הפגישה עם משפחת ארד פגישה טעונה וקשה התקיימה הלילה בין ראש הממשלה אריאל שרון, לבני משפחתו של רון ארד: רעייתו תמי, בתו יובל, ואחיו דודו.
בפגישה שהתקיימה בחצות ונמשכה כשעתיים, השתתפו גם מנהל לשכת ראש הממשלה, דובי ויסגלס, שליחו המיוחד של ראש הממשלה, אילן בירן, ומזכירו הצבאי של ראש הממשלה.
שרון הודיע לבני משפחת ארד, כי הגיע להחלטה לאשר את העסקה, על-אף שזו אינה כוללת את רון ארד וגם לא מידע בדבר גורלו. שרון הסביר כי חובה על ישראל להציל אזרח, יהודי-ישראלי, הנתון עתה בידי החיזבאללה, וכן להביא לקבר ישראל את גופות שלושת החיילים שנחטפו ונרצחו.
בני משפחת ארד הביעו התנגדותם. הם טענו בעיקר נגד החזרת מוסטפה דיראני, שהחזיק בארד, עינה אותו ולבסוף מכרו תמורת בצע כסף. במהלך היום (יום ה') נפגשו בני המשפחה עם שרים, וניסו לשכנעם לסכל את העסקה הכוללת את דיראני.
בפגישה הסביר שרון, כי מוסטפה דיראני ועבד אל כארים-עובייד אינם עוד קלפי מיקוח, ולכן כדאי להשיבם במסגרת העסקה.
בפגישה עם שרון הועלתה גם עמדתם של ראשי השב"כ והמוסד, המתנגדים לעסקה - הן בשל זאת שתוצאתה עלולה להיות עידוד הטרור, כולל חטיפול של אזרחים וחיילים; והן עקב זאת שהיא אינה כוללת מידע על רון ארד.
במהלך הפגישה, שהיתה רווית דמעות, מסרה יובל ארד לשרון מכתב אישי, שבו ביקשה לבטא את עמדתה בנושא. להלן המכתב המלא (ציטוט):
עד אתמול עוד האמנתי (אולי רציתי להאמין) שהעסקה הזו שאינה כוללת את אבא שלי לא תצא אל הפועל. בליבי קיוותי שאתה ראש הממשלה, תבין בסופו של דבר שאסור לנטוש את אבא שלי לגורלו המר אי שם, כשהוא יושב ומחכה באיזה כלא אירני שתיפתח דלת הברזל והוא יצא לחופשי.
אני, שרק סיימתי את לימודי בתיכון, למדתי שאתה ראש הממשלה לא השארת פצועים בשטח. אתה וחבריך הייתם לסמל עבורינו של מהי רעות ומהי אחוות לוחמים. קיוויתי שתיישם את הערכים האלה גם במקרה של אבא שלי.
לצערי, אני לא יכולה אפילו לדמיין איך יכולים חיי היו להיות עם אבא. היתה לי איזו תקווה, נכון שקלושה אבל היתה, שאזכה בכל זאת להכיר אותו, ואולי הילדים שלי יכירו אותו כמו שאני הייתי צריכה וכמו שסבתא בתיה קיוותה בכל לבה. היום אני מבינה שזה לא יקרה. אני מבינה מה שלא הבנתי, או אולי לא רציתי להבין - שאבא שלי לא יחזור. והוא לא יחזור כי אתה, ראש הממשלה, מאמין שהוא איננו, למרות שדוח וינוגרד קובע את ההיפך.
אם היית מאמין שאבא בחיים, כמו שאתה טוען (הנחת העבודה שרון ארד חי), היית פועל בנחישות כמו שאתה פועל להחזיר את גופות שלושת החיילים ואת טננבאום הביתה.
אבל אתה ויתרת עליו, ואתה עומד לשחרר את האיש שעינה אותו לחופשי. דיראני יחזור לביתו ולילדיו ואבא שלי יישאר שם. ואני אצטרך לוותר על ההזדמנות, גם אם היא קטנה מאוד, להכיר את אבא שלי.
כבר כמה לילות אני לא ישנה. קשה לי להבין איך אתה ישן בלילה כשביום ראשון אתה הולך להוביל להחלטת ממשלה שנוגדת את החינוך שאתה קיבלת ואתה חינכת.
הייתי רוצה להאמין שאנשים במדינה חושבים בשונה ממך. עצוב לי שזו דרכה של מדינת ישראל. אני עדיין מתקשה להאמין שממשלת ישראל תנטוש את אבא שלי.
יובל ארד