בשנים 1988-2001, שולש מספר המשפחות המצויות מתחת לקו-העוני בישראל מכמאה אלף לכשלוש מאות אלף - תוך העמקת תלותן בקצבאות הביטוח הלאומי. כך עולה מנתונים שמפרסם היום (ג') בנק ישראל. קו העוני מוגדר על-ידי הביטוח הלאומי כמחצית מההכנסה החציונית.
באותה תקופה, תפחו קצבאות הביטוח הלאומי במידה ניכרת. אף על פי כן נחלצו ממעגל העוני פחות ופחות עניים פוטנציאליים. "משתמע מכך שהמשך הגדלת הקצבאות איננו הפתרון הראוי לבעיית העוני", מציינים בבנק המרכזי.
בבנק ישראל סבורים כי הפתרון התעסוקתי לצמצום העוני - הוא הפתרון הראוי. בכך דומה עמדת בנק ישראל לעמדה של משרד האוצר, שמנופף בססמאות של "מעבר מקצבאות לעבודה".
"פתרון זה יעיל בכל אחד מהמגזרים (חרדים, יהודים לא-חרדים ולא-יהודים) - למרות שהתכונות הסוציו-אקונומיות של מגזרים אלו שונות במידה רבה".
במגזר החרדי פתרון זה יעיל בטווח הקצר בעיקר משום שתחולת העוני בקרב צעיריו היא הגבוהה ביותר. במגזר הלא-יהודי הוא יעיל בעיקר באווח הארוך משום שההכנסה מפנסיה היא פחות ממחציתה במגזרים האחרים. במגזר היהודי הלא-חרדי הוא יעיל בשני הטווחים כאחד. לפיכך, בבנק המרכזי סבורים כי יישום הפתרון התעסוקתי יעיל במיוחד עבור המגזר החילוני.
מהמחקר שערך בנק ישראל עולה כי השינויים החדים בסביבה הכלכלית בישראל (האטה והאצה לסירוגין של הפעילות הכלכלית במשק), והשינויים הדמוגרפים כמו העלייה הניכרת לישראל - פגעו במידה ניכרת באפקטיביות של סל קצבאות הביטוח הלאומי בטיפולו בעוני.
השינויים בסביבה הכלכלית והדמוגרפית הגדילו את משקל העניים הפוטנציאלים באוכלוסייה. למרות הגידול הרצוף של קצבאות הביטוח הלאומי, הן כשלעצמן לא מנעו את הקיטוב במדדי העוני בין המגזרים.
יחסית לגודל המגזרים, חילצו קצבאות הביטוח הלאומי ממעגל העוני יותר משפחות מהמגזר היהודי הלא-חרדי מאשר מכל אחד משני המגזרים האחרים. תופעה זו בולטת משום שדווקא שני המגזרים האחרים (חרדים ולא יהודים) נשענים יותר על קצבאות הביטוח הלאומי.
כך למשל, בקרב הצעירים גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים החרדים, ומשקל הכנסותיהם מעבודה נמוך לאין ערוך לעומת שאר המגזרים. בקרב הקשישים גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים ה'לא-יהודים' – דבר המעיד על רגישותם הרבה של שני המגזרים לרפורמות כלליות במבנה הקצבאות.
מהמחקר עולה כי תחולת 'העניים המרודים' (אלה שהכנסותיהם מתחת למחצית קו-העוני) היא הגבוהה ביותר בקרב החרדים, ואחריהם במסדר הם הלא-יהודים.
בבנק המרכזי מציינים כי בתקופה הנסקרת (88'-01') נחשבה ישראל ל'מדינת רווחה': המדינה פעלה על פי העיקרון לפיו יש לספק את המירב לעניים ביותר - ולא על פי העיקרון לפיו יש לספק את המירב לכל האוכלוסייה.
"דווקא העיקרון השני עשוי לתרום ליעילות הייצור ולהביא את התוצר במדינה למקסימום", מציינים בבנק ישראל.
בתגובה למחקר שפרסם הבוקר בנק ישראל על התפתחות מדד העוני, האשים שר הרווחה זבולון אורלב את בנק ישראל בגידול שחל בממדי העוני. "חבל שחוקרי בנק ישראל לא בדקו את השפעת מדיניות הריבית הגבוהה על הגידול בממדי העוני בישראל" אמר השר אורלב. לדעת אורלב הריבית הגבוהה שאחראי לה בנק ישראל היא אחד הגורמים שפגעו ביותר בשוק העבודה, הגדילו את האבטלה ושלחו משפחות רבות אל מתחת לקו העוני. "הגיע הזמן שבנק ישראל יתן דין וחשבון לציבור על תרומתו להגדלת העוני" אמר אורלב.
ביום חמישי הקרוב יפרסם משרד הרווחה את הדו"ח השנתי על ממדי העוני ואי-השיוויון בהתחלקות ההכנסות במשק לשנת 2002.
מנתוני משרד הרווחה עולה כי בשנת 2001 הסתכם מספר המשפחות העניות בישראל בכ-319 אלף - 17.7% מכלל המשפחות. מספר הנפשות העניות הסתכם בכ-1,169,000 - 19.6% מכלל הנפשות. מספר הילדים החיים במשפחות עניות הסתכם ב-531 אלף - 26.9% מכלל הילדים בישראל.
בתגובה לפרסום נתוני העוני אמר היום יו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ, כי הממשלה רואה בטיפול בעניים ובחלשים כנטל: "במקום להושיט להם יד שתחלץ אותם מן המצוקה היא הופכת אותם לאשמים".
"הממשלה גילתה כי אינה מסוגלת לטפל בבעיות החברתיות של המדינה. ואולם, במקום להודות בחוסר האונים שלה או להמשיך ולנסות להתמודד עם הבעיות - היא הופכת את העניים לאשמים, ואת ההתאכזרות כלפיהם - לתוכנית עבודה. בגלל מדיניות הממשלה מספר העניים רק ילך ויגדל בקצב מואץ", אמר פרץ.
