בית משפט השלום בתל אביב קבע (יום ג', 28.10.03), כי על בית החולים "מאיר" בכפר סבא לשלם לזוג הורים פיצויים בסך של 250 אלף ש"ח בשל רשלנות רפואית.
המטופלת הגיעה לבית החולים בשנת 1997 על-מנת לבדוק את מצבו של העובר. המומחה שטיפל בה גילה כי קצב פעימות הלב של העובר הואט אך במקום להתייעץ על כך עם רופא מוסמך, הוא שיחרר את המטופלת לביתה. למחרת, נולד העובר מת.
התובעים הגישו לבית משפט השלום את חוות דעתו של פרופ' המומחה למיילדות וגינקולוגיה. הפרופ' ציין, כי הרופא נדרש להתייחס לעומק לשלושה נתונים: ההאטה בפעימות לב העובר, לחץ דם גבוה של היולדת והיקף הבטן של היולדת.
בפסק הדין ציינה השופטת, כי רופא חייב להתעניין ולשאול את היולדת את קיומן של תופעות מסוימות. לדבריה, על הרופא לעקוב אחר החולה הנזקק לטיפולו.
בנוסף, קבע הבוקר בית משפט השלום בתל אביב, כי על בית החולים "איכילוב" בתל אביב לשלם לזוג הורים נוסף יותר מחצי מיליון ש"ח.
ההורים הגיעו עם התינוקת בת השנתיים לבית החולים על-מנת לקבל טיפול רפואי. הרופאים החליטו כי עליה לקבל עירוי נוזלים, אך עקב רשלנות הרופאים, נפטרה הילדה בשל קצב גבוה מידי פי שמונים מהקצר המקובל.
בפסק דין תקדימי קובע היום (28.10.03) שופט בית משפט השלום בתל אביב, צבי כספי, כי עזבונה של תינוקת שנולדה כפגה ונפטרה כתוצאה מרשלנות הרופאים, זכאי לפיצוי בשל כאב וסבל.
לתובעים, בני הזוג אורן ושירי מינצר, נולדו לאחר טיפולים שתי תאומות, לי ומאי, בלידה מוקדמת, בשבוע ה-28 להריון. משקלה של לי בעת הלידה היה 904 גרם בלבד.
יום לאחר הלידה נפטרה לי כתוצאה ממעשה רשלנות. במשך כחצי שעה באותו יום היא קיבלה כמות נוזלים גדולה מהדרוש בהרבה, בשיעור של 200 סמ"ק לשעה במקום 4 סמ"ק לשעה, ועקב כך הידרדר מצבה התדרדר והחל מאותה השעה החלו מאמצי החייאה שנמשכו עד לפטירתה.
הנתבע, המרכז הרפואי סוראסקי תל אביב (איכילוב), לא כפר בכך שפטירתה של לי באה עקב רשלנות מצידו.
השופט כספי קובע, כי הפיצויים שיקבל עזבונה של לי עקב קיצור תוחלת חייה יעמדו על סך של 400,000 ש"ח. מסכום זה הפחית בית המשפט 10%, המשקפים את הסיכוי שלי הייתה נפטרת גם ללא קשר לרשלנות בית החולים, בשל העובדה שנולדה כפגה.
כספי דוחה את טענת המרכז הרפואי כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בפגה בת יום שאינה מודעת למתרחש, אין לפסוק לעזבונה פיצוי בגין כאב וסבל.
"הסבל הוא סבל, יהיה גיל הסובל אשר יהיה והכאב הוא כאב, גם אם מי שסובל ממנו אינו יודע לבטאו במלים או שלא הכיר תחושות נעימות יותר ממנו", אומר כספי.
עם זאת קובע כספי, כי "גילה של לי ופרק הזמן שבו סבלה יבואו לידי ביטוי בסכום הפיצוי" בשל כאב וסבל.
"כמורה דרך לשיעור הסבל (אם יש דבר כזה בכלל) ולשיעור הפיצוי נראה לי לקבל את האמור ב'פס"ד סמיון'; באותו מקרה קבע בית המשפט את שיעור הפיצוי לסך של 120,000 ש"ח לעזבון התובע אשר נפטר לאחר שנכווה כוויות קשות ביותר במהלך עבודתו, בכל שטח גופו, וסבל כאבים קשים ביותר עד פטירתו, לרבות סבל נפשי רב עובר למותו, שעה שהיה לכוד בתוך חדר תנור בו מצא את מותו (נפסק סכום כולל של 200,000 ש"ח, מתוכו סכום של 80,000 ש"ח בגין "קיצור תוחלת חיים")", מציין כספי.
כספי מותח ביקורת על פסיקת בית המשפט העליון באותו מקרה, וקובע כי "יתכן ובית המשפט קימץ את ידו בקביעת הפיצוי ב'פס"ד סמיון', בכל הכבוד". מאידך, קובע כספי, "מקרה זה הוא אמת מידה שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון, והיא המחייבת.
על כן, בהתחשב במועד פסיקת הדין ב'פס"ד סמיון' מחד, ובהבדל המקרים מאידך, אני קובע שסכום הפיצוי בגין כאב וסבל לעזבון יעמוד על סך של 120,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין".
(תא 35172/99 שירי מינצר ואח' נ' המרכז הרפואי על שם סוראסקי תל אביב ואח')
