הגודל האופטימלי של קיבוץ מתחדש, כך שיוכל להגיע ליעילות מרבית ולספק לחבריו שרותים במערכת שירותי הבריאות, החינוך והפנסיה ברמה נאותה ובמחיר סביר, הוא 1,200-1,500 חברים. כך עולה מניתוח כלכלי שערכה (יום א', 2.11.03) המחלקה הכלכלית בברית פיקוח.
מנהלת המחלקה הכלכלית בברית פיקוח, דיאנה בוגוסלבסקי, מסרה: כיום מספר החברים בקיבוץ ממוצע הוא 300 חברים ובקיבוצים הגדולים ביותר אינו עולה על 900, ולכן הדוח מצביע על הצורך הדחוף בקליטת חברים צעירים חדשים על-מנת להבטיח את עתידו של הקיבוץ ואת יכולתו להמשיך ולשמור על צביונו הייחודי.
הבדיקה נערכה על מדגם מייצג של קיבוצים מאזורים שונים בארץ ובדקה את הקשר שבין גודלם של הקיבוצים ובין יכולתם להמשיך להתקיים תוך שמירת המסגרות החברתיות השונות והשרותים היחודיים לקיבוץ.
עורך הדוח, יואב בן-יעקב, מהמחלקה הכלכלית בברית פיקוח, ציין כי הבדיקה שנערכה הצביעה על-כך כי קיים קשר באופן חד משמעי - ככל שמספר החברים בקיבוץ גדל, כך הולכת ויורדת ההוצאה הממוצעת לחבר בגין מרכיבי הוצאות שונים, כגון: חינוך, אחזקה, ניהול, סיעוד ובריאות.
על-פי הדוח, גיל החבר הממוצע הולך ועולה ועלויות כמו בריאות, סיעוד ופנסיה הולכות וגדלות. יחד עם זאת, הקיבוצים אינם קולטים חברים צעירים חדשים. נתוני ברית פיקוח הגרעון האקטוארי בהפקדות לכיסוי תשלומי הפנסיה של הקיבוצים מגיע לארבעה מיליארד שקל. בן יעקב אמר, כי אם הקיבוצים לא יקלטו חברים צעירים, בסופו של דבר האוכלוסייה המבוגרת תישאר ללא גב כלכלי.
בסיכום הדוח, נערך ניתוח של חלקן של ההוצאות המיוחדות לחבר שהכנסתו זהה לשכר נטו הממוצע במשק - 5,557 ש"ח לחודש. הכוונה היא להוצאות הנובעות מהחברות בקיבוץ, השומר על צביונו היחודי.
הדוח מצביע על-כך שבקיבוצים עם 350 חברים, תופס סל ההוצאות 23% מהשכר הממוצע ואחוז זה הולך וקטן עד שהוא מגיע להיקף סביר של 10%-15% בקיבוץ שיכלול 1,200-1,500 חברים.
