בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר (29.10.03) בעובדת, שלקתה באירוע מוחי בעקבות פיטוריה, כנפגעת תאונת עבודה.
העובדת, בתיה אוקסמן (64), עבדה בלשכת המהנדסים והאדריכלים משנת 1959, מאז היתה כבת 20. אוקסמן העידה, כי העבודה היתה הדבר המרכזי והחשוב בחייה, משך 36 שנים. הלשכה היתה חלק בלתי נפרד מחייה ושם בילתה את רוב שעות היום, הרבה מעבר לשעות העבודה הפורמליות שלה.
בתחילת שנת 1997, התחלפה ההנהלה בלשכה. באותה עת, יצאה התובעת מרצונה לפנסיה מוקדמת, ולאחר זמן מה חזרה לעבודתה בלשכה במעמד של פנסיונר המועסק בחוזה, במשרה מלאה. בסוף חודש מרס 97', מונה ללשכה מפרק. לפירוק קדם סכסוך קשה בין שני פלגים בהנהלת הלשכה. בית המשפט מינה ללשכה מנהלים ממונים, שהורו לעובדי הלשכה לצאת לחופשה מרוכזת. התובעת יצאה לחופשה לפני כלל העובדים, בהתאם להצעתו של אחד משני המנהלים הממונים בלשכה, שאמר לה כי לזכותה עומדים הרבה ימי חופשה לא מנוצלים.
מכתב פיטורין מפתיע במהלך חופשה מאושרת במהלך תקופת החופשה המרוכזת, הגיע לביתה של התובעת מכתב פיטורין מהלשכה. התובעת טענה, באמצעות עו"ד נירה גולן, כי קריאת מכתב הפיטורים גרמה לה לסערת רגשות חריפה: "כשראיתי את המכתב, ממש קיבלתי הלם. ראיתי את המכתב שהיה עם מעטפה של עו"ד הרכבי (אחד המנהלים הממונים; נ.ש.) וחשכו עיניי".
לאחר שסיימה לקרוא את המכתב, החלה אוקסמן לחוש ברע: "חשך עולמי, הרגשתי רפיון, ערפול חושים ובחילה". כעבור זמן מה חשה נימול ביד ימין ולאט הרגישה כי היא מאבדת שליטה על פלג ימין של גופה.
"כשפתחתי את המכתב", העידה אוקסמן, "הרגשתי לא טוב. היתה לי בחילה, כאב ראש וצמרמורת והלכתי לשכב". בעלה העיד בתצהירו, כי כששב הביתה בתום סידוריו, מצא את התובעת שוכבת במיטה בחדר כשלידה היה מכתב פתוח. הבעל העיד כי היה זה מכתב הפיטורים.
"כשפניתי אליה היא אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב וצריך להזמין את הרופאה. מעבר לכך, היא לא אמרה לי כלום בנושא הפיטורים. כשראיתי את המכתב שהיא פתחה, קראתי אותו והבנתי מה קרה. המכתב היה לידה", העיד הבעל. באותו יום לקתה התובעת באירוע מוחי ואושפזה בבית חולים.
פקיד התביעות: אין מדובר ב'תאונת עבודה' התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה, בגין ארוע מוחי בו לקתה, ואולם המוסד דחה את תביעתה, בנימוק שלא אירעה לה, לדעת פקיד התביעות, 'תאונת עבודה', על-פי סעיף 79 לחוק ביטוח לאומי, וכן מן הטעם שמחלתה נובעת מתהליך תחלואתי טבעי, שאינו קשור בעבודה. הכוונה לאירוע מוחי קל, בו לקתה התובעת כ-3 חודשים לפני המקרה הנוכחי, ולאחר תקופת החלמה קצרה שבה לעבודתה.
משכך, פנתה אוקסמן לבית הדין לעבודה בתל אביב, בבקשה להכיר בה כנפגעת תאונת עבודה, לשם קבלת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי.
בפסק דין חלקי שנתנה בחודש אוגוסט 2002, קבעה השופטת מיכל לויט, כי התובעת לא ידעה על פיטוריה בטרם קריאת המכתב, והדבר אכן בא לה בהפתעה גמורה, וכן שהתובעת אכן קראה את מכתב הפיטורין בטרם לקתה באירוע המוחי.
ביה"ד: אופן הפיטורין מגיע עד כדי 'אירוע חריג' בעבודה "פיטוריה של התובעת לאחר שנים ארוכות של עבודה בלישכה כאמור ובאופן בו נעשו, במכתב שנשלח לביתה בזמן חופשתה, בלא שהודע לה קודם לכן דבר פיטוריה ומבלי שנעשה ניסיון כלשהו מצד מנהלי הלשכה להביא בפניה דבר הבשורה הרעה באופן אישי ולהקל עליה את רוע הגזירה, כל אלו הביאו את התובעת לתגובה חריפה והתרגשות קיצונית, שעלתה כדי 'אירוע חריג' בעבודתה".
בית הדין לעבודה קיבל את טענות עו"ד גולן, והתיק הועבר למומחה רפואי לשם קבלת חוות דעת מקצועית.
בהחלטת ביניים נוספת, קבעה השופטת לויט, כי "בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה - יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה, וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה".
"לעניין הקשר הסיבתי", קבעה לויט, "צריך שיהיה גורם מסויים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום. על התובע להביא ראשית ראיה שאכן קרה אירוע תאונתי הקושר את הפגיעה לעבודה".
מבחן 'המתח הנפשי יוצא הדופן' בהתייחסה למקרה הנידון, קבעה לויט כי "אירוע מוחי, בדומה לאוטם בשריר הלב, נגרם על-ידי גורמים שלא נראים לעין. על-כן, חלה על המקרה הסיפא של סעיף 83 לחוק, הקובעת: 'אולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים'".
"על-מנת ליישם סעיף זה למקרים של אוטם בשריר הלב ואירועים מוחיים, אימץ בית דין זה את מבחן האירוע החריג. היינו - 'המאמץ הפיזי הבלתי-רגיל' או 'המתח הנפשי היוצא דופן', המופיע במהלך העבודה או בסמוך לה".
המומחה הרפואי שמינה בית הדין קבע, כי קיים קשר סיבתי בין הפיטורין ובין האירוע המוחי, בו לקתה העובדת.
בנוסף להכרת האירוע כ"תאונת עבודה", חייב בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ.
עורכת דינה של אוקסמן, נירה גולן, מציינת כי המומחה הנייטרלי שמינה בית הדין לעבודה, הכיר בקשר הסיבתי שבין האירוע הטראומטי לאירוע המוחי וזאת למרות שמצבה הבריאותי של העובדת לא היה תקין גם קודם לאירוע, והיא אף לקתה באירוע מוחי קל, חודשים ספורים קודם לכן.
ב"ל 1534/98 בתיה אוקסמן נ' המוסד לביטוח לאומי 