בו האמון אותו נותנת מערכת אכיפת החוק באנשיה נפגע בביצוע מעשים שאינם ראויים, גם אם הם נעשים לצורך חשיפתן של עבירות, וגם אם מתוך תחושה של מילוי משימה.
הזכויות של ניצב מזרחי לניצב משה מזרחי זכויות, כשוטר וקצין משטרה ותיק ובעל הישגים, ששם לו למטרה להצליח באכיפת החוק כלפי עבריינים כפי שראה כנחוץ, מתוך חקירה מאומצת. ואולם, היו הכוונות כאשר היו, לא ניתן להסכין נורמטיבית עם הימצאותן של שיחות מתומללות רבות בעלות אופי פוליטי או אישי באופן מובהק, ועם אי כיבוד צווי בית משפט כלשונם.
חובתי, כיועץ המשפטי לממשלה לשקול באילו נסיבות התשתית העובדתית המונחת בפני מצדיקה פתיחת חקירה, תוך התחשבות בשיקולים שפורטו בבג"צ 1689/02. כך גם חובתי לשקול, בתום החקירה, בבחינה זהירה וללא משוא פנים, מה העלו ממצאיה, ומה משמעותם.
אני מכבד את דעת חברותי שניתחו באורח שונה את הנושא, גם אם חלקתי עליהן בתפיסות מסוימות
המסקנות, ההמלצות בדוח סיכום החקירה מפרט רובינשטיין את עיקרי ההמלצות/הקביעות לגבי מזרחי. הנה הן כלשונן (ציטוט):
א. ממצאי החקירה בענין ההאזנות לה"ה דוד אפל, אביגדור ליברמן ומיכאל גורלובסקי כפי שפורטו לעיל, מלמדים כי התנהלותו של מפקד יאחב"ל בטיפול בפרשיות אלה נעשתה תוך הפעלת שיקול דעתו באופן לקוי משמעותית, אף אם נותר ספק אם הגיעו הדברים כדי עבירה משמעתית. דומני כי להתנהגות כזו כוונה האזהרה בבג"צ 1689/02 הנ"ל בדבר חובתו של החוקר להישמר מ"להיטות יתר בביצוע התפקיד, העלולה להאפיל על שיקול הדעת הראוי". מהממצאים עולה כאמור תמונה של הליכה בקרבת גבול החוקיות. לפתחו של ההולך בקרבת הגבול רובצת תדיר סכנת חצייתו, ומכך יש להישמר.
ב. התמונה הכוללת של התנהלות מפקד יאחב"ל, כפי שנחשפה בחקירה, היא תמונה בעייתית ביותר - כלפי מטה [לכפופים לו] וכלפי מעלה [לממונים עליו] כאחת. אי הידרשות לצווים מזה, תימלול מסיבי של שיחות בעלות אופי פוליטי מזה, אי היוועצות ודיווח מזה.
ג. גם אופן התנהלותו של מפקד יאחב"ל דאז לאחר פרסומו בתקשורת של תצהיר מר יזמסקי, אין בו כדי להועיל. התייחסתי לעיל בהרחבה לענין זה. כאמור, יש לצפות לראש אח"ק המדווח למפכ"ל כי יתאר את כל התמונה, ולא את חלקה. התנהלות זו תואמת למרבה הצער גם להתנהלות מול הממונים עליו בזמן התרחשות האירועים, כמפורט לעיל, ולטענות שנטענו בחקירה, שלא כהלכתן, בהסתמך על דיווחים כלליים שהועברו, כאילו דברים דווחו כדבעי לממונים. וכל המוסיף גורע.
ד. הראיות העולות מהחקירה בעניין פרשת פלוני, מעוררות שאלות של ממש באשר להתייחסותו של מפקד יאחב"ל לנושא המודיעיני.
ה. כך גם מתעוררות שאלות באשר להתנהלות היחידה, כמפורט לעיל תחת הכותרת "ממצאים נוספים לגבי ההתנהלות ביאחב"ל".
ו. ממצאי חקירה זו מצטרפים לשאלות שהתעוררו במכלול העניינים שעמדו בבסיס פסק הדין שניתן בבג"צ 1689/02 הנ"ל. בענין זה, בין היתר, אושרה החלטתי שלא להעמיד לדין את ניצב מזרחי, אם כי לא היתה מחלוקת כי אופן הפעולה בה נקט [לגבי אי העברת חומר חקירה] לקה בשיקול דעת מוטעה. ניצב מזרחי עצמו העיד במהלך חקירתו, כי במבט לאחור היתה זו אולי שגיאה שלא להעביר מסמכים מסויימים לידי ההגנה, כפי שציין בית המשפט העליון.
בעיקר רלבנטית לענייננו "פרשת הקלטות" (פסקאות 4-5 לפסק הדין בבג"צ 1689/02). הדברים אמורים באשר להחלטת ניצב מזרחי לא להעביר לפרקליטות ולעיון הנאשם מסמכים שונים, הנוגעים לחוו"ד מומחה מז"פ, ובהם הוטלו ספקות לגבי תקינותן של קלטות שהתקבלו מעד המדינה יגאל תם. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי בנסיבות העניין (וראו בהרחבה בפסקה 5 לפסק הדין), אין זה בלתי סביר לקבל את הסברו של ניצב מזרחי כי לא ראה חובה לעצמו להעביר את המסמכים, בהניחו כי אין חובה מכח החוק להציגם לעיונה של ההגנה, ועם זאת נקבע כי ראוי היה שיעביר את החומר לעיונה של התביעה גם אם סבר כי אין חייבים להצגה לעיון הסניגוריה.
ז. במהלך הודעותיו בעת חקירתו, הדגיש ניצב מזרחי לא אחת את אחריותו הכוללת. כך, למשל, אמר: "... האחריות שלי היא טוטאלית בלי קשר לשום דבר, על כל מה שהתנהל ביחידה כמי שניהל אותה ולכל הרמות עד לרמת הפיון הטן ולא חשוב מה הוא אומר, שזה כולל גם את "כשלי" היחידה במרכאות, אם היו כאלה". כך גם בהודעה נוספת: "... ומול הבעיות של הניהול השוטף של החקירות מהסוג הזה, אתה חייב להיות בחזית ולקחת אחריות ישירה גם אם זה עולה לך בבריאות אחר כך כי אחרת העסק לא היה מתפקד ולכן במובן הזה בתקופה שבה אני שרתתי ביחידה וזה גם נאמר להם פעם אחר פעם, שעם כל הלחצים וההתקפות שנעשו עלי ועל היחידה בגלל החקירות האלה, שיזכרו תמיד שיש מי שאחראי על זה וזה מזרחי ולא יחמוק מזה בשום מצב".
אכן, דברים נכוחים.
דא עקא, בהתייחסות לעניינים קונקרטיים - פרטניים, לא באה לצערי גישה זו לידי ביטוי, והאחריות לתקלות השונות יוחסה על ידיו לפקודיו.
כל אלה מצדיקים התייחסות פיקודית - מינהלית בהתאם לסמכויות המתאימות של השר לבטחון פנים והמפכ"ל.
ח. נוכח הממצאים כמתואר לעיל [וכאמור, תיאור מפורט יותר מצוי במסמכים שבידינו, ומטבע הדברים לא ניתן לתת לו פומבי], המעידים במצטבר על הפעלת שיקול דעת מוטעה ועל התייחסות לקויה משמעותית לנושא המודיעיני, ונוכח מכלול הנושאים כפי שפורטו, הן באשר לאופן ההתנהלות ביחידה שבפיקודו של מר מזרחי, והן באשר להתנהלותו שלו - יש מקום לדעתי, מעבר למסקנות המערכתיות, להסקת מסקנות פיקודיות-מינהליות במישור האישי עד כדי סיום התפקיד, בכפוף לשימוע.