"ועדת זמיר, שמונתה לבחון את מעמד בתי הדין לעבודה, היא ועדה נכה ומגמתית, שכן אין היא כוללת בתוכה נציגים של ההסתדרות והמעסיקים, ורבים עשויים להצטער על תוצאותיה" - כך אמר היום (ד', 12.11.03) נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר, השופט (בדימ.) מנחם גולדברג, ביום עיון מטעם "האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה" ו'הקריה האקדמית' קריית אונו.
מנחם גולדברג טען, כי ההרכב של ועדת זמיר מצביע מראש על המסקנות העתידיות שלה ולכן טוב עושים גופים שונים המעוררים דעת קהל כנגד הכוונה לחסל את מערכת בתי הדין לעבודה. לדבריו, גם הכוונה לאפשר ערעור על החלטות הערכאה הראשונה של בתי הדין לעבודה לבתי המשפט המחוזיים, פירושה, למעשה, חיסול בית הדין.
עם זאת, גולדברג הדגיש כי יש לו אמון מלא ביושרה המקצועית של השופט זמיר ויצא חוצץ כנגד הטענות, כאילו השופט זמיר איננו יכול לעמוד בראש הוועדה נוכח התבטאויות שלו בעבר כנגד קיום בתי הדין לעבודה. השופט לשעבר גולדברג טען, כי זמיר מסוגל לשנות את עמדתו וכי אין מקום לפסול אותו על-רקע אמירה שנאמרה לפני שלוש שנים.
עוד אמר גולדברג, כי הקהילה המשפטית יצאה בשצף קצף כנגד הקמת בתי הדין לעבודה בשנת 1969, והיא עדיין לא השתחררה מתפיסה זו. לדבריו, בית הדין מהווים מערכת ייחודית וקשה לראות גוף אחר שהיה פועל לתווך בין הצדדים ליחסי עבודה, כפי שעשה בית הדין לאחרונה, בסכסוך שבין הממשלה להסתדרות בנושא השביתה הגדולה במשק.
בהתייחסו לשאלת תפקודם של נציגי הציבור בבית הדין, אמר גולדברג, כי מטרת שילובם של נציגי הציבור נועדה להכליל שיקולים של יחסי עבודה בפסיקה, תוך התייחסות לאירועים שקורים מהשטח, ולא רק להישען על פסיקה המבוססת על ראייה משפטית טהורה.
פרופ' רן חרמש, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר הנהלת האגודה ליחסי עבודה, אמר בדיון כי חשיבותו של בית הדין לעבודה, הוא בביצור מעמדה של העבודה כערך והבטחת האוטונומיה של תחום העבודה, אך יש מקום לעדכן את מבנה בית הדין ודרכי פעילותו, המשקפים מציאות שנעלמה. הוא הציע, בין היתר, לגוון את נציגי הציבור ולאפשר לגופים נוספים, זולת ההסתדרות והתאחדות התעשיינים, להציע נציגי ציבור להרכב השופטים.
עוד הציע חרמש, לבנות מערך גיוס, מיון, הערכה והכשרה לנציגי הציבור ולהגדיר מחדש את דרישות התפקיד.
דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' רון שפירא, תקף בדיון את מערכת בתי הדין לעבודה ואמר כי היא יצרה סביבה "לובי אידיאולוגי", שיש לו מעמד מיוחד ונבדל ממערכת בתי הדין הכללי. פרופ' שפירא גם תקף את הטענה, כאילו בתי הדין הצליחו בתפקידם וקבע כי היקף השביתות הגדול בישראל, יחסית לעולם המערבי, מעמידה בספק את הטענה שבתי הדין הצליחו בתפקידם.
נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, אמר כי בית הדין לעבודה חורג בפסיקותיו מגבולות החקיקה שקבעה הכנסת ומפר באופן חמור את האיזון שהיה קיים במשך שנים, בין זכויות עובדים לחופש הניהול העסקי. "פסיקת בית הדין לעבודה חורגת מתחומי עקרונות משפט נכונים. זה אינו בית משפט עליון ואין לו הסמכות ליצור הזדמנויות חדשות ולחולל מהפיכה בתחום יחסי העבודה בישראל".
לין הוסיף ואמר, כי "שופטי בית הדין לעבודה יונקים את תפישתם מהמשפט המקובל בגרמניה ויוצרים זכויות קניין חדשות לעובדים, בניגוד לזכויות יסוד שכלולות בחוקי היסוד של ישראל. למדינת ישראל מתאים יותר לפעול לפי המשפט האנגלו-סכסי, משום שאין לנו את המשאבים שיש למדינות אירופה בכלל וגרמניה בפרט".
עוד אמר לין, כי "המציאות הכלכלית היא, שדווקא מדינות שאין בהם בתי דין מיוחדים לעבודה, כמו ארה"ב, בריטניה ואירלנד, נהנות משגשוג כלכלי לעומת מדינות היבשת, שבהן פועלים בתי דין מיוחדים לעבודה וסובלות מנסיגה כלכלית".
לדברי לין, בתי הדין לעבודה אמנם אמורים להגן על זכויות עובדים, אך לא לחרוג מסמכותם וליצור זכויות קניין חדשות לעובדים במקום העבודה, בניגוד לזכויות יסוד המעוגנות בחוקי מדינת ישראל. הוא טען, כי שלילת החופש העסקי מהחברות תפגע בהשקעות במשק ותעכב בכך את הצמיחה הכלכלית.
