פערי השכר בין שני העשירונים העליונים לשני עשירונים הנמוכים גדלו מאוד במהלך שנות ה-90, למרות שמדיניות השכר המוצהרת של הממשלה היתה לשמור על עליות שכר אחידות.
כך קובעים פרופ` צבי זוסמן, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, ודן זכאי, כלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל, במחקר שהוצג אתמול (א', 28.12.03) בכינוס השנתי של בנק ישראל.
המחברים קובעים, כי השכר הבסיסי שמשקף את הסכמי השכר הקיבוציים אכן תרם להקטנת פערי השכר, אולם זחילות תוספות השכר והדרגות הן שתרמו לעליית פערי השכר הגדולים במשק, ובשירות הציבורי בפרט.
זוסמן וזכאי מציינים, כי זחילות תוספות השכר, שהתעצמו בתקופת האינפלציה ומנעו שחיקת השכר, אמנם הואטו, אך לא בקצב המספק. מתברר כי מזחילות תוספות השכר נהנו בעיקר העשירונים העליונים, והדבר נמנע ממקבלי השכר הנמוך.
גם הורדת השכר ההתחלתי של עובדים צעירים וחדשים, כתוצאה ממדיניות מכוונת של הממשלה, גרמה להגדלת פערי השכר במשק בכלל ובשירות הציבורי בפרט.
עוד מתברר, כי עיקר הגידול בשכר הבסיסי ניתן לבעלי השכלה אקדמית, המרוכזים יותר בעשירונים העליונים. בנוסף, היו גם עליות שכר משמעותיות לבכירים במשרדי ממשלה `מועדפים` בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים, דבר שתרם לגידול הניכר בפערי השכר.
על-פי זוסמן וזכאי, גדל שיעורם של העובדים בעלי שכר נמוך במשק, וכתוצאה מכך גדלו גם פערי השכר ואי-השיוויון בקרב השכירים בשירות הציבורי.
לדעת המחברים, הגידול בפערי השכר בשנות ה-90 מפתיע גם על רקע התייצבות פערי השכר בסקטור העיסקי בתקופה הנזכרת, לאחר גידולם המהיר בשנים קודמות.
על-פי הנתונים, משקלם של בעלי השכר הנמוך מכלל השכירים בשירות הציבורי הגיע בראשית העשור ל-16.4%, עלייה לעומת 14.8% בשנת 92`. משקלם של בעלי השכר הנמוך מכלל השכירים בסקטור העיסקי ירד במידה מסוימת, אך נותר ברמה גבוהה של כ-25%.
עוד מתברר מהנתונים, כי השכר הריאלי בשני העשירונים הנמוכים עלה בתקופה הנזכרת בשיעור של 18.1% בלבד, לעומת עלייה מהירה של 32.9% בשני העשירונים העליונים.
כתוצאה מכך, פערי השכר בין העשירונים העליונים לנמוכים עלה מפי 3.57 לפי 4.02, גידול של 12.6 נקודות האחוז. פער השכר בין העשירון העליון לעשירון התחתון היה משמעותי יותר, ועלה מפי 4.73 לפי 5.69, גידול של 20.5%.
זוסמן וזכאי קובעים, כי הגידול בפערי השכר אינו נובע מתנודות מקריות בשכר הממוצע משנה לשנה, אלא נוצר תוך כדי העלייה הגדולה בשכר הריאלי בשנים 1995-1996, במהלך השלמת הביצוע של הסכמי השכר שנחתמו בשנים 1993-1994. כך התייצבה בסוף שנות ה-90 רמת פערים גבוהה באופן משמעותי מזו שבתחילת שנות ה-90.
הסכמי השכר המפליגים בשירות הציבורי נחתמו ובוצעו במהלך כהונתם של אברהם שוחט כשר האוצר, ואהרון פוגל כמנכ"ל האוצר.
זוסמן וזכאי מדגישים, כי העליות החריגות בשכר במגזר הציבורי הביאו בסופו של דבר לגידול ניכר בהוצאות הממשלה ולעלייה בגירעון התקציבי.
חריגות אלה היו אחראיות במידה רבה להרעה במאזן התשלומים, לקיצוצים החריפים בתקציב המדינה החל משנת 1997, ולהשפעה המצמצמת של קיצוצי תקציב אלה על ההאטה בפעילות המשקית.
