יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, מטיל למערכה פצצה חדשה. והפעם, מוכנות מצידו לריבונות ישראלית על הרובע היהודי והכותל המערבי במזרח ירושלים. דבריו אלה של ערפאת, מצוטטים בדוח שמפיצה בימים אלה המועצה האמריקנית לקשרי חוץ, בעקבות פגישה שקיים עימו אחד מחבריה, הנרי סיגמן, ב-3.12.03. הדוח מתפרסם לראשונה (יום ו', 12.12.03) בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני.
על-פי הדוח, ערפאת הביע התנגדות נחרצת לשמועות, לפיהן הוא אינו מכבד את הזיקות הדתיות וההיסטוריות של העם היהודי לירושלים. ערפאת ציין, כי הוא מכיר בריבונות הישראלית על הרובע היהודי והכותל המערבי, אך עמד על-כך שהר הבית יהיה תחת ריבונות פלשתינית ושמזרח ירושלים תוכר כבירת 'המדינה הפלשתינית'.
כזכור, בשיחות קמפ-דיוויד בשנת 2000 בין ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לבין ערפאת, היתה סוגיית הריבונות על ירושלים אחת מנקודות המחלוקת שהביאה בסופו של דבר לפיצוץ המו"מ, ומאוחר יותר לפרוץ העימות עם הפלשתינים. דרישות אש"ף לא התייחסו רק לכנסיית הקבר, למסגדים שעל הר הבית ולרובע הארמני, אלא לירושלים כולה.
ערפאת תבע במסגרת אותן שיחות גם את הכותל המערבי, וטען: "ממשל המנדט הבריטי הצהיר כבר ב-1929, כי הכותל המערבי הוא כותל אל-בוראק [כותל הדמעות] הנחשב לוואקף [הקדש דתי מוסלמי], שלגביו הפלשתינים מחזיקים בזכויות היסטוריות".
עוד אמר ערפאת בפגישתו עם הנרי סיגמן, כי הפלשתינים הכירו במדינת ישראל כאשר חתמו על הסכם אוסלו ולפיכך לממשלת ישראל ולאזרחיה יש את הזכות להגדיר את זהות מדינת ישראל, כל עוד מדובר במדינה דמוקרטית המעניקה שיוויון זכויות לכל אזרחיה, לרבות ערביי ישראל. בדבריו, מתכוון יו"ר הרשות הפלשתינית גם לזכות השיבה, המוקנית כיום אך ורק לאזרחיה היהודים של מדינת ישראל.
בנוגע לאופי ההסדר העתידי, הסביר ערפאת כי הוא מוכן לעקרון של "חילופי שטחים", בתנאים הבאים: השטחים שיוחלפו צריכים להיות זהים בגודלם ובעלי אותו ערך; התהליך צריך להתבצע לשביעות רצונם של שני הצדדים ולא בדרך של החלטה חד-צדדית מצד ממשלת ישראל. כמו כן, לדברי ערפאת, אסור שהשטחים הללו ייצרו אזורים פלשתיניים מבודדים או צירוף מספר גדול של פלשתינים לשטח מדינת ישראל, כתוצאה מחילופי השטחים.
בנוגע לגדר ההפרדה, אמר ערפאת כי לא היה מתנגד לבנייתה, אלמלא היתה נבנית על אדמות פלשתיניות, למרות הרצון ששני העמים יחיו יחד ביחסי שכנות טובה, על-בסיס שלום צודק ובר-קיימא.
ערפאת חזר על עמדתו, לפיה כאשר תוקם 'מדינה פלשתינית', יש להציב כוחות שמירה על השלום מארה"ב ומאירופה, לפיקוח על הגבולות בין שני הצדדים, כפי שקיים בין ישראל לשאר שכנותיה, לדבריו. הוא הסכים לכך שהכוח הצבאי של 'המדינה הפלשתינית' יהיה מוגבל, במידה ויוצב פיקוח בינלאומי.
