בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הרשיע את עו"ד שמואל אלקון, בגין פיטורי עובדת בהריון שלא כדין, וגזר עליו קנס בסך של 7,500 ש"ח - כמחצית מהקנס המירבי הקבוע בחוק - או 75 ימי מאסר תמורתו. אלקון הורשע בכך שפעל בניגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, האוסר פיטוריה של עובדת בהריון ללא היתר.
בכתב האישום, אשר הוגש על-ידי עו"ד אירית איינהורן-נחמני, תובעת במשרד התמ"ת, נטען כי עו"ד שמואל אלקון פיטר את מזכירתו, סיגל בונפד, אשר עבדה כפקידה במשרדו במשך 4 שנים, למרות שידע שהינה בהריון ובכך עבר על חוק עבודת נשים.
עו"ד אלקון מכחיש כי פיטר את בונפד. לדבריו, היא התפטרה. עוד טען, כי נודע לו על ההריון רק מהמתלוננת עצמה, ומבלי שהוצגה לו אסמכתא על מצבה. בונפד, טען, לא היתה נשואה אז ומצב יחסיה עם בן זוגה לא היה ברור, ובשל כך היא לא יצרה עימו קשר ישיר, אלא רק העבירה הודעות באמצעות שליחים.
מהודעות אלה, טען עו"ד אלקון, "לי היה ברור לחלוטין, גם לאור ההיעדרות הקודמת, שהמתלוננת לא מתכוונת לחזור לעבודה".
בהכרעת הדין, קבע השופט מיכאל שפיצר כי אלקון ידע לפחות משני מקורות על הריונה של בונפד: ממזכירתו ומעו"ד נוסף העובד במשרדו. העובדה שבין דבריהם של 2 עדים אלה נתגלתה סתירה, לא הפריעה את מנוחתו של השופט.
"לנאשם אצה הדרך - ובתוך שבעת ימי ההיעדרות של המתלוננת הספיק לשכור את שירותיה של מזכירה חדשה", קבע השופט שפיצר. די בעדותו של הנאשם, לפיה "לא הצעתי למתלוננת להמשיך לעבוד, כי אני כבר סגרתי יומיים לפני זה עם פקידה אחרת, לכן כבר לא יכולתי, גם אילו רציתי, להחזיר אותה לעבודה, כי הפקידה החדשה הודיעה במקום עבודתה שהיא עוזבת", כדי לשלול את גירסתו ולפיה התפטרה המתלוננת.
הטיעונים לעונש התובעת מטעם משרד העבודה ביקש להחמיר בדינו של אלקון, מאחר ופיטורי העובדת ההריונית נעשו מבלי לקבל היתר למרות שניתנה לו הזדמנות לכך. "חוק עבודת נשים הוא אחד מחוקי המגן שמטרתו להגן על קבוצות מסויימים של עובדים, שלדעת המחוקק לא די בחוקי עבודה רגילים כדי להגן או לתת מענה לצרכים המיוחדים שלהם, ובמקרה זה המדובר בעובדת בהריון", טענה.
התובעת נימקה את בקשתה: "במציאות של ימינו, בו גלי פיטורין שוטפים את המשיק בשל המצב הכלכלי, הנטייה היא לפטר בראש ובראשונה אוכלוסין חלשות ובהן נשים בהריון. הדבר בא לביטוי בעלייה חדה במספר הבקשות המוגשות למתן התר פיטורין. חלק ניכר מהבקשות נענו בחיוב. מכאן, שאני תמהה כיצד הנאשם, שהוא עו"ד במקצועו שאמון על הכרת החוק וידיעתו, לא פנה אם והיה ואכן סבר שהיה כאן מקום לפיטורין, לא מלכתחילה ולא בדיעבד".
עו"ד אלקון טען מצידו, כי "אני סבור שאין מקום ליישב סכסוכים מסוג זה במסגרת הליכים פליליים, ומן הראוי שהדבר יבוא לידי ביטוי גם בגזר הדין בהטלת עונש סמלי". עוד ציין, כי "התנהגותה של המתלוננת שניתקה קשר מהמשרד, ולא הודיעה לי דבר וחצי דבר, לא הקלה עליי כלשון הכרעת הדין, הרי שאני מוסיף שאם היתה נוהגת כפי שהיתה צריכה להיות, הרי שלא היינו מגיעים להליך זה כלל".
השופט: פיטורי אישה בהריון - אפליה אסורה ופסולה השופט שפיצר ציטט בגזר הדין מדבריו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, שבפסק דין שניתן לאחרונה, העלה בדרגה את מעמדה של אישה בהריון והחיל גם על הריון את הגדרת 'הורות' בחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה: "הנה כי כן, הפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהריון, מהווים על-פי שיטת המשפט בישראל - שמשפט העבודה הוא חלק אינטגרלי ממנה - ועל-פי ערכי היסוד שלה, אפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק, בשל הוראות סעיף 21(ג) לחוק שוויון הזדמנויות, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום-לב".
כמו כן, קיבל השופט את עמדת התובעת בדבר הצורך בהרתעה שעה שנפרצה הגדר בנושא פיטורי נשים בהריון.
השופט ציין עוד, כי הנאשם הינו עורך דין, "שאמון ויודע את החוק, ומופקד על קיומו" וכי יש להחמיר עימו, בבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר".
מאידך, מצא השופט גם דופי בהתנהגות המתלוננת: "במקרה שלפנינו התרשמנו, כי הפיטורים נבעו מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, שעה שהמתלוננת עת התגלה לה להפתעתה כי היא הרה, נקלעה למצוקה אישית, שגרמה לה לנתק קשר מהעבודה, ולהודיע על הריונה לנאשם רק באמצעות עובדים אחרים, ובכך העמידה אותו, הן במצוקה מבחינת שיגרת העבודה, והן באי וודאות באשר לשובה לעבודה".
ספק אם ניהול הליך פלילי כ'תרופת קו ראשון' הוא ההליך הנכון במקרים כגון אלה בנוסף לכך, התחשב השופט בעובדה כי הנאשם מנהל משרד עורכי דין מזה עשרות שנים, מבלי שנפל דופי כלשהו בהתנהגותו, כמו גם ביחסו לעובדיו.
השופט שפיצר מצא לנכון לציין, כי "הבעתי את ספקותיי, האם שימוש בהליך הפלילי במשפט העבודה, כ'תרופת קו ראשון', הוא ההליך הנכון, שכן לטעמי חשיבות רבה יותר יש לתת לפתרון הבעיה במישור יחסי העבודה, קרי - החזרת העובדת לעבודתה, ואת השימוש בהליך הפלילי להותיר למעסיקים המפרים את החוק בשיטתיות ובמצח נחושה, שאם לא כן עלולה להתפתח 'תרבות שקר' ביחסי עבודה, שבסופו של יום, עלולה לפגוע דווקא בקבוצעות העובדים החלשות ובהן עובדות בהריון".
ממשרד התמ"ת נמסר, כי בימים אלה מתגבש תיקון לחוק, על-מנת להחמיר בענישה. רמת הענישה הנמוכה שבחוק הקיים לא שונתה מזה שנים רבות ואינה מתאימה למציאות המשתנה. בהצעת התיקון, מוצע להעמיד את העונש המירבי הקבוע בחוק על-סך של 200 אלף ש"ח וכן לקבוע שנת מאסר בגין העבירה.
ת.פ. 147/02 משרד העבודה והרווחה ת"א ראשי נ' שמואל אלקון 