בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר (ב', 8.12.03) - ברוב דעות - 12 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי, על מחמוד נאדי, ערבי-ישראלי תושב יפו, שהסיע את המחבל-המתאבד לפיגוע בדולפינריום במכוניתו.
מול דעת הרוב של השופטים דוד בר אופיר ושרה ברוש, שביקשו להחמיר בעונשו של נאדי על-מנת להרתיע מפני הסעת שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) סברה השופטת שרה דותן, בדעת מיעוט, כי יש להסתפק ב-10 שנות מאסר בפועל. נאדי, שהסיע את המחבל המתאבד תמורת 200 ש"ח, הורשע בסיוע לרצח ובסיוע לגרימת חבלה חמורה.
בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי נאדי בחר לעצום את עיניו מלהבחין בכוונותיו של המחבל המתאבד, שניתן היה לזהותן על-פי שיחות הטלפון שביצע עם משלחיו בזמן הנסיעה ועל-פי חולצתו התפוחה.
"למרות שבמהלך הנסיעה חשד נאדי שמדובר במחבל, לא עשה דבר כדי לעצור אותו, ולמנוע את הפיגוע הרצחני", קבעו השופטים.
בכתב האישום המקורי, שהוגש באוקטובר 2002, נטען כי נאדי ידע שהוא מסיע מחבל-מתאבד לביצוע פיגוע רב-נפגעים בתל אביב, ולפיכך ייחס כתב האישום לנאדי עבירות של רצח וגרימת חבלה בכוונה מחמירה. מאוחר יותר הומר האישום ברצח לאישום של סיוע לרצח, לאחר שעורכות דינו של נאדי, לאה צמל ורונית רובינסון טענו, כי לא ידע שהוא מסיע מחבל-מתאבד.
בגזר הדין כותבים השופטים כי "ענישה מרתיעה, בעבירות של סיוע למפגעים ולמחבלים, נובעת מהמציאות היומיומית בה אנו חיים, ועלינו להבהיר למסייעים בכוח כי הם צפויים לעונשים לא קלים, אם יתנו יד, במשמעות הרחבה של ביטוי זה, לביצוע מעשי טרור ופגיעה בביטחון חיינו. נהגים המסיעים מחבלים-מתאבדים ליעדי פיגוע, נותני מחסה למפגעים, ומי שמאבטחים אותם לפני ביצוע העבירה או בשעת הביצוע, כל אלה חייבים לדעת שחומות הכלא ייסגרו עליהם לזמן ניכר אם וכאשר ייצאו לדרכם ויושיטו יד עוזרת למבקשי נפשנו".
עם זאת מצאו השופטים גם שיקולים לקולא, שהביאו אותם להימנע ממיצוי הדין עם נאדי: "מחמוד נאדי הוא איש עבודה שעובד כנהג לפרנסת בני ביתו, אשתו וארבעת ילדיו הקטנים. הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ככל אדם, לבד ממעידה אחת (שאין להקל בה ראש כל עיקר), כאשר הורשע בסיוע לשהייה בלתי חוקית של תושב השטחים בישראל. הנאשם לא למד את הלקח מהרשעה זו, וכשנקרתה בדרכו אותה נסיעה שהביאה לאסון הדולפינריום, לא טרח לבדוק, ולחזור ולבדוק, את כשרות שהייתו של המחבל המתאבד בישראל.
בצד הזכות אנו זוכרים גם את הסיוע שנתנה משפחתו של הנאשם לרשויות המדינה עד שעברה להתגורר בתחומי הקו הירוק, והתביעה איננה כופרת בכך. נזכור גם שהנאשם הסגיר את עצמו, באמצעות אחיו, לרשויות החוק מייד לאחר הפיגוע, מסר את גרסתו ושיתף פעולה עם רשויות החוק.
הוא הביע בפנינו את צערו על עוצמת האסון ועל הקורבנות שנרצחו בו, ואני מאמין לו שדבריו כנים הם ולא נאמרו רק כדי להשיג יתרון במידת העונש. באת כוח התביעה, עו"ד גפני, מסכימה שהנאשם לא רצה בתוצאה הנפשעת של הפיגוע הנורא, שתוצאותיו יהדהדו עוד שנים רבות בתודעתו של הציבור בישראל".
הפיגוע בדולפינריום אירע בערב שבת, ה-1 ביוני 2001. המחבל-המתאבד סעיד חותרי, ירדני שמשפחתו מתגוררת בקלקיליה, פוצץ עצמו בתוך תור הממתינים להיכנס למועדון ה"דולפי", במתחם הדולפינריום, הפופולרי בקרב בני נוער יוצאי חבר העמים. כתוצאה מהפיצוץ הקטלני, נהרגו 21 בני אדם ו-132 נוספים נפצעו. בין הממתינים והנפגעים, היו רבים מתלמידי בית הספר "שבח מופת" בתל אביב.
לאחר הפיגוע ביקשו מפעיליו של המחבל המתאבד כי נאדי יגיע מיד לקלקיליה, וייפגש עמם בפרדס סמוך לעיר, מבלי שיפגוש איש לפני כן. אלא שבשלב זה החל נאדי לחשוש שמא יירצח על-ידי המפעילים. לכן טילפן לאחיו המתגורר ביפו והתייעץ עימו. האח הזהיר את נאדי כי בכוונת מפעילי המתאבד לרצחו, וכי מוטב שלא יחזור לקלקיליה אלא ידווח למשטרה. האח התקשר למשטרה ונאדי נעצר לחקירה.
השופטת שרה דותן ביקרה את החלטת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום נגד חברו של נאדי, עיזת זיאד, ששכנע אותו להסיע את חותרי במוניתו.