|
|
|
|
|
|
"התייחסותנו, כמו גם זאת של המועצה האזורית שומרון, אל שכונת לשם – הגם שלכאורה הוקמה בתחום המוניציפלי של עלי זהב ומסיבות טכניות/מדיניות לא הוגדרה כישוב עצמאי – הנה כאל שכונת מגורים עצמאית המתנהלת באופן נפרד מעלי זהב". | |
|
|
|
פרסומים רבים שנעשו בעיתונות, בעיקר במגזר הדתי-לאומי, התייחסו אל לשם כאל יישוב נפרד בפני עצמו ולא כאל שכונה המשתייכת מוניציפלית ליישוב הוותיק עלי זהב. לטענת העותרים, תשובה שקיבלו מההסתדרות הציונית מוכיחה כי מעולם לא הוקם יישוב בשם לשם, אך התייחסות ההסתדרות הציונית והמועצה האזורית שומרון אליו, הייתה כאל יישוב לכל דבר ועניין. הד לדברים ניתן לראות בסרטון המצורף, שצולם לפני שלוש שנים עם עליית התושבים הראשונים של לשם על הקרקע. בסרטון אומר ראש המועצה האזורית שומרון דאז, גרשון מסיקה, כי החליט להקים יישוב. "לפני כשש שנים ישבנו בעלי זהב על הגבעה, הבטנו מערבה, ראינו את ההר הקרח, ואמרתי - פה יקום יישוב". "התייחסותנו, כמו גם זאת של המועצה האזורית שומרון, אל שכונת לשם – הגם שלכאורה הוקמה בתחום המוניציפלי של עלי זהב ומסיבות טכניות/מדיניות לא הוגדרה כישוב עצמאי – הנה כאל שכונת מגורים עצמאית המתנהלת באופן נפרד מעלי זהב. לפיכך, כל עוד אין בשכונה 400 בתי אב מתקיימות ועדות קבלה בהתאם לקבוע בחוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות", לשון הודעת ההסתדרות הציונית. בדברים אלה אי-דיוק מרכזי משמעותי - החוק הנוגע לפקודת האגודות השיתופיות אומנם קובע כי ניתן לנהל ועדות קבלה ביישובים שבהם יש פחות מ-400 בתי אב, אך הוא מתייחס אך ורק ליישובים בנגב ובגליל. משכך, ומשלא הוגדרו גם יישובי יהודה והשומרון בחוק - הרי שההחרגה המתירה קיום ועדות קבלה אינה נוגעת אליהם. המועצה האזורית שומרון עצמה הודיעה לבית המשפט העליון בחודשים האחרונים כי הפעלת ועדות קבלה ביהודה ובשומרון אינה חוקית. תשובה זו ניתנה בתגובה לעתירה שהגישו בני הזוג נעם ורעות נדב נגד המועצה, נגד משרד הפנים ונגד הוועד המקומי רבבה. מלבד זאת, הטענה שלפיה מדובר בשכונת מגורים עצמאית המתנהלת באופן נפרד מעלי זהב מתעלמת מן העובדה הגאוגרפית הפשוטה שלפיה יש רצף אורבני בין עלי זהב לבין לשם, המופרדת מיישוב האם באמצעות בית הספר המשותף לשכונות. "עיננו הרואות שהמשיבים יצרו כלפי כל הרוכשים, מצג שווא כאילו הוקם ישוב נפרד, בלתי תלוי מישוב קיים ולא כן כי הרי מדובר בישוב שמנה ביום הרכישה למעלה מ 400 בתי אב. לאגודה, אין, לא היו ולא יהיו מעולם זכויות בקרקע ו/או זכות מכל סוג ומין שהוא בכל הנוגע לנכס. לאגודה אין ולא הייתה מעולם הרשאה להוות חלק מתהליך קבלת "בר רשות". ייתכן שההסתדרות מחזיקה בידיה היום את מסמכי הבר רשות אבל גם היא שיתפה פעולה ביצירת הפיקציה של ישוב שלא היה ולא נברא והיום היא אינה משחררת את מסמכי "בר הרשות" של העותרים כפי שהייתה צריכה", טענו העותרים נגד לשם.
|
הוצאת לשון הרע על העותרים
|
|
|
|
רצף אורבני. עלי זהב ולשם [צילום: גוגל סטריט וויו]
|
|
העותרים ציינו בעתירתם כי כשם שלא יעלה על הדעת כי בעיריית תל אביב יוחלט על הקמת "ישוב חדש" בשם רמת אביב ט' או בעיריית ירושלים יוחלט על הקמת שכונה חדשה המכונה גילה י' והם יקבלו מעמד של "ישוב" רק על-מנת להיכנס לד' אמותיו של קריטריון החוק הנוגע לועדות הקבלה. "האם יעלה על הדעת שמדינת ישראל תיתן יד לוועדות סלקציה לרכישת דירת מגורים בשכונה בתוך עיר בישראל? האם בר דעת יהיה מוכן לכך שעל-מנת לרכוש נכס בשכונה במסגרת המוניציפלית של ישוב קיים יהיה על הרוכש לעבור ועדות קבלה? מבחנים במכון להתאמה יישובית? זו בדיוק אותה פיקציה אשר יצרו המשיבים – "הקימו שכונה בשם 'לשם' בתוך עלי זהב, העניקו 'סמכויות' לוועדה כאילו חבריה הנם חלק מאישיות משפטית נפרדת והם היום מעמידים את הרוכשים בפני 'עובדה מוגמרת' כאמור, מתוך מצג שווא", טענו. "כל עוד לא שונה החוק בישראל הרי שהקריטריונים להקמת יישוב בישראל קבועים בחוק ובתקנות ואלו אינם מכירים ב'לשם' כיישוב וכל עוד שכך, הרי שעל אותה חלקת קרקע שרכשו העותרים חלים חוקי המועצה שבתחום שיפוטה מצויים המקרקעין ומשכך אין ולא יכולה להיות כל התניה מכל מין וסוג שהוא לקבלת העותרים או מי מהם כבעלי זכויות באותה פיסת קרקע וכתושבים באותו יישוב", נטען עוד. בשל כך, טענו, כל החלטותיה של ועדת הקבלה של לשם לעניין מתן "היתר" לרכישת זכויות בקרקע הנן "בטלות ומבוטלות מעיקרן" בבחינת היותן VOID. יתרה מזאת: הם טענו, כי פרסום אותן החלטות לדחיית רוכשי דירות פוטנציאליים מהווה לשון הרע שפורסמה ליותר משני אנשים ובשל כך מעלה חשש לעבירה פלילית. "העותרים שומרים על זכותם לפעול אף במישור הפלילי והאזרחי בגין האמור", טענו.
|
|
חוות הדעת שהובילה לדחיית המועמדות של בני הזוג:
|
|
|
|
"היא [אילנה חן] מתקשה לנהל שיחה בעברית ועובדה זו עלולה להקשות על היטמעותה בחברה... יתכן שהשיח הרוחני שהיא מנהלת לעיתים קרובות יכול לגרום לאנשים מסוימים אי-נוחות" | |
|
|
|
בשולי הטענות המשפטיות חושפים העותרים נגד האגודה השיתופית לשם את אופן ההתנהלות של ועדת הקבלה, קביעות פוגעניות של מכון הבדיקה שאליו הופנו ואת השאלות החודרניות שהפנו אליהם חברי ועדת הקבלה. "במהלך הישיבה, עברו העותרים מסכת השפלות שאין שום כינוי אחר לכנותה אלא כחקירה צולבת", טענו. "העותר 1 יטען כי בחקירתו מול הוועדה נשאל יותר מפעם אחת: מדוע התגרשת? מדוע עזבת את פדואל? לשאלות אלו סירב העותר להשיב, דבר שלא גרם 'נחת' בלשון המעטה לחברי הוועדה שרצו לקבל 'מידע פיקנטי וצהוב' אודותיו", טען שיינברום. לדבריו, תמוה הוא כיצד לא נמצא מתאים להתקבל ליישוב שבתחומי המועצה האזורית שומרון לאחר שנמצא מתאים לפני 12 שנים להתקבל ליישוב פדואל הנמצא גם הוא בתחומי אותה מועצה אזורית. לדברי העותרים, אין חולק כי רוב תושבי השכונה לשם הנם "צעירים" בסביבות גיל 30 ואף פחות ממנו לעומת העותרים שהנם לדידה של המשיבה מבוגרים בני 50 פלוס. "העותר 1 יטען כי במהלך החקירה בוועדה נשאל 'כיצד תרגיש בהיותך המבוגר מכולם בישוב?' ועוד כהנה שאלות שלא הותירו שום ספק קל שבקלים כי למשיבים יש קושי בגילם המופלג של העותרים. העותרים יטענו כי זו הפליה אסורה הנוגעת לשורשיה של החלטת הוועדה ודי היה בהפליה זו כדי לפסלה. בתי המשפט לערכותיהם עמדו משך השנים על החומרה שבהפליה בכלל ומחמת גיל בפרט", טענו. אילנה חן ציינה בעתירה כי נעלבה מאוד מקביעות שנכללו בחוות הדעת שהובילה להחלטה שלא לאשר את מועמדותם לשכונה ושכוונו למוצאה ולעובדה שהיא גיורת ועולה חדשה. "עלבון הוא ותעודת עניות לחברה קולטת עלייה להרשות לעצמה לעלות על הנייר משפט כגון: "כמו-כן, היא מתקשה לנהל שיחה בעברית ועובדה זו עלולה להקשות על היטמעותה בחברה", לשון העתירה. "עוד תטען כי אמירה כגון: 'יתכן שהשיח הרוחני שהיא מנהלת לעיתים קרובות יכול לגרום לאנשים מסוימים אי-נוחות' הנה עוד דוגמה נוספת לתפיסת עולם בלתי סובלנית כלפי האחר והשונה". עוד ציינו העותרים את העובדה שמכון הבדיקה טרח וציין את העובדה שאילנה חן היא ילידת ברזיל ממשפחה קתולית וכי היא התגיירה. "מדוע לציין זאת? וכי היה בכך צורך עליון? היה הכרח בכך? המשיבים עשו במידע שבידם, שימוש מיותר, מכוער ואסור", טענו העותרים.
|
ההחלטה שונתה, המסמכים לא הועברו
|
|
לעתירה שהגישו העותרים לבית המשפט העליון קדמה עתירה מינהלית שהגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים. אותה עתירה הסתיימה בדחיה על-ידי בית המשפט מנימוקים פרוצדורליים. העותרים ציינו בפני בית המשפט העליון כי לאחר הגשת העתירה המינהלית פנתה אליהם נציגת המועצה האזורית שומרון והודיעה להם ש"המועצה שינתה את דעתה וכי העותרים מתקבלים לישוב". בשל כך, ביקשה מהם למחוק את העתירה המינהלית. אולם למרות הודעה זו, עד למועד הגשת העתירה לבג"ץ, ביוני 2016, לא קיבלו העותרים את המסמכים הדרושים לצורך קבלת משכנתה והפכו ל'בני ערובה' בידי המשיבים. זאת, משום שאינם יודעים כיצד להתנהל מול הבנק למשכנתאות ומול לחצי היזם והקבלן שדורשים תשלום לאלתר. "מכל האמור לעיל הרי שדין העתירה להתקבל ועל המשיבים לנפק לעותרים את כל האישורים המצריכים להמשך הליך רכישת ביתם בשכונת לשם ומתן זכויות בר רשות בנכס. המדובר במציאות מדאיגה ומסוכנת לחברה, שכן כיום מופלה העותר על-רקע גילו, העותרת על היותה 'רוחנית' או שהעברית שלה אינה מספקת והסוף מי ישורנו", טענו העותרים. לטענתם, לא מן הנמנע כי מחר יופלו עותרים אחרים על-רקע מוצאם, צבע עורם, מצבם הסוציו-אקונומי ועוד. "מכאן שהעותרים מבקשים את ביטולן של ועדות סלקציה למיניהן וועדה זו בפרט". עוד הוסיפו בקשה לפסוק נגד המשיבים הוצאות משפט לדוגמה לשם הרתעה עתידית. "המשיבים יודעים כי בתי המשפט אינם פוסקים ברוחב יד כשהמדובר במשיבים 'ציבוריים', אלא שדווקא בשל כך יש לפסוק הוצאות לדוגמה בשל השימוש הבלתי חוקי בכוחם ובחושבם 'שדבר רע לא יאונה להם' ובעיקר בשל חוסר תום הלב והתנהלות בלתי נתפסת שבה לא ראו לנכון לכבד את זכויות היסוד של העותרים. העותרים ניסו מספר פעמים ליישב את האמור אולם נדחו בבוז ודי בכך כדי לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים", לשון העתירה. שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן, החליט להאריך את מועד הגשת התגובה של המועצה האזורית שומרון ושל האגודה השיתופית לשם עד ל-15 בספטמבר. כמו-כן, דחה את בקשת החברה לפיתוח השומרון למחוק אותה כמשיבה בתיק וקבע כי גם עליה להגיש את תגובתה עד ל-15 בספטמבר.
|
|