76 ספקים של המשביר לצרכן, ביניהם מדי-פישר, גיבור סברינה, כיתן וסולתם רדד, הגישו היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לחיוב אישי של דירקטורים ונושאי משרה במשביר לצרכן בחובות המשביר, הנאמדים בכ-100 מיליון ש"ח.
הספקים, שהם נושים לא מובטחים של המשביר, מבקשים מבית המשפט "להצהיר, כי המשיבים כולם, ביחד ולחוד, בהיותם נושאי משרה ו/או שולחיהם של נושאי משרה במשביר לצרכן, ניהלו במירמה את עסקיה; להצהיר כי המשיבים כולם, ביחד ולחוד, ניהלו את עסקי המשביר לצרכן ביודעין מתוך מטרה לרמות את נושיה; ולהצהיר כי המשיבים כולם, ביחד ולחוד, חבים באחריות אישית לכל חובותיה והתחייבויותיה של המשביר לצרכן".
בין 16 הדירקטורים נגדם הוגשה הבקשה מצויים כמה מבכירי הקהילה המשפטית והכלכלית בישראל: עו"ד ליפא מאיר, דוד ברודט, יעקב ליפשיץ, עמיקם בן צבי, חביבה אבי-גיא ואחרים. הבקשה הוגשה גם נגד בעלי השליטה במשביר: קו אופ הריבוע הכחול, בעלת 80% ממניות המשביר, וקו אופ צפון, בעלת 20% מהמניות.
באמצעות עורכי הדין אבי שץ ויוסי כהן, מאשימים הספקים את חברי הדירקטוריון במירמה, שנועדה להכניס כספים למשביר, תוך "דילוג" על תשלום לספקים.
"בקשה זו שונה מבקשות דומות שהוגשו כנגד דירקטורים ונושאי משרה מכוח סעיפים 373-374 לפקודת החברות, הן מפאת היקף חובותיה העצום של המשביר לצרכן, הן מפאת מספרם הרב של הדירקטורים ונושאי המשרה המעורבים בה, הן מפאת חומרתם והיקפם האדיר של מעשי המירמה, ההונאה והגזל שביצעו המשיבים באמצעות המשביר לצרכן והן מפאת הפער העצום בין היקף חובותיה של המשביר לצרכן לבין הסכום שנותר בקופת הפירוק, לאחר מימוש כל נכסיה", נטען בבקשה.
"נוכח ההשלכות האזרחיות והפליליות החמורות, הנובעות מעצם הגשת בקשה זו, ובפרט נוכח העובדה כי חלק מהמשיבים הינם עורכי דין, מנהלים בכירים ואנשי ציבור מכובדים ובעלי מוניטין, מוגשת הבקשה בדחילו ורחימו, ורק לאחר שהח"מ ביצעו בדיקות מעמיקות ומקיפות, שבמסגרתן נבדקו מסמכים רבים ונערכו חקירות מאומצות ואינטנסיביות של ספקי המשביר לצרכן, שהינם ברובם יבואנים ויצרנים מן המכובדים והגדולים במשק הישראלי. בדיקות אלה הניבו מסקנות חמורות ביותר, באשר למעשיהם ולמחדליהם של המשיבים, והובילו באופן בלתי נמנע למסקנה כי הם ביצעו, באמצעות המשביר לצרכן, פעולות מירמה ציניות, זדוניות ומתוחכמות, שמטרתן גזילת כספי נושיה הבלתי מובטחים של המשביר לצרכן ובכלל זה המבקשים".
הטענות החריפות ביותר - נגד עו"ד ליפא מאיר הטענות החריפות ביותר בבקשה מופנות נגד עו"ד ליפא מאיר, מבכירי עורכי הדין בישראל ואחד המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, עליו נכתב כי הוא "הדמות הדומיננטית ביותר בהתוויית מדיניותה של המשביר לצרכן בתקופה הרלבנטית לבקשה והרוח החיה שעמדה מאחורי כל פעולותיה בתקופה זו. המשיב 5 (עו"ד מאיר; ר.כ.) כיהן בתקופה הרלוונטית לבקשה כדירקטור במשביר לצרכן, כבא כוחה של המשביר לצרכן וכנאמן להקפאת ההליכים כנגדה. כמו כן, כיהן המשיב 5 באותו מועד כנאמן למכירת נכסי המשיבה 1 (הקו-אופ) והמשביר לצרכן, כבא כוחה של המשיבה 1 ואף כחבר הוועד הממונה בה. נוכח כישוריו המיוחדים של המשיב 5 ונוכח האוטוריטה הרבה שרכש כלפי המשיבים, עקב עמדת הכוח הרבה שבה נמצא, סמכו עליו מרבית חברי הדירקטוריון ונושאי המשרה במשביר לצרכן ופעלו על-פי הנחיותיו ועצותיו".
לטענת המבקשים, בתחילת שנת 2002 החריפו קשיי תזרים המזומנים של המשביר לצרכן. מועצת המנהלים של המשביר לצרכן היתה מודעת היטב לקשיים אלה, ואף התמודדה עם דרישותיהם החוזרות והנשנות של הבנקים שמימנו את פעילויותיה, להקטין את היקף האשראי שהעניקו לה.
"מועצת המנהלים של המשביר לצרכן היתה מודעת היטב לירידה התלולה בהיקף מכירותיה, לגריעה ההולכת וגדלה בהונה העצמי ולכתובת שהיתה כתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה, לפיה היא אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה מתוך רווחיה השוטפים ו/או מתוך נכסיה", טוענים המבקשים.
למרות זאת, נאמר, החליטה מועצת המנהלים של המשביר לצרכן "להקטין את האשראי הבנקאי שעמד לרשותה ולהגדיל את היקף האשראי שהעמידו לה ספקיה (וביניהם המבקשים), תוך ידיעה ברורה כי אלא אם יתחולל נס משמים, המשביר לצרכן לא תהא מסוגלת לפרוע את חובותיה לספקיה. החלטות ופעולות אלה של המשביר לצרכן נשמרו כסוד כמוס והוסתרו מספקי המשביר לצרכן, מהטעם שהמשביר לצרכן רצתה כי הספקים ימשיכו לספק לה מוצרים וידעה כי אם הם יגלו את תוכן ההחלטות והפעולות הנ"ל - הם לא יעשו כן".
מהבקשה עולה, כי מנכ"ל המשביר, עמיקם בן-צבי, נקט כמה אמצעים - בהסכמת הדירקטוריון - כדי להונות את הספקים: "בתחילת שנת 2002", נטען, "שינתה המשביר לצרכן את תנאי התשלום למרבית ספקיה והעמידה אותם בסופו של דבר על 'שוטף+122' במקום 'שוטף+90', כפי שהיה מקובל קודם לכן. ספקי המשביר לצרכן נאלצו לקבל את רוע הגזירה כמעט בלית ברירה, מכיוון שהמשביר לצרכן היוותה עבורם מקור הכנסה עיקרי ולעיתים אף בלעדי".
"לאחר שינוי תנאי התשלום", מוסיפים המבקשים וטוענים, "ביטלה המשביר לצרכן את שיטת התשלומים שהיתה נהוגה מקדמת דנא עד לאותו מועד, אשר במסגרתה פרעה את חובותיה לספקיה באמצעות העברות בנקאיות, והורתה כי התשלומים לספקיה יבוצעו באמצעות המחאות, רובן מעותדות". לדברי המבקשים, מטרת המהלך היתה לאפשר את ביטול ההמחאות או להחלפתן בהמחאות שמועד פרעונן מאוחר יותר, כפי שאכן נעשה.
"במילים אחרות", נטען, "המשביר לצרכן ידעה, בשעה ששינתה את שיטת התשלומים, כי ההמחאות שמסרה לספקיה לא תכובדנה. מובן שהמשביר לצרכן ונציגיה הסתירו מהמבקשים ומשאר הספקים את הסיבה האמיתית לשינוי שיטת התשלומים ותירצוה באמתלות שווא שונות".
עוד מאשימים המבקשים, כי בן-צבי "נשא ונתן עם ספקים רבים ושידל אותם לספק למשביר לצרכן מוצרים בהיקף כספי עצום, תוך הבטחה כי המשביר לצרכן תפרע את תמורתם". על-בסיס מצגים אלה, לפי הטענה, סיפקו המבקשים למשביר לצרכן החל מחודש אפריל 2002 ובפרט בחודשים אוגוסט - ספטמבר 2002, מוצרים בסכומי עתק, "כאשר המשיבים ידעו בוודאות, או למצער היה עליהם לדעת, כי המשביר לצרכן אינה מסוגלת לפרוע את תמורתם".
"מנגד", טוענים המבקשים, "דירקטוריון החברה, אשר על-פי כל דין חייב היה למנוע בכל האמצעים שעמדו לרשותו את הגדלת חובותיה של המשביר לצרכן והיה מודע כאמור היטב לפעולות הנ"ל, לא רק שלא מילא את חובות האמונים, המיומנות והזהירות שהוא חב בהן - הן כלפי המשביר לצרכן והן כלפי נושיה, אלא עודד את פעולות המירמה והורה לבצען כעניין של מדיניות מוצהרת".
"בנוסף לכך, ובמטרה למנוע מהבנקים לעצור את האשראי שהעמידו למשביר לצרכן ולנקוט כנגדה בסעדים המתבקשים, כגון מינוי כונס נכסים, ביצעו המשביר לצרכן והמשיבים העדפות נושים במירמה על-ידי יצירת שעבודים נוספים לטובת הבנקים, מבלי שהבנקים הזרימו למשביר לצרכן מזומנים כנגד שעבודים אלה - והכל בשעה שהמשביר לצרכן היתה חדלת פירעון. למעשה, פעלו המשביר לצרכן והמשיבים על-פי מתווה זדוני ומתוחכם, המדהים בעזות המצח שבו, ואשר מטרתו העיקרית הייתה רכישת מוצרים באשראי בהיקף כספי עצום, מכירתם במהירות רבה ככל האפשר אף במחירי הפסד והזרמת התמורות לבנקים במטרה להפיס את דעתם ולמנוע מהם לנקוט כנגדה בהליכים חד-צדדיים".
המבקשים טוענים, כי "מתווה זה אינו אלא 'תרגיל עוקץ' מתוכנן, ציני וזדוני, שמכוחו הוזרמו לקופת המשביר לצרכן, ולמעשה לקופות הבנקים, סכומי עתק שמקורם בספקים תמימים, אשר האמינו למצגי השווא הכוזבים שהציגה בפניהם הנהלת המשביר לצרכן וכתוצאה מכך הפסידו את כל כספם. המשיבים ידעו בעליל בשעה שהציגו את המצגים הנ"ל, כי המשביר לצרכן חדלת פירעון וכי היא אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה למבקשים, אך חרף זאת המשיכו מחד גיסא לגרום למשביר לצרכן להזמין מהמבקשים מוצרים נוספים, ומאידך גיסא התמידו בביצוע המתווה הנ"ל, תוך הצגת מצגים, לפיהם תפרע המשביר לצרכן את מלוא חובותיה למבקשים".
המבקשים עותרים, כאמור, להטיל אחריות אישית ללא הגבלה לכל חובות המשביר על כל אחד מהדירקטורים-המשיבים ועל בעלי השליטה במשביר לפי סעיף 373 לפקודת החברות, בטענה כי אלה היו שותפים לניהול החברה תוך כוונה לרמות את נושיה. בנוסף עותרים המבקשים, לחייב את הבנקים להשיב את הכספים שקיבלו מהמשביר כהחזר חובות מיום שהפכה חדלת פרעון, בטענה כי מדובר בהעדפת מירמה לפי פקודת פשיטת הרגל.
פש"ר 2022/03, פש"ר 2023/03, פש"ר 2024/03, פש"ר 2025/03, אלקליל בע"מ ו-75 אח' נ' קו אופ הריבוע הכחול ו-17 אח' 