שוב עולות טענות חריפות נגד התאמתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לתפקיד היועץ, והפעם לא מצד אקדמאים: במכתב ששלח יו"ר עמותת "נפגעי מס רכוש" (נמ"ר), שבתאי עזריאל, לחברי ועדת בך לאיתור מועמדים לתפקיד היועץ, מאשים עזריאל את מזוז באי כיבוד פסק דין של בית המשפט העליון ובחיפוי על מעשי שחיתות.
עמותת נמ"ר טוענת זה שנים לניגודי עניינים חריפים של חלק מחברי ועדות הערר לפי חוק מס רכוש וחוק מיסוי מקרקעין, הדנות בערעורים על שומות מס רכוש ומס שבח. לפי הטענה, חלק מחברי ועדות הערר - משפטנים ושמאים מהמגזר הפרטי - מייצגים לקוחות בפני פקידי מערכת המס ולאחר מכן דנים במחלוקות שבין אותם פקידים לבין הנישומים.
"כבר תואר על-ידי בעבר", כותב עזריאל, "שמס רכוש גבה כספים במירמה מהנישומים באמצעות שומות פיקטיביות. טענה זו נתמכת בדוח מבקר המדינה 46, דוח ועדת גבאי (אפריל 97), פסק דין בבג"ץ 7855/96, עדויות בוועדות כנסת ועוד. בשנים 97' עד 99' למשל, שבהן מחירי הקרקעות צנחו בעשרות אחוזים, השומות לא קטנו ובהערכה, המדינה גבתה בשנים אלה כמיליארד שקלים שלא כחוק, ומסרבת לספק הבהרות".
"למערכת המס סייעו ועדות הערר של מס רכוש, שפעלו איתו בשיתוף פעולה מלא כנגד הנישומים. מדובר בערכאה שיפוטית לכל דבר ועניין הכפופה למשרד המשפטים, שפעלה על טהרת השוחד הגלוי. יואיל הקורא ויתאר לעצמו, שהוא הולך להישפט אצל אדם שהתמנה באמצעות בעל דינו ופועל אצלו כמאכער, ברשות מלאה ובידיעת הכל".
לטענת עזריאל, כל התלונות שהוגשו בעניין לא טופלו על-ידי משרד היועץ המשפטי לממשלה, ובדצמבר 1997 הוגשה עתירה לבג"צ כנגד ועדות הערר. "בעתירה", כותב עזריאל, "הוצגו ראיות כי בוועדות אלה מכהנים עורכי דין ושמאים שנבחרו על-ידי אנשי מס רכוש (!), משתפים פעולה עם הפקידים, מייצגים בפניהם את לקוחותיהם (שוחד כהגדרתו בחוק העונשין) וייתכן ששעה לפני או אחרי הדיון בוועדה, קיים הפקיד פגישת עבודה עם שופטיו.
אפילו למחלקת הבג"צים בפרקליטות, היה ברור שמדובר בעניין בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת".
"פסק הדין מיום 30.6.99, חייב את משרד המשפטים לקבוע קריטריונים למינוי חברי ועדות ערר, כך שיימנעו ניגודי העניינים, אך בדיון של בכירים ממשרדי האוצר והמשפטים שהתקיים בלשכת טנה שפניץ, המשנה ליועמ"ש וחברה בכירה ופעילה במועצה לבתי דין מינהליים, התקבלה החלטה ש'אין מקום לקבוע קריטריונים', דהיינו סירוב למלא אחר פסק הדין. שפניץ, לא סולקה בבושת פנים מתפקידה, וכנראה שזוהי הנורמה הדרושה לכהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה".
המועצה לבתי דין מינהליים היא גוף המפקח על ועדות הערר ומייעץ בעניין זה לשר המשפטים. מני מזוז כיהן במועצה, שלטענת עזריאל לא עשתה דבר כדי לממש את פסק דינו של בית המשפט העליון ולקבוע קריטריונים למינוי חברי ועדות הערר. "יש לפיכך לברר עם מזוז, מה יש לו לומר על המחדל, כפי שמתגלה בממצאים שבעתירה, או שמא לדעתו אין זה כלל מחדל?", כותב עזריאל ומוסיף: "השאלה החשובה יותר היא, האם אפשר כלל להניח שכיועץ משפטי לממשלה הוא יפעל באופן שונה ובאחריות יותר גבוהה? האם בכלל הוא זכאי להזדמנות נוספת, שתבוא ללא כל ספק על חשבון הציבור? אחרי הכל, אין כל ספק מה היה בית המשפט אומר עליו כמנהל, אילו היה מדובר בעסק פרטי, שבעקבות מחדל שלו נפגעו אזרחים".
"לחברי המועצה לבתי דין מינהליים שמזוז הוא מחבריה", כותב עזריאל לוועדת בך, "אין כל אינטרס לשמור על אינטרס הציבור. אילו היה להם אינטרס כזה, עתירות נמ"ר היו מתייתרות ולאחר שהתקבל פסק דין, המועצה היתה מיוזמתה פועלת ליישם את הקריטריונים שהתקבלו בעניין מינוי חברי ועדות הערר למס רכוש, גם על ועדות הערר של מס שבח, מבלי להמתין להגשת בג"ץ נוסף ולמתן פסק דין".
הכותב מבקש מחברי ועדת בך להפנות למזוז את השאלות הבאות: "מהם נימוקיו לרשלנות המועצה לבתי דין מינהליים ומדוע מעורבותו היתה אפסית?"; "מדוע לדעתו, כיועץ משפטי לממשלה הוא יפעל אחרת בעניין ועדות הערר, שהן ערכאה שיפוטית הדנה בעניינים שבין האזרח לשלטון?"; "מה דעתו על אי-נקיון כפיים במערכת המשפט בישראל (הכוללת ועדות ערר) וכיצד הוא מתכוון לפעול כנגד תופעה זו (בהנחה שבמקרה ועדות הערר למס רכוש, הוא כלל לא התערב)?"; ו"כיועץ משפטי לממשלה, כיצד בכוונתו לפעול כנגד כפיפים שלא ימלאו את משימותיהם, כפי שהוא עצמו לא מילא את משימותיו?"
"על אדם ממליצים בגלל הישגיו. מצאתי שכל עוד המדובר במועמדים שהגיעו מהשירות הציבורי, הכשלונות לא נמנים" כך עזריאל, שמסכם: "כך או אחרת, מן הראוי שהוועדה תחיל על המועמד אחריות אישית כמקובל אצל מנהלים בארגון ותימנע מלהמליץ עליו כעל יועץ משפטי לממשלה. יצויין, שבהשוואה לאחרים, אחריותו גדולה יותר שכן הוא שימש כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה וכיהן כגורם פנימי במערכת.
