כאשר ניגשים לבחור את הסיפורים הבולטים של שנת 2003 בתחום המשפט, קשה להתלבט באשר ל"זוכה" במקום הראשון. ראש הממשלה אריאל שרון, הוא שמחזיק בהישג המפוקפק. הפרשיות הפליליות והציבוריות שנכרכו בשמו, ובשמם של שני בניו, עמרי וגלעד, לא היו מביישות כל רפובליקת בננות ממוצעת.
מן העבר השני, האמת חייבת להיאמר: חיפשו אותם. התקשורת [אדייק: אנשים מסויימים בתקשורת, נ.ש.] חיפשה לכלוכים וסיפורים אצל משפחת שרון, עם זכוכית מגדלת, וירתה לכל הכיוונים. בעובדה זו אין, כמובן, כדי להכשיר את המקרים בהם התקשורת "פגעה".
משפחת שרון יכולה היתה לגרוף כמה תארים נוספים, בנוסח התוכניות המשודרות בעיקר בערוץ 2: כוכב נולד (עמרי או גלעד - תבחרו אתם), משפחה שכזאת, תיקים באפילה ועוד.
בניו של ראש הממשלה יצאו ובאו בחקירות משטרה, אך בשרון עצמו כל זה נגע מעט מאוד, לפחות לכאורה: ראש הממשלה היה טרוד רוב הזמן בעניינים המדיניים-ביטחוניים, הפיגועים, גדר ההפרדה, תחזוק הקואליציה, מסעות לחו"ל וכו'.
מעבר לכמות הפרשיות שנתגלו חדשות לבקרים, יצא קצפם של הציבור והתקשורת על שתיקתם של בניו של ראש הממשלה ברוב החקירות. לאחר שגם ח"כ נעמי בלומנטל שתקה בחקירתה בעניין אחר, עלתה לדיון ציבורי ביתר שאת, השאלה האם ראוי כי איש ציבור ישמור על זכות השתיקה בחקירתו.
ברור, כי מפאת קוצר היריעה לא ניתן להקיף כאן את כל הנושאים המשפטיים החשובים שאירעו השנה. הסקירה להלן הינה מדגמית בלבד. אין לייחס להשמטת נושאים מסויימים כוונה כלשהי, ויסלחו לי רבים ו"טובים" שאינם מופיעים כאן, שחלקם היו יכולים אולי לזכות בכבוד המפוקפק, קצת אחרי שרון.
המקום הראשון: פרשיות משפחת שרון ואלה עיקרי החשדות שהועלו נגד משפחת שרון במהלך השנה:
פרשת האי היווני - החשד: גלעד שרון הועסק כיועץ בשכר של מיליוני שקלים אצל הקבלן ואיש העסקים דודי אפל. בתמורה, סייע ראש הממשלה לקידום עסקיו של אפל בעניין פרויקט האי היווני, שביקש לדבריו לרכוש, ובענייני נדל"ן אחרים בחו"ל.
פרויקט גינתון - החשד: בעת שאריאל שרון כיהן כשר התשתיות ואפל עסק בבניית פרויקט גינתון, פעל שרון למענו במינהל מקרקעי ישראל.
אי-הסדרים בפריימריז - החשד: ראש הממשלה ובנו עמרי גייסו, בניגוד לחוק, מיליוני שקלים לצורך מימון הפריימריז לראשות הליכוד בשנת 2001. בהמשך אף שימשו הכספים לצורך מימון הקמפיין של שרון לראשות הממשלה. לשם כך, השתמשו בין היתר בחברת אננקס מחקרים כחברת קש. פרשה זו הולידה את פרשת סיריל קרן.
פרשת סיריל קרן - החשד: ראש הממשלה ובניו עמרי וגלעד קיבלו הלוואה בסך 1.5 מיליון דולר, מאיל ההון הדרום-אפריקני סיריל קרן ומאנשי עסקים זרים אחרים. ההלוואה שימשה להחזר הכספים לחברת אננקס מחקרים, אותם קיבל ראש הממשלה שלא כדין כתרומות במסגרת הפריימריז לליכוד.
פרשת קרקעות כפר מל"ל - החשד: ראש הממשלה שרון התקשר למנכ"ל משרד התחבורה וביקש ממנו להקטין את הפגיעה בבני משפחת מלמוד, ידידיו-שכניו במושב כפר מל"ל, אשר תבעו הגדלת הפיצויים שיינתנו להם בשל הפקעת קרקע מהם לצרכי סלילת כביש. לאחר התערבותו, הוגדלו הפיצויים לידידיו ב-110,000 דולרים. בחודש ספטמבר, קבע היועמ"ש כי אין מקום להעמיד את שרון לדין, אולם הפיצוי המוגדל שקיבלו בני משפחת מלמוד - נשלל מהם.
החלטה 755 של מינהל מקרקעי ישראל - החשד: מבקר המדינה קבע בדוח 53ב, כי ראש הממשלה פעל, תוך ניגוד עניינים, למען שינוי החלטה 755 של מינהל מקרקעי ישראל בתחום הקרקעות החקלאיות, החלטה ממנה אמורים ליהנות הוא ומשפחתו. היועמ"ש החליט כי לא נמצא בסיס ראייתי המצדיק הפניית העניין לחקירה, על-אף ההיבט הציבורי החמור שבמעשים.
המקום השני: פרשיות הפרקליטות הפרקליטה המדליפה (1) - התחלנו את השנה עם "הפרקליטה המדליפה", הלא היא עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ'. החשד: הפרקליטה הבכירה הדליפה את מסמך חיקור הדין בארה"ב, בפרשת 'שרון-סיריל קרן', לעיתונאי 'הארץ' ברוך קרא, ממניעים פוליטיים-אישיים. סעיפי האישום נגדה: גילוי בהפרת חובה, מירמה והפרת אמונים. העונש המירבי הקבוע בחוק, בגין העבירות: 3 שנות מאסר. כעת, ישנה בעיה עם מקום הערכאה שתדון בעניינה.
הפרקליטה המדליפה (2) - המשכנו את השנה עם פרקליטה נוספת החשודה בהדלפה, אם כי ממניעים שונים לחלוטין, ואחר כך אף התברר כי למעשה לא הדליפה דבר שלא היה גלוי. עו"ד ענת סבידור-גולדנצוויג, פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז מרכז, ריכזה את הטיפול בפרשת האי היווני ונפלה קורבן לעוד אחד מתעלוליו של החוקר הפרטי דוד ספקטור. באמצע היה כתב רשת ידיעות תקשורת, יחיאל דותן, שבינתיים פוטר מעבודתו בשל "בעיות אמינות". היועמ"ש קבע: אין היבטים פליליים בחקירה, והורה להעבירה לבחינה משמעתית בנציבות שירות המדינה.
פרשת מזרחי - מדובר בפרשה חמורה, אותה חשף העיתונאי יואב יצחק עוד בראשיתה, ואולם רק לקראת סוף 2003 גיבש היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו: להדיח את ניצב מזרחי מתפקידו כראש אגף החקירות במשטרה, בכפוף לשימוע. דוח היועץ, בקצרה: ניצב מזרחי פעל להקליט ולתמלל שיחות פוליטיות ואישיות, בהן שיחות של קטינות ושל עיתונאים; שיקר למפקדיו וגם העליל על פקודיו - כאילו הם-הם האחראים לחריגות, וכאילו הוא לא ידע על-כך ועוד. פרקליטת המדינה ניצבה להגן על מזרחי, כחלק משילוש מאוד לא מקודש, מה שהביא למתיחות חסרת תקדים בינה ובין היועמ"ש.
מקום שלישי: כנסת תחת אזהרה בחודשים האחרונים נדמה, כאילו כל תפקידה של ועדת הכנסת מתמצה בדיונים בהסרות חסינות. מכל מקום, אלה הנושאים שעל סדר יומה לאחרונה.
ח"כ נעמי בלומנטל - ח"כ נעמי בלומנטל עומדת לדין בימים אלה, באשמה של עבירות שחיתות (מתן וקבלת שוחד בחירות), ובשיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. החשד: מימון אירוח פעילי ליכוד במלון "שרתון סיטי טאוור" ברמת גן, ערב הפריימריז בליכוד. בנוסף, ניסיון לתאם עדויות ולהדיח עדים (הנהג אסי אוסקי). הסכימה לוותר על חסינותה, כדי שניתן יהיה להעמידה לדין. ועדת הכנסת הסירה החסינות ברוב של 17 תומכים ו-2 נמנעים.
ח"כ מיכאל גורלובסקי - הפרשה שמסעירה את הכנסת. במהלך ההצבעה הידנית על התוכנית הכלכלית, באישון לילה, הצביע גורלובסקי במקומה של ח"כ ענבל גבריאלי. גורלובסקי מיהר להודות במיוחס לו, אולם טען כי עשה כן בתום-לב. ועדת הכנסת דחתה את בקשת היועמ"ש להסיר את חסינותו, ברוב של 11 מתנגדים ו-6 תומכים.
ח"כ יחיאל חזן - עוד חשוד בפרשת ההצבעות הכפולות בכנסת. לפי הנטען, הצביע במקומו של ח"כ גלעד ארדן באותו ליל הצבעות ארוך. חזן מכחיש את המיוחס לו ואף גרם לפיצוץ הדיונים בוועדת הכנסת בעניין חסינותו. לבסוף, הודיע כי הוא מוותר עליה, אולם לראשונה בתולדות הכנסת, סירבה הוועדה להיענות לבקשת היועמ"ש, למרות שחזן ויתר על החסינות. 8 התנגדו, 7 תמכו ו-2 נמנעו. בג"צ ידון בראשית ינואר בעתירות שהוגשו נגד ועדת הכנסת בעניינם של חזן וגורלובסקי.
ח"כ יאיר פרץ - "הצליח" להיכנס לרשימה ממש בדקה ה-90'. החשד: פרץ קשר קשר להשגת מטרה אסורה, כאשר ניסה בחורף 97' להשיג תעודה, לפיה סיים כביכול תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן, על-אף שלא עמד בדרישות האקדמיות של האוניברסיטה ולא נרשם בה כדין. כן מואשם בנטילת שוחד, הפרת אמונים וקבלת דבר במירמה, לאחר שלמד בשלוחת ברלינגטון מבלי לשלם שכר לימוד. כן מואשם כי זייף עבודות שאינן שלו. הדיונים בהסרת החסינות - בעיצומם.
אירועים משפטיים בולטים אחרים דוח ועדת אור - ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים, בראשות שופט בית המשפט העליון, תאודור אור, שחקרה את מהומות אוקטובר 2000, במהלכם נהרגו 13 מערביי ישראל, קבעה: במשטרה השתרשה תרבות טיוח ועדויות שקר; לקחים קודמים לא יושמו; גינוי חריף לאהוד ברק - בלא פסילה להתמודד על ראשות הממשלה; גינוי לשלמה בן-עמי - תוך פסילתו לכהן כשר לביטחון פנים; פסילת יהודה וילק ואליק רון לכהן במשרד לביטחון פנים; וגינוי חריף והמלצה לפתיחת חקירה פלילית נגד תשעה קציני משטרה; גינוי חריף לראשי המגזר הערבי בישראל.
משפט התנועה האיסלמית - 5 מראשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, ובהם ראש הפלג הצפוני שלה, השייח' ראאד סלאח, וראש עיריית אום אל-פאחם, ד"ר סלימאן בן-אחמד אגבריה. החמישה עצורים עד תום ההליכים ומואשמים של עבירות ביטחון, חברות בארגון טרור, הלבנת הון, מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעות לאוייב. השייח' סלאח אף מואשם ביצירת קשר עם סוכן אירני. זהו אחד מכתבי האישום החמורים שהוגשו נגד פעילים בתנועה שהתיימרה לעסוק בעניינים ציבוריים במגזר הערבי.
משפט ברגותי - מי שהיה ראש התנזים בגדה ואחד המסיתים הגדולים נגד ישראל, מרואן ברגותי, נעצר אמנם כבר אשתקד בידי כוח יחידת דובדבן, אולם מעשית, משפטו החל השנה. ברגותי, המואשם באחריות לרצח 27 ישראלים ולפציעתם של מאות אחרים, הפך את בית המשפט לזירת נאומים פוליטית עבורו, ואף קרא לשופטים להתנגד לשפוט אותו "כמו שהטייסים מתנגדים לכיבוש".
פרשת התארים הפיקטיביים - החשד: אברהם אבן-חן, האחראי על השלוחות הישראליות של אוניברסיטת לטביה וברלינגטון קולג', מואשם במתן שוחד לאנשי ציבור, על-מנת שיקדמו את עניינן של השלוחות. בין החשודים בקבלת תארים פיקטיביים ופטור משכר לימוד: מזכיר הסתדרות המורים לשעבר, אברהם בן-שבת, ניצב (בדימ.) אליק רון, ח"כ יאיר פרץ, אנשי צבא ומשטרה.
בג"צ צחי הנגבי - בג"צ (1993/03) קובע, ברוב של 5 מול 2: השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, יוכל להמשיך לכהן בתפקידו. דעת הרוב מכריעה, כי אין ניגוד עניינים בעובדה שלשר האחראי על המשטרה ישנם כמה תיקי חקירה שנסגרו נגדו בעבר, מבלי שהוגשו נגדו כתבי אישום.
זיכוי שמעון שבס - בית המשפט העליון זיכה את שבס מעבירות של שוחד, ניסיון ללקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים, שבחלקן הורשע במחוזי. בדעת רוב, קבעו שני שופטים כי ניגוד העניינים בו שבס היה מצוי, אינו עולה כדי עבירה פלילית, מאחר ולא הוכחה מודעותו לעבירה. השופט חשין קיבל את בקשת הפרקליטות וקבע כי ביהמ"ש יקיים דיון נוסף בעניינו, בהרכב מורחב של 9-11 שופטים, כשהפרקליטות מצהירה כי לא תבקש עונש מאסר, באם יורשע שבס (דנ"א 1397/03).
'התיק הציבורי' של אריה דרעי - בית המשפט השלום הרשיע את אריה דרעי בעבירה של הפרת אמונים וזיכה אותו מ-4 אישומים אחרים של מירמה ושוחד. על-פי כתב האישום, דרעי ניצל לרעה את מעמדו וסמכויותיו והעביר כספים מתקציב משרד הפנים לעמותות ולגופים חרדיים, ביניהם עמותה בראשות אחיו יהודה, המזוהים עם ש"ס, תוך כדי ניגוד עניינים, הפרת נוהל תמיכות של משרד הפנים ושלילת שיקול דעתם של הרשויות המקומיות.
הרשעת סאלח טריף - בית משפט השלום הרשיע את מי שהיה השר הלא יהודי הראשון בישראל, סאלח טריף, בעבירות של מתן שוחד, מירמה והפרת אמונים. כשכיהן טריף כיו"ר ועדת הפנים של הכנסת, נפגש עם רפי כהן, אז ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, ומסר לו שוחד בסך 2,000 דולר, כדי שיפעל למען מתן אזרחות לחברו הפלשתיני.
