בפסיקה תקדימית, קבע (14.12.03) בית המשפט המחוזי בירושלים, בהחלטת ביניים, כי תביעות בעילה של הפרת זכויות יוצרים ולשון הרע שנעשו באינטרנט, ניתן להגיש בכל בית משפט בארץ, ולא עולה שאלת הסמכות המקומית. עד היום, רק פסק דין אחד של בית משפט שלום התייחס לסוגיה זו, שאינה מוסדרת בחוק או בפסיקה גבוהה.
פסק הדין מהווה כרסום נוסף בשאלת הסמכות המקומית, ההולכת ומאבדת מחשיבותה בשנים האחרונות, כפי שגם השופטים מציינים זאת בפסיקתם.
הרקע לתביעה בפני בית המשפט הובאה תביעתה של חברת .Getty Image Inc (הידועה גם כ"אימאג' בנק"), שהינה חברה אמריקנית המחזיקה בבעלותה מאגר צילומים, איורים ותמונות, אותם היא מספקת בעיקר לקטלוגים ותשדירי טלוויזיה ומייצגת צלמים מכל העולם. לחברה אתר אינטרנט, ממנו ניתן להוריד תמונות תמורת תשלום. לחברה זכיינית בישראל בשם "מראות אימאג' בע"מ", המוסמכת בשם חברת Getty, להסדיר את השימוש בתמונות באתר. שתי חברות אלו, יחד עם 69 צלמים זרים אמריקנים, הם בעלי זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים בתמונות אשר מפורסמות באתר.
בתביעה, שהוגשה בידי עורכי הדין פרופ' מיכאל קורינאלדי וגלעד קורינאלדי, המתמחים בזכויות יוצרים, נטען כי חברת רעות מחשבים ותקשורת בע"מ, העוסקת בין היתר, בבניית אתרי אינטרנט מסחריים עבור לקוחותיה, בהם היא משלבת צילומים, וכן עוסקת במתן שירותי עיצוב ומולטימדיה ממוחשבים לחברות מסחריות, לרבות מתן שירותי אירוח (hosting) לאתרי אינטרנט קיימים, הפרה את זכויות היוצרים שלה ב-69 תמונות, אותן "גנבה" מאתר האינטרנט שלה.
מתוך 69 התמונות, 11 הוצבו באתר חברת רעות (
www.reut.co.il) והיתר מוקמו באתרים שהקימה החברה עבור גופים שונים. קבוצת רעות הקימה אתרים עבור עסקים שונים במקומות שונים בארץ, כגון קיבוץ מרחביה, קלסיגן, דוד בועז (לשעבר הממונה על התקציבים באוצר), הרקיע, ראש הנקרה, ורשת הקונדיטוריות בונז'ור. בכל אחד מאתרי האינטרנט שנבנו על-ידי "רעות", ישנה קישורית (hyperlink) לאתר האינטרנט שלה.
רעות חייבה את לקוחותיה, להם בנתה את האתרים, גם בגין התמונות שלכאורה לא היו שלה, כאמור. הלקוחות, מצידם, טענו כי לא ידעו מניין לקוחות התמונות אותן שיבצה החברה באתריהם. תוך שהם נעזרים בחוקר פרטי, התגלתה הגניבה לכאורה של רעות על-ידי התובעים, ומכאן הוגשה התביעה.
התביעה הוגשה בירושלים, הנתבעת מבקשת להעבירה לחיפה את התביעה הגישו מראות אימאג', אימאג' בנק והצלמים האמריקנים לבית המשפט המחוזי בירושלים, "לאור מקום ביצוע ההפרות ברשת האינטרנט בכל אתר ואתר (תפוצת האינטרנט לכל משתמש בכל מקום)".
תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מציבה 5 חלופות אפשריות, מהן יכול לבחור התובע היכן להגיש את תביעתו [בהנחה שאין זו תביעה שכולה במקרקעין ואין תניית שיפוט בין הצדדים, כמובן; נ.ש.]. החלופות שמעלה התקנה: מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, מקום יצירת ההתחייבות, המקום שנועד לקיום ההתחייבות, מקום מסירת הנכס ומקום המעשה או המחדל שבגינו תובעים (בעיקר בתביעות נזיקין).
עורכי הדין טל בננסון וש' צוקרמן טענו בשם הנתבעים, לחוסר סמכות מקומית של בית המשפט הירושלמי, באשר הם כולם מתגוררים בחיפה ושם מנוהלים עסקיהם. עוד טענו, כי גם לתובעים אין כל זיקה לירושלים, באשר מקום מושבה של חברת מראות אימאג' הוא בתל אביב ושאר התובעים הם תושבי-חוץ.
מנגד, טענו עורכי הדין פרופ' מיכאל וגלעד קורינאלדי כמה טענות חלופיות: ראשית טענו, כי ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט בכל מקום בארץ. שנית, הפרות הנתבעים מבוצעות באתרי אינטרנט בישראל, לרבות ירושלים, ופרסום באינטרנט - כמוהו כפרסום בעיתון. עוד טענו, כי די בניהול עסקים על-ידי שליח או סוכן, על-מנת להקנות סמכות מקומית. לבסוף טענו, כי לבית המשפט המחוזי בירושלים נתונה סמכות שיורית, בכל מקום בו לא מתקיימת אחת החלופות שהוזכרה לעיל.
כן ציינו, כי לאחרונה חל פיחות משמעותי במעמדה של הסמכות המקומית, לאור ההתפתחות בתחום התחבורה בארץ, הגוברת על עקרון הבטחת נוחות הצדדים, וגם בית המשפט הכיר בכך.
ביהמ"ש: אין חלופה המתאימה כמו כפפה ליד השופט יוסי שפירא ציין, כי אכן מדובר בסוגיה שהחוק טרם קבע לה הסדר פרטני. מעבר לכך, "אין בתקנה 3 הנ"ל חלופה, שעל-פניה ניתן להתאימה למקרה שבפנינו ככפפה ליד. כל חלופה מעוררת שאלות שראוי להתכבד ולבדוק אותן מן הפן העובדתי והמשפטי כאחד. למעשה, טענת המבקשים הינה כי יש ללכת בעקבות הכלל מן המשפט הרומי - 'ילך התובע אחר הנתבע'".
השופט שפירא צמצם את 5 החלופות לכדי 2 שניתן לומר שהן באות בחשבון: הראשונה, היא זו העוסקת במקום עיסוקו של הנתבע, "המעוררת את השאלה האם הוא מתפשט על כל הארץ?". השנייה, עוסקת במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.
"נראה, כי טרם התגבשה חקיקה בישראל בנושא 'מקום מושבו' של אתר אינטרנט. לכאורה", אומר השופט שפירא, "ניתן לומר, כי מקומו בכל אתר ואתר. זהו יתרונו הגדול ואולי אף חסרונו, שכן ניתן לטעון בהקשר זה, הינה מקום מושבו של בעל האתר הינו במקום בו נמצא השרת (server), המספק לו את שירותיו ומאחסן את המידע. אפשרות זו בוודאי שאינה סבירה, באשר השרת יכול להיות במקומות נידחים על-פני כדור הארץ, ובוודאי שהגשת תביעה שם אינה מעשית לשני הצדדים".
גם במשפט המשווה אין תשובה אחידה בית המשפט ציין, כי "סכסוך בדבר פעילות באינטרנט יכול ויהא בעל אופי בינלאומי, כאשר כל צד נמצא בארץ אחרת (או במקומות להן מערכת משפטית השונה מאזור לאזור, כגון במדינות השונות בארה"ב). כל צד מעוניין, מטבע הדברים, להחיל את הדין המהותי שבמדינתו לפתרון המחלוקת, ומכאן חשיבות נושא הפורום".
"הקושי הוא, אפוא, מובן ויכול להביאנו למחוזות רחוקים... מטבע הדברים, בארה"ב, המצבים שנוצרים בתחום זה מביאים לפסיקה מרובה בהיבטים שונים והספרות המשפטית הינה עניפה. גם במדינות אחרות, לרבות אוסטרליה וכן בצרפת, מתחבטים בסוגיות אלה, 'המנתצות תפיסות משפטיות בנות מאות ואלפי שנים, שלפיהן סמכות השיפוט של המדינה נעצרת בגבולה הטריטוריאלי'".
מוסכם על הצדדים, ציין השופט שפירא, כי לרשת הקונדיטוריות בונז'ור ישנם 2 סניפים בירושלים, וכבר נפסק כי "כי די בניהול עסקים על-ידי שליח או סוכן, על-מנת להקנות סמכות מקומית". מעבר לכך, "הנטייה כיום הינה שלא להעביר תובענות לבית משפט במחוז אחר, או לבית משפט שווה דרגה בתחום אותו מחוז, בנימוק של 'מירב הזיקות' או 'מאזן נוחות' הצדדים", בעיקר לאור זאת שישראל היא מדינה קטנה בשטחה ו"בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם, בעידן בו אנו חיים".
פס"ד בערכאה נמוכה דחה בקשה דומה פסק הדין היחידי ממנו ניתן להסיק בסוגיה זו, ניתן בערכאה נמוכה יותר - בית משפט השלום בקריית גת, שדן בתביעת דיבה בגין פרסום בעיתון ידיעות אחרונות ובאתר Ynet, שם דחתה השופטת רחל לביא-ברקאי בקשה למחוק את התביעה על-הסף, בשל טענה של חוסר סמכות מקומית.
השופטת קבעה, כי "אשר לעצם הפרסום בעיתון – אין מחלוקת כי מרכז עסקיו של עיתון ידיעות אחרונות הינו במרכז הארץ, לא כל שכן הדפסתו ופרסומו. אלא, שעיתון ידיעות אחרונות מופץ ומפורסם בכל רחבי ישראל ואף מחוץ לגבולות ישראל בכל מחוזות הארץ ובין השאר גם לבית, ועל-כן אין חולק כי קיימת לבית המשפט בקריית גת סמכות עניינית ומקומית לדון בתביעה מכח האמור בתקנה 3(א)(5)... שהיא 'מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".
לגבי הפרסום באינטרנט, קבעה השופטת ברקאי, כי "ניתן להשליך על-כך שהפרסום באינטרנט כמוהו כפרסום בעיתון. התפוצה באינטרנט מגיעה לכל רחבי הארץ ואף מעבר לגבולות מדינת ישראל והפרסום יכול להגיע לכל משתמש באתרי האינטרנט. לכן, גם אם משרדי אתרי האינטרנט או מרכזי המחשבים המרכזים את מעבר התקשורת ממוקמים במרכז הארץ, הרי שהפרסום באתרים מגיע לכל משתמש בארץ, ובוודאי, בין השאר, גם לתושבי מחוז הדרום".
"מקום המעשה/המחדל" באינטרנט - הוא בכל מקום משכך, קבע השופט שפירא, כי גם אם לא ניתן לומר כי פרסום באינטרנט נכנס לגדרי תקנה 3(א)(5), הרי "שיש לפרש התקנות בהתאם למצבים חדשים הנוצרים בחיינו, ויש לפסוק כך גם ללא צורך בחקיקה נוספת".
לכן, דחה השופט את הבקשה להעביר את מקום הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, וקבע כי התביעה נכנסת לגדרה של תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי.
בש"א 2841/03 במסגרת ת.א. 5242/03 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ ואח' נ' מראות אימאג' בע"מ ואח'