ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, סירב בחקירתו במח"ש להשיב על חלק מהשאלות שנשאל. מזרחי אומנם לא נימק זאת רשמית ברצונו לנצל את "זכות השתיקה". ואולם בפועל השתמש בזכות זו, וסירב להשיב לחלק נכבד משאלות החוקרים. יודגש, כי החוקרים לא יכלו לחייבו, בשל מעמדו כחשוד - שנחקר באזהרה.
בעצם זאת ששמר על זכות השתיקה - מעשה שגונה על-ידי רובינשטיין ועל-ידי גורמים רבים במערכת המשפטית והתקשורתית (עיין ערך: עמרי שרון, גלעד שרון, יצחק הרצוג ואחרים) - חיזק מזרחי את החשדות כלפיו.
מזרחי שתק בחקירתו בסוגיה הנוגעת להאזנות הבלתי חוקיות, ולדוח המדגמי שהגיש מבקר המשטרה, לפי בקשת השר לביטחון פנים דאז, עוזי לנדאו. הבדיקה נערכה לאחר שחשפנו כי מזרחי צותת, שלא כדין ובאופן שחרג מצו בית משפט, לראש ממשלה מכהן, בנימין נתניהו, ולגורמים נוספים, בהם אביגדור ליברמן, נתן שרנסקי ואחרים.
ואולם למרות זאת, פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שכתבה "חוות דעת" משל עצמה, בנושא זה, לא גינתה את מזרחי. יותר מזה: מרבית כלי התקשורת נמנעים, משום מה, מפרסום עובדה זו, הנכללת כאמור בדוח שהגיש רובינשטיין.
רובינשטיין מתייחס בהרחבה, בדוח שהגיש, לשתיקתו של מזרחי ולחקירה שנעשתה על אודות הדיווחים הכוזבים שהוגשו לאגף המודיעין במשטרה על-ידי מזרחי ואנשיו ביאחב"ל. נמצא, כי תוך תקופה קצרה - לפחות שבע בקשות להאזנות סתר ביאחב"ל, שהתייחסו לכ-20 האזנות סתר, לא הועברו לאמ"ן. מסיבה זו, הדיווח שנמסר אל היועץ המשפטי לממשלה ואל מפכ"ל המשטרה, לא היה שלם, ובמילים פשוטות: היה כוזב.
להלן הקטע הרלוונטי מתוך הדוח שכתב רובינשטיין, המגלה כיצד שמר מזרחי על זכות השתיקה (ציטוט):
ביום 7.5.02 הועבר אלינו, לבקשתנו, על-ידי היועצת המשפטית של המשרד לביטחון פנים, גב' חנה קלר, דוח הביקורת בנושא האזנות הסתר שהוכן על-ידי גב' חנה איל, מלשכת מבקר המשרד לביטחון פנים. תשומת ליבנו הופנתה לעמ' 26, סעיף 4(ה) ועמ' 49 סעיף 5 לדוח, משם עלה כי לפחות שבע בקשות להאזנות סתר ביאחב"ל, שהתייחסו לכ-20 האזנות שהותרו על-ידי בית-המשפט, לא הועברו במשך מספר חודשים לאמ"ן, ולפיכך הדוח שהעבירו המפכ"ל וראש אמ"ן ליועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה - דיווח המועבר על-פי חוק האזנות סתר - לא היה שלם ומדוייק. יצויין, כי האזנות אלה דווחו לבסוף, אך באיחור של מספר חודשים.
השתלשלות העניינים סביב טיוטת הדוח וכן תשובות שונות שניתנו לנו על-ידי ניצב מזרחי בכתב ובעל-פה והתבררו כטעונות תיקון, עוררו מספר שאלות, ובמכתב מיום 10.6.02 ביקשנו ממנהל מח"ש כי שאלות אלה ייבדקו במסגרת החקירה שהתנהלה על-ידם באותה העת.
במהלך חקירתו התבקש ניצב מזרחי להשיב על מספר שאלות גם בעניין זה, אך סירב והביע מחאה חריפה על כך, גם לאחר שנאמר לו על-ידי החוקרים כי השאלות נשאלות בהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה. למרבה הצער, נותרו איפוא שאלות לא פשוטות בהקשר זה ללא מענה.
אף אם סבור היה ניצב מזרחי, כי אין קשר בין טיוטת הדוח לחקירה הנדונה ואין מקום לשאלות שנשאל, דומה כי היה עליו להשיב עליהן כפי שנתבקש, בודאי לאחר שנאמר לו מפורשות שהדבר נעשה בהנחייתי.
כאן המקום לציין, כי היו שאלות נוספות במהלך החקירה, לגביהן אמר ניצב מזרחי כי אינו מוכן להתייחס. בהנחה שניצב מזרחי לא סבר כי התשובות עלולות להעמידו בסכנת האשמה פלילית, שכן בחקירתו טען שהדברים נעשו כשורה, נראה שחובת שיתוף הפעולה המוטלת על כל אדם בדין, לא קויימה באופן מלא בהקשר זה.
עד כהן ציטוט דברי רובינשטיין.
