נגיד בנק ישראל דוד קליין מציע לממשלה להציב שלושה יעדים כלכליים חדשים: תעסוקה, השקעה בתשתיות וצמצום מימדי העוני. דבריו של קליין נאמרו היום (ג') ביום עיון של אגף התקציבים במשרד האוצר.
לדברי קליין, בנוסף לשני היעדים עימם עובדות ממשלות ישראל מזה למעלה מעשור (יציבות מחירים ושיעור הגירעון הממשלתי ביחס לתוצר) - צריכה הממשלה להציב שלושה יעדים נוספים.
"היעד הראשון הוא להדביק את הפיגור הרב שיש בתחום ההשקעות בתשתית, ולהתארגן כך שנוכל להעלות את רמת ההשקעות בתשתית באופן קבוע, לזו המתחייבת מצרכי הצמיחה ארוכת-הטווח של המשק", אמר קליין.
"אין שבוע שבו לא שומעים על תוכנית זו או אחרת בתחום התשתיות", אמר קליין ונתן דוגמאות ליבול התוכניות מהתקופה האחרונה: תוכנית השקעות של הרכבת לחמש השנים הקרובות; בעיות מימון של פרוייקטים להתפלת מים ומינהרות הכרמל; אירגון מחדש של הנמלים; הפרטת אל על ובזק; פיגור בהשלמת פרויקט נתב"ג 2000;
מקורות גז למשק הישראלי והובלתו לצרכנים; אירגון מחדש של חברת "מקורות"; והתקדמות בהיערכות להקמת "הרכבת הקלה" בת"א ובירושלים.
"עצים יש, אכן, לרוב; אבל היכן היער!?" שואל קליין. כדי שאפשר יהיה לראות אותו צריך שיהיה מַטה בינתחומי, שיפעל בכפיפות לקבינט הכלכלי-חברתי, אשר יטפל בנושאים הבאים:
- כמה יש להשקיע מידי שנה, בחמש השנים הבאות, כדי להשיג את היעד, ובאילו פרוייקטים.
- מעקב אחר טיפולן של יחידות הממשלה השונות בתיכנון ובאישור התכניות, על בסיס של תוכנית מיתאר ארצית מאושרת, כדי לעמוד בלוח הזמנים של ההשקעות.
- עיצוב תפישה מימונית המתאימה לפרוייקטים ארוכי-טווח וטיפול במימושה. לנושא זה שייכים פיתוח השוק החוץ-בנקאי והשימוש בערבויות של ממשלת ארה"ב.
- מידת התמיכה של המדינה בפרוייקטים אלה וצורתה.
- דיווח כמותי, אחת לרבעון, לממשלה ולציבור, על התקדמות ההשקעות בפועל, בכל אחד מהפרוייקטים בתכנית הכוללת.
"מי שמחפש היום נתוני ביצוע רבעוניים על השקעות בתשתית במשק, לא ימצא אותם בקלות, אם בכלל. זאת למרות שמדובר בחלק מרכזי של המדיניות לצמיחה. לצד ידיעות על תוכניות - יש גם ידיעות על קשיים במימושן ואין הרגשה שנעשה כל מה שנדרש כדי להבטיח שהתכנית בכללותה תתבצע בקצב הדרוש", אמר קליין.
היעד השני שמציע קליין הוא להדביק את הפיגור הרב שיש למשק הישראלי בתחום שיעור התעסוקה בהשוואה לממוצע בעולם. "שיעור התעסוקה, נזכיר, הוא היחס בין מספר המועסקים לבין מספר האזרחים בגיל העבודה. הפיגור אצלנו בתחום זה, בהשוואה לעולם, הוא מוכר ומשמעותי, והיקפו הכמותי הוא בסדר גודל דומה למספר המובטלים במשק", אמר.
"גם כאן יש תכניות ממשלה לרוב המיועדות, במישרין ובעקיפין, לעודד תעסוקה בטווח הקצר וביניהן:
- קיצוץ בקיצבאות למובטלים ולמקבלי הבטחת הכנסה;
- הכשרה מקצועית ייעודית בשיתוף עם מעסיקים;
- גידול בשיעור ההשמה של שרות התעסוקה;
- צימצום מספר העובדים הזרים;
ובטווח הבינוני והארוך:
- הורדת מיסוי על הכנסות מעבודה והטבות מס אחרות;
- עידוד השקעות בפריפריה;
- שירותי חינוך שונים.
"גם בתחום זה יש עצים רבים ואין רואים את היער. הצבתו של יעד לגידול בשיעור התעסוקה היה מחייב בחינת תוכניות הממשלה השונות לאור תרומתן להשגת היעד ובכך היה יוצר מכנה משותף לקביעת סדרי עדיפויות בהוצאה הממשלתית ובמיסוי.
"אם משרדי הממשלה היו חייבים להציג את תכניותיהם עם הערכה על תרומתן לתעסוקה, הדיון בממשלה על הרכב התקציב היה יכל להיות תכליתי יותר.
"ברור שעלייה בשיעור התעסוקה קשורה הדוקות למיצוי פוטנציאל הצמיחה של המשק. אם האיסטרטגיה של המדיניות היא לצמוח באמצעות המיגזר העסקי, תוך צימצום גודלה של הממשלה, צריך למקד את היעד בהגדלת שיעור התעסוקה במיגזר העסקי.
"יעד התעסוקה, ובעיקר - במיגזר העסקי, הוא דוגמה מובהקת ליעד שאין לממשלה שליטה ישירה עליו. עם זאת, זו איננה סיבה להירתע מהצבתו, ואין להתרגש מכך אם בשנה מסויימת איננו נמצאים על התוואי הרצוי. מדובר ביעד רב-שנתי כאשר הדגש, תחילה, הוא על הכיוון ורק לאחר מכן על העצמה.
כך, למשל, אחד התרחישים שלנו מדבר על עלייה בשיעור התעסוקה מ- 48.5% ב-2003 ל-49.2% ב- 2004, כאשר שיעור זה הוא תוצאה משולבת של ירידה של 6,000 עובדים במיגזר הציבורי, ירידה של 34,000 במספר העובדים הזרים, וגידול של 73,000 מועסקים במיגזר העסקי.
היעד שלישי אותו מציע קליין להציב הוא צימצום ממדי העוני. לדברי קליין, חיוניותו של יעד זה נובעת מהשינוי המהיר, והלא מתוכנן, אשר חל במדיניות החברתית של הממשלה בשלוש השנים האחרונות, בלחץ הנסיבות הכלכליות.
"המדיניות החברתית, כפי שנוהלה במשך שנים ארוכות, הגיעה, בכל מקרה, לסוף דרכה כבר לקראת סוף העשור הקודם, כאשר התברר שאין לה גבולות, אולם היא נפגעה אנושות בראשית המאה הנוכחית.
"הדבר קרה לא מעט גם בשל האנרכיה שהשתלטה על מדיניות זו בעקבות תופעת החקיקה הפרטית בכנסת בשנים 2000-2002. צריך, אפוא, להתחיל מחדש ולעצב מדיניות חברתית שתהיה עקבית עם יכולתו של המשק הישראלי. דרך מתאימה לעשות זאת היא באמצעות היעד של צימצום מימדי העוני.
כדי לתת תוכן כמותי ליעד זה יש לבחור בין הגדרה יחסית של קו העוני לבין הגדרה מוחלטת. ההגדרה היחסית מקובלת בסקרי העוני אותם מפרסם המוסד לביטוח לאומי, ואילו ההגדרה המוחלטת אומדת את ההכנסה הנדרשת כדי לממן רכישה של סל מוצרים ושרותים מינימלי מסויים ומציבה כיעד את צימצום מספר המשפחות אשר אינן מגיעות להכנסה זו.
"העוני המוחלט, ולא היחסי, הוא זה הניבט מבעד מסך הטלביזיה ביום בו מתפרסם סקר העוני, וסביר להניח כי יכולתה של הממשלה להתייחס לצמצום מימדי העוני במובנו המוחלט גדולה יותר מאשר לעוני היחסי.
לדברי קליין, גישה זו מחייבת היערכות בשני מישורים:
- מחד: גיבוש עמדה באשר לסל המוצרים והשרותים המינימלי, אשר שוויו הכספי יוגדר כקו העוני. עבודות בתחום זה נעשו, הן אצלנו והן בעולם, והן ראויות שידונו בהן כדי להחליט עד כמה הן מתאימות כבסיס למדיניות.
- מאידך, הקמת מערכת מידע על הכנסות המשפחה, מכל המקורות. ניתן להתחיל עם שילוב מקורות המידע הקיימים היום במשרדי ממשלה שונים - מס הכנסה, מס רכוש, ביטוח לאומי, פנסיה, הכנסות מנכסים פיננסיים, וכן תמיכות, או הטבות, הניתנות ע"י משרדי ממשלה שונים (שיכון, דתות, בריאות, חינוך), וכן ע"י רשויות מקומיות, מלכרים והעברות חד-צדדיות מחו"ל. בסיס נתונים משולב זה צריך לספק מידע שלם יותר על התפלגות המשפחות לפי רמת הכנסתן מכל המקורות.
"לצד היערכות זו יש לבחון את מכשירי המדיניות בהם מסתייעת הממשלה כדי לחלץ משפחות מתחת לקו העוני. הידועים בין אלה הם הקיצבאות לסוגיהן והטבות המס והאַגרות לסוגיהן.
"ההנחה היא שבסיס מידע מלא על ההכנסות יאפשר לבחון עד כמה המכשירים בהם משתמשת הממשלה היום יעילים להשגת המטרה של צימצום העוני (כמו קיצבאות ילדים או הבטחת הכנסה) ואכן ממוקדים במעוטי ההכנסה (כמו קצבאות זיקנה)", אמר.
לדברי קליין, חלק בלתי נפרד מהמדיניות לצמצום מימדי העוני הם האמצעים לצימצום העוני בטווח הארוך. בין אלה אפשר להזכיר:
- את האמצעים להגדלת שיעור התעסוקה, אליהם התייחסנו קודם לכן. המאפיין הבולט ביותר של העוני הוא שעניים אינם עובדים, או שהכנסתם מעבודה נמוכה;
- וכן את מימדי החסכון לפנסיה, ואת הצורך להחיל את חובת החסכון לפנסיה, עד רמת הכנסה מסויימת, על כל מועסק במשק, ובכפיפות למשמעת השוק.